משנה שקלים ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ג · משנה א | >>
בשלשה פרקים בשנה, תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג, והן גרנות למעשר בהמה, דברי רבי עקיבא.
בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיון, ובעשרים ותשעה באב.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.
מפני מה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.
משנה מנוקדת
בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה:
- בִּפְרוֹס הַפֶּסַח,
- בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת,
- בִּפְרוֹס הַחַג;
- וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה;
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:
- בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב.
- רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
- מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי?
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב,
- וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב;
- לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל:
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב,
נוסח הרמב"ם
בשלשה פרקים בשנה - תורמין את הלשכה,
- בפרוס הפסח, ובפרוס העצרת, ובפרוס החג.
- והן גרנות של מעשר בהמה,
- דברי רבי עקיבה.
- והן גרנות של מעשר בהמה,
- בפרוס הפסח, ובפרוס העצרת, ובפרוס החג.
- בן עזאי אומר:
- בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיוון, בעשרים ותשעה באב.
- רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין:
- באחד בניסן, באחד בסיוון, בעשרים ותשעה באלול.
- ולמה אמרו - בעשרים ותשעה באלול,
- ולא אמרו - באחד בתשרי?
- מפני שהוא יום טוב,
- ואי אפשר לעשר ביום טוב,
- לפיכך הקדימוהו - בעשרים ותשעה באלול.
- באחד בניסן, באחד בסיוון, בעשרים ותשעה באלול.
פירוש הרמב"ם
פירשו התלמוד ואמרו "כולה כאחד היתה באה", רוצה לומר כי בזמן פסח היו כונסים כולם, ומפני זה סידרו להוציא מהם בשלשה פרקים כדי לפרסם הדבר, רוצה לומר שמפרסמין ומודיעין, כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב, ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת, ואשר הוא יותר רחוק בחג הסוכות, והוא אמרם "הלין דקרבין בפרוס פסח, והלין דרחיקין בפרוס עצרת, והלין דרחיקין מנהון בפרוס החג".
ועניין פרס - חצי מועד, וכן אמרו "כל מה דתנינא פרס פלגא", עניינו חצי חדש, ובתוספתא "איזה הוא פרס, אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל".
ועניין תורמין - כבר בארנוה ואני אשנה אותו, והוא שמכניסין הממון כולו המכונס מן השקלים ונותנין אותו בלשכה, ולוקחין מאותו הממון שבלשכה שלוש קופות גדולות, שמחזיקות כלל גדול מן הממון המכונס, ואין לו שיעור ידוע במשנה, ועליו אמרו בירושלמי "כמה הוא שיעורן של קופות", ובאה התשובה "נלמד סתום מן המפורש" עניינו שנלמד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים. והיו נותנין השלוש קופות בלשכה מן הלשכות תחת מפתח ומנעול, ואחר כך היו מוציאין מאלו השלוש קופות ממון באלו השלוש מועדים, בכל מועד ומועד שיעור ידוע, והיו מסתפקין ממנו לקרבנות כמו שיתבאר בזו המסכת. ועל נטילת ממון מן הקופות שנתנו בהם אומר בשלוש פרקים תורמין את הלשכה.
ומחלוקת רבי עקיבא וחבריו הוא בזמני המעשרות, רוצה לומר מעשר בהמה. ועוד יתבארו אלו הדינים בפרט בפרק האחרון ממסכת בכורות.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה - כל השקלים היו נותנים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נוטלין ממנה ונותנים לתוך שלש קופות שכל קופה היתה מג' סאין, כדי לקנות מהן קרבנות צבור. ולא היו נוטלים הכל בפעם אחת לצורך כל השנה, לפי שהרחוקים לא הביאו עדיין כל שקליהם א: בפרוס הפסח ט"ו יום קודם המועד קרי פרוס המועד! (ב)
' - לפי ששלשים יום קודם הרגל שואלים ודורשים בהלכות הרגל. ופרוס הוא לשון פרוסה דהיינו חצי:
והן גרנות של מעשר - שלשה פרקים הללו הן שלש גרנות של מעשר בהמה, שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר בהמות שנולדו. וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן, כך זמנים אלו קובעים לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר, אבל קודם הפרק מותר לאכול אע"פ שלא עשר ג. וקבעו חכמים הנך תלתא זמני למעשר בהמה כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע"ג דמותר למכור ולשחוט ולאכול כל זמן שלא הגיע מועד הגורן, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן ד, דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום ה כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עשרו ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:
בן עזאי אומר בכ"ט באדר - טעמייהו דכל הני תנאי ומחלוקתן מפורש פרק בתרא דבכורות:
פירוש תוספות יום טוב
בשלשה פרקים כו'. כתב הר"ב לפי שהרחוקים לא הביאו וכו' אבל כנסום בעיירותיהם בראש חדש ניסן כדאיתא בפ"ק. ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות. כדפירש הר"ב בסוף פרקין:
תורמין. דקדוק המלה כתבתי בריש מסכת תרומות בס"ד:
בפרוס הפסח. פי' הר"ב ט"ו יום קודם ויש לפרש ויום החג בכלל אלו הט"ו. אבל בפרוס החג יחול בא' בתשרי ואי אפשר לתרום כמו שאי אפשר לעשר כדלקמן במתניתין. ולפיכך כתב הרמב"ם ובראש חדש תשרי קודם יום טוב או אחריו. וכתב בכ"מ דס"ל דהקדימוהו דתנן לאו דוקא ע"כ. ומיהו נוכל לפרש דט"ו יום קודם החג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול. וכן כתב הרמב"ם לענין מעשר בפ"ז מהלכות בכורות וזה ממה שצ"ע עליו שבהלכות בכורות מפרש יום ט"ו ואין יום החג בכלל ובשקלים מפרש בראש חדש ניסן ובר"ח תשרי קודם י"ט או אחריו כו'. ואי איתא דס"ל דאין יום החג בכלל ור"ח דנקט לאו דוקא אע"ג דזה בעצמו דוחק. אפ"ה, אי הכי לא היה צריך לפרש כלל, או אחריו:
[*החג. עיין מ"ש במשנה ב' פ"ק דר"ה]:
והן גרנות למעשר בהמה. פירש הר"ב אבל קודם הפרק מותר לאכול כו' דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קדש מאחר שקרא עליה שם. אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר. לשון רש"י בסוף בכורות. ומ"ש אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן. וכתבו התוספות ואע"ג דלפני הזמן יכול לעשר ולשחוט ולמכור. כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל יחד. ע"כ. ומ"ש ניחא ליה כו' בדבר שאין חסר לו כלום. קשה קצת דהא ודאי חסר ליה האמורים שמקטירין על המזבח דבחולין הותרו לכל מלאכה. [*כל שכן האליה ויותרת הכבד דראוי אף לאכילה]. ובגמרא ליתא אלא ניחא ליה דליתעבד מצוה בממוניה. ויש לפרש בדבר שאין חסר בו כולי האי:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) אבל כנסום בעיירותיהם בראש חודש ניסן כדאיתא בפרק קמא. ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות:
(ב) (על ה) ויש לפרש דיום החג בכלל אלו הט"ו אבל בפרוס החג יחול באחד בתשרי וא"א לתרום כמו שא"א לעשר כדלקמן במתניתין. והר"מ כתב ובר"ח תשרי קודם יר'ט או אחריו. ומיהו נוכל לפרש דט"ו יום קודם התג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול:
(ג) (על הברטנורא) דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו, דהעשירי קודש מאחר שקרא שם, אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר. רש"י בסוף בכורות:
(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דלפני הזמן יכול לעשר כו' כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) קצת קשה דהא חסר האימורים שמקטירין, ויש לפרש דלא חסר בו כולי האי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה וכו': ביד בפ' שני דהלכות שקלים סי' ד' ה' ופי' הוא ז"ל ומפני זה סדרו להוציא מהם בשלשה פרקים כדי לפרסם הדבר ר"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת ואשר הוא יותר רחוק בחג הסוכות והוא אמרם הלין דקריבין בפרס פסח והלין דרחיקין בפרס עצרת והלין דרחיקין מנהון בפרס החג ע"כ: וכתב הר"ש שיריליו ז"ל וז"ל ופי' הרא"ש ז"ל בפרקא קמא תורמין את הלשכה ממלאין את הקופות הקטנות שכתוב בהן א' ב' ג' מקופות הגדולות של הלשכה לצורך הוצאת קרבנות הרגל כדאמרינן בפ"ק בירוש' לעשות פומבי כלומר משום פרסום כבוד וכשם שמה שמוציאין מן הכרי הגדול קרוי תרומה והמותר חולין כן קראו חכמים מה שתורמין בקופות הקטנות תרומה משום דפרוס סוכות מה שנותר בקופות הגדולות הוי שיריים וכל קדושת אותן שקלים הנותרים מתחללת וחלה על השקלים הנכנסין בקופות הקטנות ומש"ה קרוי תרומת הלשכה בכולה מכלתין ע"כ:
בפרס הפסח: ט"ו הוי קודם הפסח דהיינו יום כ"ט באדר לדידן דקיימא לן דלעולם אדר הסמוך לניסן חסר והא דלא תנן בכ"ט באדר כדתני בן עזאי מפ' בפ' מעשר בהמה משום דס"ל לר' עקיבא דזימנין עבדינן אדר חסר וזימנין מלא הלכך לא פסיקא ליה למיתני בכ"ט באדר דזימנין דבשלשים באדר הוא דהוי והרמב"ם ז"ל בפ' שני דהלכות שקלים כתב באחד בניסן ואיני נכון דמאחד בניסן עד הרגל י"ד יום הוו ולר' עקיבא פעמים בכ"ט באדר ופעמים ביום שלשים של אדר ולבן עזאי לעולם בכ"ט כדמפ' בפ' מעשר בהמה ובהלכות מעשר בהמה פסק כר' עקיבא ולא כר"ע אלא בכ"ט דהכי קיימא לן כבן עזאי דלעולם אדר הסמוך לניסן חסר:
בפרס עצרת: היינו יום ל"ה לעומר:
בפרס החג: היינו בכ"ט באלול דוקא דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר:
והן הן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא: הא דלא תנן בכ"ט באלול לר' עקיבא אגב דתני פרס הפסח ופרס עצרת תני נמי פרס החג ור' עקיבא סבר דר"ה דמעשר בהמה תשרי כר"ש: והני תנאי דאפליגו לענין מעשר בהמה הוא דאיפליגו אבל לתרומת הלשכה כולהו מודו לשיעורא דתנא קמא עכ"ל הר"ש שיריליו ז"ל: אבל תוס' ז"ל כתבו בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ"ד) פרס עצרת הייט אחד בסיון:
בפי' ר"ע ז"ל כך זמנים אלו קובעין לאסור הבהמות וכו' הקשה הר"ס ז"ל וא"ת לפי דין התורה שאלו הזמנים אינן קובעין ומותר לאכול ולמכור אע"פ שלא עישר א"כ היכי שייכא מצוה זו שמצות עשה מן התורה היא לעשר כמו שלמדו בת"כ מפסיקים שהוא בעמוד ועשר וי"ל שהמצוה היא שר"ח אלול ר"ה למעשר בהמה כמו ששנינו בר"ה פ"א וכל הנולדים מא' באלול עד א' באלול של שנה האחרת נקראים ישן לגבי מה שיולד בשנה האחרת ואין מעשרין מזה על זה שאין מעשרין מן החדש על הישן א"כ כשיגיע ר"ח אלול שנה האחרת מצוה לעשר כל הנולדים בשנה שעברה ואין לאכול מהם עד שיעשר כמו קביעות הגרנות שקובעין מדברי חכמים ע"כ:
ואי אפשר לעשר ביום טוב: ביד פכ"ג דהלכות שבת סי' י"ד:
תפארת ישראל
יכין
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: דכל השקלים כשנגבין אחת לאחת מהערים, נתנין ללשכה [ציממער בל"א] שבעזרה, וקאמר הכא דבג' זמנים בשנה תורמין מהשקלים בכל פעם קופה של ג' סאין כדי לקנות קרבנות צבור מהתרומה. ולא היו תורמין הכל בפעם אחד, משום הרחוקים שכבר כינסו שקליהן באחד בניסן ולא הביאום עדיין. ואף שכבר תרמו על העתיד לגבות [כפ"ב סי' ד'], נ"ל דאפ"ה ניחא להו בהכי' באופן שאפשר שיזדמנו שקליהן עצמן לתרומה [כלקמן מ"ג]:
בפרוס הפסח: בלשון יון פרוס הפסח היינו קודם הפסח, אבל חז"ל הסבו המלה לפרשה על דרך לשון הקדושה לשון פרוסת לחם, דל' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בדיני הרגל, לפיכך ט"ו יום קודם החג, דהיינו חצי זמן הדרישה נקרא פרוס הפסח:
בפרוס החג: סוכות, ור"ל אחר ר"ה מיד:
והן גרנות למעשר בהמה: ר"ל להכי קבעו זמנים אלו לתרומת השקלים, משום דאז הוא גורן למעשר בהמה לעשרן, ומצויין בהמות למכור. דאף שמותרין לאכול וולדות שנולדו בעדר קודם שיעשרום, אפ"ה רגילין הבעלי בתים לבלי למכור ולבלי לשחוט מהם עד שיעשרום, משום דאין להם הפסד כל כך בהפרשת המעשר, דהרי מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואין קרב ממנו רק האימורין. מיהו כשיגיע זמן המעשר, אסור לאכל מהנולדים עד שיעשר, ומה"ט נקרא גורן, דאז דינו כגורן שקובע איסור אכילה לתבואה עד שיעשר. ולהכי קבעו זמנים הללו למעשר, משום דאז מצויין עולי רגלי', דהרי היותר רחוק מירושלים הוה רק כדי הלוך ט"ו יום [כתענית ד"י ע"א], וע"י זה יהיה מצוי להן בהמות לקנות, ומה"ט קבעום ג"כ לתרומת הלשכה:
בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב: וטעם פלוגתיי' בפ"ט דבכורות:
מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי: ר"ל לשטתי' דס"ל א' בניסן א"כ א"צ רק ב' שבתות קודם י"ט א"כ ה"נ הוה סגי לומר א' בתשרי שהוא ב' שבתות קודם סוכות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת