1206
שמעון בר נרשייא—שמעון בן עזאי
א״ל בן ננס אינו גובה — א״ל למה?
א״ל הרי החונק וכו', א״ר ישמעאל -
הרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את
בן ננס.
ובשבועות פ״ז מ״ה הלכתו הנודע אמר בן ננס כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא אלא וכו'.
ובמנחות פ״ד מ״ג הלחם מעכב את הכבשים — דברי ר״ע, אר״ש בן ננס לא כי — אר״ש הלכה כבן ננס.
וכן נזכר כתובות צ: מתו אחת בחייו — בן ננס אומר — רע״א כבר קפצה נחלה וכו'.
ובספרא אמור אר״ע מי מכריע א״ל בן ננס אני אכריע.
ובתוספתא סוף מקואות מחלוקת ר״ע ורי״הג, סייע בן ננס לר״ע.
ובשמחות פ״יב מחלוקת ר״ע ושמעון בן ננס.
ודעת הרמ״בם בהקדמתו לזרעים שהוא מהחמשה הדנין לפני חכמים הנזכרין בסנהדרין יז:, וכן הוא שם בפי׳ ר״ח, אבל רש״י מפרש שהוא שמעון התימני, והצדק אתו כי מכל המקומות שהבאנו לעיל משמע שהיה כמו חבר לר״ע ולר' ישמעאל ולא תלמידם.
ולא נמצא שום דבר מחייו הפרטי.
שמעון בר נרשייא.
בירושלמי כלאים פ״ג סה״א ר׳ אבא בר כהנא שמעון בר נרשייה בשם רש״בל, ושם סה״ד המאמר בשם שמעון גרשייה, וקרוב לומר שהוא שם מקום.
ר' שמעון בן נתנאל.
הוא היה תלמיד הרביעי מחמשה תלמידיו הגדולים דרבי יוחנן בן זכאי, כאבות פ״ב מ״ח, ורבו אמר עליו שהוא ירא שמים, וכשאמר להם צאו וראו איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם אמר ר״ש בן נתנאל הרואה את הנולד, ואיזהו
דרך רעה שיתרחק ממנה האדם אמר הלוה ואינו משלם וכו'.
ונשאר לנו ממנו מאמרו היקר שם מ״יג הוי זהיר בק״ש ובתפלה, וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים — ואל תהי רשע בפני עצמך.
ובירושלמי חגיגה פ"ב ה"א שרי"בז ותלמידיו הלכו בדרך ור"א בן ערך דרש במעשה מרכבה וכיון ששמעו ר' יוסף הכהן ור״ש בן נתנאל אף הם פתחו במעשה מרכבה — ויצתה ב״ק וא"ל הרי המקום פנוי לכם והטרקלין מוצע לכם אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית, ובחגיגה יד. מובא המעשה ושם הגרסא ר׳ יהושע ולא ר״ש בן נתנאל.
ומצינו בתוספתא ע״ז פ״ג מעשת בר״ג הזקן שהשיא את בתו לשמעון בן נתנאל הכהן ופסק עמו ע״מ שלא תעשה טהרות על גביו.
ר׳ שמעון בר׳ סימון.
נזכר מד׳ תהלים פ״כה־ב, אך הוא ט״ס וצ״ל ר׳ סימון בשם ר׳ שמעון חסידא כמבואר בערכו.
ר׳ שמעון בר סני.
ערך ר"ש בר כרסנא.
שמעון בן עזאי ,או בשם סתם בן עזאי
הוא נזכר הרבה יותר במשנה מחבירו בן זומא.
בברכות פ״ט מ״ד בן עזאי אומר (הנכנס לכרך) מתפלל ד', ב' בכניסתו וב׳ ביציאתו.
ובשקלים רפ״ג חולק על ר״ע באיזה זמן תורמין את הלשכה.
ושם פ״ד מ״ו א"ל בן עזאי לר"ע אינה היא המדה.
ושם פ״ה מ"ג ה׳ חותמות היו במקדש.
וביומא פ״ב מ״ג אמר בן עזאי לפני ר״ע משום ר' יהושע דרך הלוכו היה קרב.
ובתענית
