פרשת בהר
"בהר סיני לאמור," (ויקרא כה, א) ברש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני, אלא מה שמיטה נאמרה בסיני כך וכו'. וצריך ביאור, ושמעתי משמי' דאבא מאוה"ג זצ"ל, כי על ידי שמיטה נראה לעין כל, כי התורה מן השמים, ולא משה מעצמו אמרה, כי איך אפשר שיבטיח "ועשת התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא) שהוא שלא בטבע, אלא ודאי שהתורה מן השמים היא, אלו דבריו בקיצור וש"י. ולפענ"ד נראה כי ע"י שמיטה יכניע האדם לבו ולא יאמר "כחי ועוצם ידי עשה לי [את] החיל הזה" (דברים ח, יז), כי רואה עין בעין, שהכל מן השמים וביד שמים הוא, ועל ידי זה ימצה עצמו מחוייב להיות נכנע לפניו ית"ש ולשמור מצותיו חקיו ומשפטיו, וז"ש מה שמיטה נאמרה מסיני, כך כל התורה נאמרה מסיני, כי שמיטה היא יסוד האמונה והבטחון, ודבר זה מעוררו לזכות עצמו, כי הכל תלוי ברצונו ית"ש, ויש להוסיף, כי התורה ניתנה בסיני, שהוא הר הקטן להורות נתן, שלא יגבה לב האדם, כי ה' שוכן את "דכא" (ישעיהו נז, טו), וזה כלל גדול בתורה, שאל יתגאה האדם וע"י שמיטה יכנע לבבו, וז"כ שמיטה נאמרה מסיני כך כה"ת וק"ל.
ועד"ז אמרתי לפרש מה דאמרו ז"ל בשביל גסי הרוח גשמים נעצרים, כי מי שמאמין בהשגחת ה' בתחתונים לא יתגאה, כי ילמוד מה' מדת הענוה, "כי רם ה' ושפל יראה" (תהלים קלח, ו), וגם לא יתגאה בעושרו נגד העני, כי לא בכחו ועוצם ידו עשה לו כל החיל הזה כדכתיב, "אל יתהלל עשיר" (ירמיהו ט, כב) וכו', "כי אני ה' עושה חסד" (ירמיהו ט, כג) וכו', ומי שמתגאה נראה ככופר בהשגחת הבורא, ולכן אמרו כל המתגאה כאלו עע"ז כנ"ל, וכשעוצר ה' הגשמים, בעיניו יראה ובלבבו יבין, כי הכל ביד ה' ולחנם טרחתו, ויגיעו בשעת חרישה וזריעה, וכל טרחתו ללא הועיל והפסיד מה שהי' לו, עי"ז יראה כי הכל ביד ה', ויכנע לבבו בל יתגאה עוד, ולכן בשביל גסי הרוח גשמים נעצרים, וי"ל שמשו"ה אמרו מזכירין גבורת הגשמים, כי ע"י הגשמים נראה גבורת ה', כי הכל בידו והכל נעשה ע"י ורצונו והכל בגבורתו כנ"ל נכון.
בהר סיני לאמור, מה ענין שמיטה אצל הר סיני וכו', הקושי' בוודאי כל התורה נאמרה בהר סיני, ולמה פרט כאן בהר סיני, נראה כי מצוה זו שורש ויסוד כל המצות, וכותב פה שנאמרה בסיני ובכללה כל המצות, וצ"ל איך היא שורש האמונה ויסוד המצות ,ונ"ל דבטעם שמיטה כתב הרמב"ם במורה שלו כדי שתשבות הארץ ולא יחלוש כחה לגמרי, ודחו טעם זה, כי הלא דרך הארץ לא כן הוא, שזורע שנה ומוביר שנה וכו', והתורה ציותה לעבוד שש שנים זה אחר זה, וע"כ טעם זה ליתא, כי זה פירוש מ"ש "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, ב), שלא ישבות לטובת הארץ כמ"ש הרמב"ם, רק לשם ה' כנ"ל, והנה המפרשים כ' טעם אחר לשמיטה להורות לנו, כי לד' הארץ, ואל ידמה האדם, כי בכחו ועוצם ידו הגדיל בארץ, לכן ציוה ה' נגד הטבע, כי שש שנים בזה אחר זה יזרעו ויקצרו, ובשנה השביעי' תשמטנה, ומה שצמח בשנת הששית יהי' די גם לשביעית ולפעמי' לשלש השנים, אף שהוכחשה הארץ שש שנים רצופי', ומזה נראה השגחת ה', שעיני ה' "דורש אותה תמיד" (דברים יא, יב) וכו', ויבטח אדם תמיד בה', ואל יאמר "מה נאכל" (ויקרא כה, כ) מחר, והנה האמונה והבטחון הוא יסוד מוסד לכל התורה, כי ע"י שמירת שבת מבטל ממלאכתו, ומהיכן יהי' לו לאכול, וגם ע"י איסור ריבית ממונו מונח ואינו מרוויח בו, וגם איך ישב האדם לעסוק בתורה אם אין לו מה לאכול ולפרנס עצמו, ורק הבטחון בה' הוא לו למגן תמיד, שלא יפסוד מכח המצוה, והוא ית"ש אמר ויעשה הוא יושיעו ואין לך דבר הנראה לעינים מופת אותך על כל זה משנת השמיטה כמ"ש לעיל, ולכן כ' בהר סיני, כי מצוה זו שורש ויסוד לקיום כל המצות ולימוד התורה וק"ל.
עוד נ"ל דברי רש"י, מה ענין שמיטה אצל הר סיני וכו', ואקדים לפרש הא דאיתא בש"ס שבת שבא גר להלל ואמר גייריני ע"מ שאקיים כל התורה על רגל אחד, ואמר לו מאי דסני לך לחבריך וכו' ועיי' פי' רש"י ועיי' במהרש"א, וי"ל שאלת הגר ע"פ שכתבו המפורשי' הא, דלא נתנה התורה עד הר סיני, משום שהיו אז באגודה אחת כאיש אחד
