ובגיטין כט: אמר הכי אמר אבא מרי משמיה דרב.
וכן ב"ק כא: צז. כששלח ר' אבא בר זבדא למרי בר מר שישאל מר"ה, ובתוך כך נפטר ר"ה, אז שלח רבה בריה הכי אמר אבא מרי.
ובסנהדרין ה., כי הוי מנצי רבה בר"ה בהדי ריש גלותא אמר לאו מינייכו נקיטנא רשותא, נקיטנא רשותא מאבא מרי וכו', ועיין ערך רבב"ח.
וכפי הנראה היה מנצי אך עם אנשי דבי ריש גלותא, אבל הריש גלותא בעצמו היה מאוהביו הנאמנים כשבת קסו. שבעא מיניה ריש גלותא.
ובסוכה י: רב חסדא ורבר"ה איקלעו לבי ריש גלותא, אגנינהו ר"נ בסוכה.
ושם כו. ר"ח ורבר"ה כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוי גני ארקתא דסורא.
וברכות מט., שבת סב:, פסחים ק: רבה בר"ה איקלע לבי ריש גלותא.
וסוף שבת עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר"ה דיתיב באוונא דמיא.
ומכל אלו המקומות נראה שהיה אוהב נאמן להריש גלותא שהיה בימיו.
וקרוב מאוד לומר שעלה לא"י לזמן קצר לפני ר' יוחנן כמפורש מנחות נט: בעי רבה בר"ה מר' יוחנן, ופסחים צ., ב"ב קלה:, סנהדרין לא: רבה בר"ה אר"י, ולכן מצינו גם שאמר משמיה דרי"בל כמגילה יב: (לגרסת ע"י),
וע"פ עצת אביו התחבר לרב חסדא כשבת פב. שא"ל ר"ה מ"ט לא שכיחת קמיה דר"ח דמחדדן שמעתיה, והוא שמע לקול אביו כגיטין פו: שקרא לר"ח חברינו הבקיאין בדבר הלכה.
וכן כשר"נ היה איקלע לסורא מצינו תמיד שר"ח ורבה בר"ה היו נכנסין אצלו כסוכה יד:, כתובות צט:, ב"ב קלב: שבועות מח:.
ומצינו אותם ביחד כשבת פט., פסחים י:, כתובות צט:, נדה כח. ר"ח ורבה בר"ה דאמרי תרוייהו.
ושניהם היו רגילין אצל ריש גלותא כסוכה י: כו., ושניהם אזלו בארבא כחולין קה:.
וכשנפטר ר"ה אף שהיה אז רבה בריה יותר מששים כי רב הונא מלך ארבעים שנה וכבר היה נשוי רבה בריה עוד בחיי רב כמפורש לעיל, אעפ"כ יש על כסא ר"ה רב חסדא תלמיד חבר שלו שהיה אז זקן גדול כבן שמונים שנה, ושתי שנים לא נתמנה ריש מתיבתא בסורא מפני כבודו דרב יהודה שהיה בפומבדיתא, אך בשנת תרי לשטרות שנפטר אז רב יהודה נתעלה ר"ח לריש מתיבתא בסורא, ורבה בר ר"ה היה הדיין בסורא וזה שמצינו שבת י. ר"ח ורבה בר"ה הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קחליש לבייהו תני להו רב חייא בר רב מדפתי וכו'.
וכן ברכות יב. רבה בר ר"ה (לגרסת דק"ס) סבר למקבעינהו בסורא (לקרא עשרת הדברות בכל יום) א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומות המינין, וכן ב"מ כח: שאבוה דר"פ אתא לקמיה, ושם לא: שאיסור ורב ספרא אתו לקמיה לדינא.
וכן כתב היוחסין שהיה דיין, אך לא ציין המקום.
וכפי הנראה יען שר"ח היה זקן גדול לכן אירע כמה פעמים שהוא היה במקום הריש מתיבתא, וזה שאמרו גיטין מג. דרש רבה בר"ה – א"ל רב חסדא מי דמי – הדר אוקים רבה בר"ה אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהן.
