דר"ה כי היה באמת ראש הדור כולו וכמו דאמר בעצמו עירובין כט. הריני כבן עזאי (ופירש"י הריני מזומן להשיב בחריפות).
וכן סוף הוריות אמרו שהיה חריף, וזה שאמר ברכות ו: אגרא דשמעתא סברא.
והוא קנה את התורה בדמי חייו כשבת פח. שפ"א חזייא ההוא מינא לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעיה וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא וכו'.
ולימוד התורה היתה מקור שעשועיו עד כשראה את רב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? כשבת י.
ואמר סוטה ד: יקרה היא מפנינים אפילו מכה"ג שנכנס לפני ולפנים.
ושם כא. אמר תורה מגנא ומצלא.
ובמנחות קי. אמר כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה וכו'.
והאמין דאך התורה הרפואה היותר נאמנה ליצ"הר, וזה שאמר ב"ב טז. ברא הקב"ה יצ"הר ברא תורה תבלין.
ואמר שבת פח: למיימינים בה סמא דחיי.
ואמר סוטה לה. מפני מה נענש דוד מפני שקרא לתורה זמירות.
וברכות כה: אמר לא נתנה תורה למלאכי השרת.
ואמר השח שיחת חולין עובר בלא תעשה כיומא יט:.
והרבצתו בתורה עם תלמידיו גדלה כ"כ עד שאמרו שבת לג. שחש בהדרוקן ואמרו יען דאנסי ליה רבנן בעידניה בע"כ (היו אונסין אותו להשהות נקביו).
ות"ח נושאי דגל התורה היו חביבים עליו עוד יותר מן התורה עצמה, וזה שאמר מכות כב: כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, ומו"ק טז. ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימני עליה אביי ורבא ושמתוהו.
ואמר שבת קיט. תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכא בזכותיה, ואמר בנדרים סב. שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי לי תיגראי ברישא, שרי לי לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, ושם סב: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהבינא אכרגא, שרי ליה למימר עבדא דנורא אנא וכו'.
וב"ב כב. יסופר שרב שרא (השוקא) לרב יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלא כהלכתא (אלא לפנים משורת הדין) מ"ט כיון דרבנן נינהו אתו לטרדא מגרסייהו.
והחכם גרעץ בח"ב צד 419 מצא מקום להתנפל על רבא שעשה גם נגד דין משנה או ברייתא ומסמן ב"ב כב., ובמחילה טעה בפשט הגמרא כי שם אמרו בפירוש שעזרא תיקן שיהו רוכלין מחזירין בעירות – וה"מ לאהדורי אבל לאקבועי לא, ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי נמי, וכדין המפורש שם שהיו נקיטין השוק לצורבא מרבנן וזה הוא לפנים משורת הדין, אבל לא נגד דין איזה משנה או ברייתא, והיכן מצא משנה או ברייתא שאין הדין כן?
ומה שהוציא החכם הזה לעז על רבא בדבר הכסף דאיסור גיורא ב"ב קמט. לקח קושית התוס' ולא לקח תירוצם שנאמר באמת, וזה דרכם כסל למו.
והנה אף שאמר שברש ענותנותו דרבה בר"ה ולא יהבו ליה, זה אמר מרוב ענותנותו, יען שהחזיק את עצמו אך לבינוני כברכות סא:.
ונוכל לראות את יקרת לבו הטהורה מתפלתו היקרה שהיה אומר בתר צלותיה כברכות יז. שאמר אלהי עד שלא נוצרתי
