עירובין נב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר תהא שביתתי בצינתא א"ל אביי מאי דעתיך ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ואמר רב חסדא מחלוקת במקום פלוני והא ר"נ ותניא כוותיה א"ל הדרי בי אמר רמי בר חמא הרי אמרו שבת יש לו ד"א הנותן את עירובו יש לו ד"א או לא אמר רבא ת"ש לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו ואי אמרת אין לו האי להקל להחמיר הוא אפילו הכי ניחא ליה כי היכי דלא נטרח וניפוק:
מתני' אמי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי רבי יהודה ר"מ אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל:
גמ' מאי שנא איהו ומאי שנא אינהו אמר רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת איהו בכיון דנפק ליה לאורחא הוה ליה עני והני עשירי נינהו תניא נמי הכי מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי ר' יהודה יתר על כן אמר ר' יוסי בר' יהודה גאפילו מצאו חבירו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא למחר משכים והולך אמר רבה לומר כולי עלמא לא פליגי דצריך כי פליגי להחזיק ורב יוסף אמר להחזיק דכ"ע לא פליגי דצריך כי פליגי לומר כמאן אזלא הא דאמר עולא מי שהחזיק בדרך והחזירו חבירו הרי הוא מוחזר ומוחזק אי מוחזר למה מוחזק ואי מוחזק למה מוחזר הכי קאמר אע"פ שמוחזר מוחזק כמאן כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה רב יהודה בר אישתתא אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר אושעיא כי הוה אזיל שבקיה עד דנחית דרגא אמר ליה בית הכא למחר קדים ואזיל
רש"י
עריכהוהיה יושב ערב שבת בביתו ואומר שביתתי בצינתא מקום מסוים היה בין שני התחומין:
מאי דעתיך - דעשיר את ואמרת שביתתי במקום פלוני:
והא אמר רב נחמן - דלא שרי ר' יהודה אלא במקומי ותניא כוותיה דרב נחמן לעיל:
שבת - שקונה שביתה ברגליו יש לו ד' אמות לקניית בית לבד מאלפים לכל רוח:
להחמיר הוא - דמפסיד ארבע אמות:
מתני' מי שיצא - מעירו לילך בעיר אחרת שמערבין בה שסמוכה לעירו בתוך ד' אלפים:
הוא מותר לילך - ואע"פ שלא אמר כלום כדפירשתי לעיל דכיון שיש לו לשם בית ודאי לא עקר דעתו מהליכתו ונתכוון לקנות שביתה בסוף התחום והוי כעני האומר שביתתי במקום פלוני וקנה דהא עני הוא דהחזיק בדרך ולרבי מאיר ודאי עני הוא ואי אמר הוי קני אבל השתא דיכול היה לערב ולומר שביתתי במקום פלוני ולא אמר מספקא לן אי הוה דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או בביתו והרי זה חמר גמל שאין לו אלא אלפים שבין ביתו לסוף התחום אבל אלפים שמעבר ביתו לצד השני הפסיד דשמא בסוף התחום קנה ומסוף התחום נמי לא קנה אלפים לצד עיר האחרת שמא לא קנה שביתה כאן כי אם בביתו:
גמ' תניא נמי הכי - דכשיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת עסקינן:
כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב - אף אם לא אמר שביתתי בסוף התחום וחזר:
יתר על כן - אפילו לא החזיק בדרך אלא אמר לצאת והחזירו חברו ואמר לין פה:
לומר כ"ע לא פליגי דצריך - שיאמר לו חברו לין פה כדקתני מתניתין בדר' יהודה והחזירו חברו דהשתא ודאי משום צינה וחמה הוא דהדר ביה ודעתיה למקני שביתה בסוף התחום ואע"פ שלא אמר אבל אם חזר מעצמו איכא למימר נמלך ולא קנה שביתה לשם דאפילו גלוי דעתא ליכא והרי הוא כבני עירו:
כי פליגי להחזיק - והיינו יתר על כן אפילו לא החזיק בדרך אלא שאמר לו חברו לין פה ששמע ממנו שהיה רוצה לצאת ואמר לו לין פה בביתך הלילה משום צינה:
ורב יוסף אמר להחזיק כ"ע לא פליגי דצריך כי פליגי לומר - לין פה דלר' יהודה אם החזיק בדרך אע"פ שלא אמר לו חברו לין פה אלא שחזר מעצמו כמאן דאמר שביתתי במקום פלוני דמי והחזירו חברו דקתני מתניתין לר"י לאו דוקא דה"ה לחזר מעצמו אלא אורחא דמילתא נקט אבל ר' יוסי בר' יהודה תרוייהו בעי חזקה ואמירה (והכי קאמר מצאו חברו שהתחיל לצאת ואמר לו חברו לין פה עמדי הלילה וקסבר רב יוסף ר' יוסי בר' יהודה להחמיר ולא תנן בברייתא יתר על כן ואפילו אלא הכי תנן ר' יוסי אומר מצאו חברו כו') כך שמעתי והרבה גמגומין יש דקשיא ליה לר' יוסי מאי יתר על כן ומאי אפילו ויש מתרצין דרבי יוסי לא בעי חזקה כולי האי כדר' יהודה אבל אמרי נואש הן דפסיעה אחת חוץ לביתו הויא חזקה ובציר מהכי ליכא חזקה ועוד רב יוסף אמר דבחזקה לא פליגי אלא בלומר וא"כ אף בחזקה פליגי: ל"א ולא שמעתיו אמר רבה לומר שביתתי בתוך התחום כ"ע לא פליגי דצריך זה החוזר לומר כן וכי פליג ר' יוסי ואתא לאקולי אחזקה פליג דשמעיה לר' יהודה דאמר החזיק ואתא איהו למימר אפילו מצאו חברו שהיה רוצה להחזיק ולא הניחו קנה עירוב ובלבד שיאמר שביתתי לשם דהואיל והיה רוצה לצאת חשבינן ליה כיוצא והוי עני ורב יוסף אמר להחזיק לא פליגי דודאי חזקה בעינן דאי לא החזיק לא הוי עני כי פליגי לומר דר' יהודה בעי שיאמר שביתתי לשם וארישא דמתניתין קאי דפריש בה ואמר שביתתי בעיקרו ולא איצטריך למיהדר ומיתנייא בסיפא ואתא ר' יוסי למימר אפילו לא אמר מידי קני הואיל והחזיק דגלוי דעתא קנייה היא וא"ת כיון דלרבי יהודה באומר שביתתי במקום פלוני קאמר אמאי פליג ר"מ עליה ומשוי ליה חמר גמל ר"מ לית ליה חזקה כי האי גוונא אלא בא בדרך ממש אבל האי כעשיר משוי ליה וקסבר ר"מ כל שהוא עשיר והיה לו לערב בפת ולא עירב בפת אלא באמירה הפסיד באמירתו אלפים שהיה לו לעבר הלז מביתו שסילק עצמו מרוח זו ובמקום שביתתו לא נשתכר דלאו עירוב הוא ואין לו אלא אלפים הללו ונראין הדברים דר' מאיר אכל מי שהוא עשיר פליג ובאומר שביתתי במקום פלוני מדקתני כל שיש בידו לערב כו' דאי ס"ד ר"מ עני משוי ליה להאי וטעמא משום דמספקא לן היכא ניחא ליה הוא הואיל ולא אמר אם כן מאי כל הא לא משכחת לה הך ספיקא אלא בהך לחודיה שיצא וחזר והרי זה חמר גמל מיבעי ליה:
מוחזר - משמע שלא קנה שביתה כלל:
מוחזק - משמע דקנה:
כמאן - ללישנא קמא דפרשי דרב יוסף אליבא דר' יוסי תרתי בעי אמירה דלין פה וחזקה הכי בעי ליה כמאן אזלה הא דעולא דבעי תרתי שהחזיק היינו חזקה והחזירו חברו היינו לי פה:
כרב יוסף אליבא דר' יוסי בר' יהודה - דבעי תרתי והוא הדין לרבה אליבא דר' יהודה אלא חדא מינייהו נקט וללישנא בתרא הכי פירושא כמאן אזלא הא דעולא דלא בעי למימר שביתתי במקום פלוני דקאמר אע"פ שמוחזר דמשמע לגמרי כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דאמר לא בעינן לומר (הג"ה ואהך לישנא ליכא למימר כרבה ואליבא דר' יהודה דבין רבה ובין רב יוסף תרוייהו סבירא להו דרבי יהודה תרתי בעי. עד כאן):
אישתתא - שם אדם:
כי הוה אזיל - לביתיה ובתוך ד' אלפים הוה:
נחת דרגא - מעלה מן הכבש שהיה יורד מן העליה דהוה ליה החזיק בדרך:
בית הכא - לין פה:
תוספות
עריכה
האי להקל להחמיר הוא. ואם תאמר תיקשי ליה לשמואל דסוף כיצד מעברין (לקמן דף סא:) דאמר שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה הניח עירובו בעיר חריבה אין לו ממקומו אלא אלפים אמה וי"ל מכל מקום בסתמא כי אורחיה כשאין נותן עירובו בעיר חריבה הוי להקל:
לומר כ"ע לא פליגי דצריך. פי' ר"ת לומר עת חמה הוא ועת צינה הוא דכיון שהחזירו מטעם זה אם כן כיון דעתו לילך כשתעבור חמה וצינה ולא יצא מתורת עני אבל אם בלא טעם החזירו אם כן לגמרי נתייאש מלילך ויצא מתורת עני אע"פ שהחזיק בדרך ורב יוסף אמר להחזיק כולי עלמא לא פליגי דצריך כי פליגי לומר דסבר רב יוסף כיון שמחמת חמה וצינה הוא חוזר אם כן נתייאש לגמרי מלילך ולא קנה העירוב לרבי יהודה אלא כשחוזר בלא טעם יתר על כן אמר ר' יוסי דאפילו הכי קנה עירוב והוה ליה לרב יוסף למנקט כי פליגי באומר אלא נקט במילתיה דרב יוסף לומר אגב מילתיה דרבה ודייק רב יוסף מדלא הזכיר ר' יהודה עת צינה ועת חמה ורבי יוסי הזכיר:
כמאן אזלא הא דאמר עולא. אף על פי שמוחזר מוחזק כמאן כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי. מלשון אע"פ דייק דחזר מחמת חמה וצינה ולא קנה עירוב לרבי יהודה וכרבה לא אתיא דלכ"ע בעי רבה שיאמר עת צינה הוא ואי דאמר עת צינה לא שייך לשון אע"פ ופי' זה דחוק ופי' אחרון דרש"י נראה לר"י עיקר:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ד (עריכה)
סט א מיי' פ"ז מהל' עירובין הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' ת"י סעיף ג':
ע ב ג מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' ת"י סעיף א':
ראשונים נוספים
רבא בר חנן רגיל דאתא מאנטוכיא לפומבדיתא לפירקיה דרב יוסף ואמר שביתתי במתא פלוני א"ל אביי כמאן כרב חסדא דאמר מחלוקת במקום פלוני ור' יהודה מתיר והא רב נחמן [פליג] עליה ותניא כוותיה.
א"ל הדרי בי אמר רמי בר חמא הרי אמרו שבת יש לו ד' אמות. פי' המניח עירובו יש לו ד' אמות אי לא ופשיט רבא דיש לו מדתנן לא אמרו לערב בפת כלומר להניח עירובו בפת אלא להקל על העשיר מכלל שזה וזה שוין ואי אמרת המניח עירובו אין לו ד' אמות האי להקל הוא להחמיר הוא שהרי הפסיד ד' אמות אלא ש"מ יש לו ורמי בר חמא (סברא) [סבר] הא ניחא ליה דלא נטרח:
מתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה כו' כבר פירשנוה למעלה. תניא כוותיה דרב הונא מי שיש לו ב' בתים וביניהן ב' תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב במקום שסיים שביתתו דברי ר' יהודה יתר על כן (ור') [אמר ר'] יוסי ב"ר יהודה אפי' מצאו חבירו וא"ל לין פה עת חמה או עת צנה הוא.
למחר משכים והולך.
אמר רבה אם החזיק שצריך לומר שביתתי במקום פלוני כ"ע לא פליגי דצריך דכיון דהוא אזיל באורחא אע"פ שהחזיק צ"ל. כי פליגי במי שאמר שביתתי במקום פלוני אם צריך להחזיק ר' יהודה אמר צריך. ר' יוסי ב"ר יהודה אמר אינו צריך.
ורב יוסף אמר האומר שביתתי במקום פלוני שצריך נמי להחזיק כ"ע לא פליגי דודאי צריך כי פליגי במחזיק אם צריך לומר נמי שביתתי במקום פלוני אי לא ר' יהודה אמר צריך ר' יוסי ב"ר יהודה אמר (אינו צריך) כיון שהחזיק בדרך אע"פ שלא אמר שביתתי במקום פלוני קנה שביתה במקום.
ואסיקנא כרב יוסף דרב יהודה בר אישתיתא אייתי לרב נתן בר הושעיה כלכלה דפירי כי אזיל שבקיה עד דנחית לדרגא והחזיק להוליכה.
האי להקל להחמיר הוא: וא"ת תיקשי ליה דשמואל דאמר בשלהי פרק כיצד מעברין (להלן סא, ב) שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, נתן עירובו בעיר חריבה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה, אלמא נותן עירובו להחמיר היא. וכן לכ"ע בנותן עירובו בתל גבוה עשרה או בבקעה עמוק עשרה והן עד בית סאתים, דמשמע לקמן בפרק כיצד מעברין (שם) דבין לשמואל בין לר' אלעזר הנותן עירוב אין לו אלא אלפים אמות ממקום עירובו כיון שאינו ראוי לדירה, ואילו השובת מהלך את כולה וחוצה לו אלפים אמה. וי"ל דהא מילתא [רחיקה הוא] ולא שכיחא (דחיקא הוא), ומשום הא בלחוד לא מפריך כללין כיון דבכל נותני עירוב כי אורחייהו הוי להקל, אבל אם איתא דכל נותני עירוב אין להם ד' אמות האי להחמיר הוא.
מתני': מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חברו הוא מותר לילך: כלומר: ובדאמר שביתתי במקום פלוני כדמפרש בגמרא בין לרבה בין לרב יוסף.
וכל בני עירו אסורין: ואפילו אמרו כדמפרש בגמרא, משום דעשירים נינהו, וכל מקום פלוני עני אין עשיר לא.
ר' מאיר אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל: וא"ת מאי טעמיה דר' מאיר דהא מודה ר' מאיר בעני (לעיל נא, ב), וזה כיון שהחזיק בדרך הרי זה עני. ואי אפשר לומר דמספקא ליה כיון שהוא מוחזר אם הוא מוחזק אם לאו, דדילמא כל שהוא בביתו עשיר הוא, ובפת אין באומר לא. לא היא, דהא קתני כל שיכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל, דאלמא אפילו מי שלא יצא לדרך אלא שעומד בביתו ואומר כן הרי זה חמר גמל, דאם לא כן ליתני ר' מאיר אומר הרי זה חמר גמל. וי"ל דמספקא ליה לר' מאיר עיקר תקנה אם נעשית אפילו לעשיר [העומד בביתו] שנקל עליו לומר שביתתי במקום פלוני אם לאו, הלכך הרי זה חמר גמל.
ואינו מחוור בעיני דהיאך אפשר לומר כן, דהא אפילו לר' יהודה דאמר עיקר עירוב ברגל כל במקום פלוני עשיר לא, ואפילו אמר אין עירובו עירוב כלל והרי הוא כבני עירו, ואע"ג דבספק עירוב נמי סבירא ליה הרי זה חמר גמל, ור' מאיר דאית ליה עיקר עירוב בפת מספק בעשיר אפילו במקום פלוני אם עירובו עירוב.
ואי לאו דמסתפינא אמינא דר' מאיר דוקא במי שהחזירוהו קאמר, דאי אמרת בעשיר העומד בביתו קאמר הוה ליה למימר ר' מאיר אומר נעשה הוא ובני עירו חמר גמל. והא דקתני כל שיכול לערב ולא קתני הרי זה, משום דפרושי קא מפרש אגב אורחיה, כלומר כיון שחזר זה ויכול הוא עכשיו לערב בפת אע"פ שהחזיק מתחילה בדרך לא קנה שביתה, דכל שיכול לערב בפת ולא עירב הרי זה חמר גמל, כנ"ל.
וא"ת מכל מקום כיון דמספקא לן אי קנה שם שביתה אי לאו, לא יזוז ממקומו כדאמרינן לעיל (מט, ב) במתני' דאמר שביתתי תחת האילן. י"ל דהני מילי בדרך דבקל עוקר דעתו ושביתתו לגמרי ממקומו, וכיון שאמר שביתתי תחת האילן עקר דעתו לגמרי ממקומו, וכיון דבתחת האילן נמי לא קנה הרי זה לא קנה שביתה במקומו ולא יזוז ממקומו, אבל כל שהוא בעיר אינו עוקר דעתו לגמרי מעירו אלא א"כ קנה שביתה באותו מקום האחר שאמר לקנות שם ואילו לא יקנה שם יהא כאנשי עירו. ותדע לך דהא בשנטמא עירובו מבעוד יום אע"פ שלא נודע לו עד שחשיכה הרי הוא כאנשי עירו (לה, א), וספק נטמא מבעוד יום ספק משחשיכה קתני ר' מאיר ור' יהודה אומרים הרי זה חמר גמל, ולא אמרו לא יזוז ממקומו.
גמרא: הכא במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת: לאו דוקא, שאם כן אינו יכול ליכנס למחר בבית השני דלמודד שאמרו אפילו סוף מדתו כלה במערה (להלן סא, א), אלא רחוק יתר מתחום שבת קאמר שאינו יכול להלך שם בלא עירוב. והא דנקט שיש לו שני בתים איכא למידק אמאי איצטריך שני בתים, אפילו אין לו בית נמי כיון שהחזיק בדרך. ושמא נאמר דכיון שהחזירו חברו אם לא שיש [לו] שם בית באותה העיר האחרת היינו אומרים שאין זה עני אלא עשיר שהרי בביתו הוא, אבל כשיש לו בית בעיר האחרת ועוקר דעתו מכאן אנו חושבין אותו כבן העיר האחרת לענין זה שיהא כעני, כיון שהחזיק בדרך ואע"פ שחזר.
וא"ת א"כ מאי קאמר איהו כיון דנפיק לאורחא הוה ליה עני אינהו עשירים נינהו, כיון דמשמע דכולה מילתא בדנפק תליא, והא אפילו נפקי אינהו נמי כיון דלית להו בית התם עשירים נינהו. וי"ל דאין הכי נמי [והיינו] טעמא דקאמר, איהו כיון דנפק לאורחא ואית ליה ביתא אחרינא תמן הוה ליה עני, אינהו אף ע"ג דנפקי לאורחא דהא החזירו חברו קתני כיון דלית להו התם בית הוו להו עשירים. והא דלא אמר איהו כיון דנפק לאורחא ואית ליה בית, משום דאמאי דקאמר כגון שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת קאי.
לומר כולי עלמא לא פליגי: פירש רש"י ז"ל לעיל וכן פירשו הגאונים ז"ל: לומר תהא שביתתי במקום פלוני, אבל בלהחזיק פליגי, דר' יוסי בר' יהודה סבר אינו צריך, אלא כיון שאמר לצאת ודעתו לצאת אלא שעכבו חברו הרי זה כאילו החזיק, דלא פלוג כי היכי דלא פליגי בין החזיק בדרך הרבה להחזיק מעט ויכול להיות לו בקל פת.
ורב יוסף אמר להחזיק דכ"ע לא פליגי דצריך: ואמר לו חברו לין פה בעיר קאמר, ולעולם לאחר שהחזיק בדרך,
וכי פליגי לומר: דר' יהודה סבר צריך לומר ור' יוסי בר' יהודה סבר אין צריך לומר, דסתמא דמילתא מוחזק הוא שרוצה ללכת למחר ודעתו לקנות שביתה באותו מקום שרגיל לקנות שם שביתה. והראב"ד ז"ל הקשה היאך אפשר לומר דאיכא מ"ד דאין צריך לומר שם תהא שביתתי, דהא כמה סתמות יש דמוכחן דצריך לומר מדתנן לעיל (מה, א) מי שישב בדרך ועמד והרי הוא קרוב לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי ר' מאיר, ור' יהודה אומר יכנס. ועד כאן לא נחלק ר' יהודה אלא בסמוך לעיר, הא רחוק שלשת אלפים דאינו יכול ליכנס אלא ע"י קניית שביתה באמצע לא, ולא אמרינן אפילו לא אמר אנן סהדי דאילו ידע קני והשתא נמי ליקני, ולא פליג בה ר' יוסי בר' יהודה לומר דאפילו רחוק יכנס. ועוד דתנן (לעיל מט, ב) היה בא בדרך וראה אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום מפני שלא סיים מקום, ואמאי הרי גלוי שזה רוצה לילך לביתו בכל צד שיוכל לילך ואפ"ה כי לא אמר בעיקרו לא יזוז ממקומו לרב, ואפילו לשמואל בשיש ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים וד' אמות. ועוד ממעשה דרבה ורב יוסף (לעיל נא, ב) דא"ל רבה לרב יוסף תהא שביתתינו תותי דיקלא דסביל אחוה, ותניא בברייתא מי שאינו מכיר שביתתו מוסר שביתתו למכיר ומכיר אומר תהא שביתתינו במקום פלוני, אמר אין לא אמר לא. ומסתברא לי דאין הנדון דומה לראיה דכל הנך בשאינו יודע ומכיר מקום שביתה, ובשאינו מכיר לא אמרינן, דאפילו באומר אם אינו מכיר אינו כלום כל שכן בשאינו אומר. ואני אומר דתחתיו של אילן נמי מגרע גרע כשאמר לשון שאינו מסתברא ממנו אם לצפון אם לדרום ואם באמצעו, דילמא כאן רצה לקנות או כאן דעתו לקנות. וזה נראה נכון.
אע"פ שמוחזר מוחזק כמאן כרב יוסף ואליבא דר' יוסי ברבי יהודה: ואיכא למידק ודילמא כרבה ואליבא דרב יהודה דבעי להחזיק ובדאמר. יש לומר דאם אמר הוה ליה לפרושי בהדיא ואמר, דאמורא אין לו לסתום לשונו אלא לפרש. והיינו נמי טעמא דאידך עובדא דרב יהודה בן אשתתא דמוקמיה כר' יוסי בר' יהודה ואליבא דרב יוסף, דאם איתא דבעי למימר הוה ליה לפרושי ואמר שביתתי במקום פלוני. ואי נמי יש לי לומר דאם איתא דבאמר קאמר, מאי קאמר אע"פ שמוחזר מוחזק, פשיטא שהוא מוחזק שרוצה ללכת למחר ולא חזר בדעתו לגמרי שהרי אמר בפירוש שביתתי במקום פלוני, אלא בשלא אמר הוא והיינו דאיצטריך לאשמועינן שאע"פ שהוא מוחזר לא יצא מחזקתו, ודעתו הוא לקנות שביתה במקום הרגיל והנודע שקונין שם שביתה אנשי העיר.
רב' בר בר חנין הוה אתי מארטוני' לפומבדית' והוה יושב ע"ש ואומר שביתתי בביזתא. ע"כ פי' לפירושו דליכא למימר כי באותו ע"ש היה הולך מארטוניא לפומבדית' ובעודו בדרך אמר שביתתי בביזתא דכיון שעיקר יציאתו לא היתה לקנות שביתה אלא שחשכה לו בדרך אין זה עשיר והיכי דיינינן ליה כעשיר אלא ודאי כדאמרן. האי להקל להחמי' הוא פי' שהוא מפסיד ד' אמות. וא"ת ותקשי לשמואל דאמר לקמן בשילהי פ' מערבין שאם שבת בעיר חרבה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה ואם עירב שם בפת אין לו מקום עירובו אלא אלפים אמה וא"כ נותן את עירובו להחמיר הוא וכן לכ"ע בנותן את עירובו בתל או נקט עד בית סאתי' אמרי' בשילהי פ' מערבין שאם שבת שם מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה ואם נתן את עירובו אין לו אלא אלפים אמה ממקום ערובו נמי שאינו ראוי לדידה. וי"ל דההיא לא קשיא ומילתא דדחיקא היא ודלא שכיחא כלו האי ולא חששו לאותה חומרא ומשום הא לא מיפרך כללין שיש להקל בכל נותני עירוב שלא יטרחו ללכת שם אבל אם איתא דבכל נותני עירוב אין להם ד' אמו' הא הוה ס"ד דחשיבא חומר' ואפי' בהא פרקי' דאפ"ה ניחא ליה דלפסיד ד' אמות ולא ליטרח וליפוק
מתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא מותר וכל בני עירו אסורין דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר כל שיכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל: פי' מי שיצא מעירו מע"ש כדי לילך לעיר אחרת שהיא קרובה לעירו שכל אדם יכול לילך שם אפי' בשבת ע"י עירוב ומ"מ לא היה דעתו של זה אלא להגיע שם בע"ש. ואחר שהחזיק בדרך החזירו חבירו לעיר מפני שאמר לו שלא ילך שם היום כי עת חמה היא ועת צנה היא. הרי הוא מותר לילך שם בשבת שלא ע"י עירוב אבל כל בני עירו אסורין לילך שם ומפרש הש"ס טעמא דאיהו ה"ל עני והרי הוא קונה שביתה מעירו על התחום ואע"פ שלא החשיך שם וכל בני עירו עשירי' נינהו וכיון שלא החשיכו על התחום לקנות שם שביתה אינם קונים שם שביתה ממקומם ואע"פ שאמרו שביתתנו במקום פלו' והא דקתני שהוא מותר לילך שם למחר פרש"י ז"ל בלשון הראשון. דעל כרחין מיירי אפי' לא אמר בע"ש שביתתי במקום פלוני דכיון דאנן סהדי דבעי למיזל התם כמ"ד דמי. חדא דקתני מתני' סתמא מותר ולא קתני ואמר שביתתי במקום פלו'. ועוד מדפליג עלה ר' מאיר לומר הרי זה אמר גמל ואי ס"ד דאמר שביתתי במקום פלו' היאך היה רבי מאיר אומר כן דהא מודה רבי מאיר בעני כדאיתא לעיל וכי תימא דרבי מאיר חשיב ליה עשיר מכיון שחזר לעיר. מ"מ למה יהיה חמר גמל דהא בעירו אין לו שביתה כלל בין שקנה שביתה על התחו' ובין שלא קנה שהרי כבר עקר שביתתו מן העיר כשאמר בפי' שביתתי במקום כלו'. וכיון שאינו יכול לילך שם מפני שהוא עשיר. א"כ דינו שלא יזוז ממקומו ואפי' תימא דמספקא ליה אם ידונו כעשיר או כעני מ"מ ליכא למימר חמר גמל כיון דודאי אין לו שביתה בעיר שאין דין זה נאמר אלא במי שהוא מסופק אם קנה שביתה בכאן או בכאן. ועוד דהא בש"ס אוקימנא כגון שיש לו שני בתים בשתי עיירות אלו ולמה לי למימר שיש לו בית בעיר אחרת אלא לאשמעינן ודאי דכיון שיש לו שם בית אנן סהדי שדעתו לילך שם למח' ואע"פ שלא אמר שביתתי כמקום פלוני כמי שאמר דמי. ומיהו אהניא ליה שתיקתו שלא נעקרה שביתתו מעירו בחנם. וכשת"ל שלא קנה שם שבית' על התחום דינו כבני עירו ולר"מ מספק' לי' משו' דלא אמר אם קונה בשבית' או לא קונה והרי הוא כבני עירו. ומפני זה לעשה חמר גמל ואתי' מתני' כפשט' מילת' פסיקת' דלר' יהודה הוא מותר לילך ואע"פ שלא אמר משום דה"ל עני וגלויי דעתא איכא דחשיב כאמירה. וכל בני עירו אסורין ואע"פ שאמר משום דהוו להו עשירים ע"כ תורף הפי' הראשון שפי' ר"ש ז"ל וסוגיית הגמ' אינה מתפרשת יפה לפי פי' זה כדבעי' למימר קמן גם אין הענין נוח בעצמו דהא כל שמערב שלא במקומו שאין כאן לא פת ולא רגל עירוב קל הוא אלא שחכמים הקלו על העני בכך ודיינו לומר כן באומ' שביתת במקום פלו' אבל היאך יקנה שביתה בלא אמירה בשום גלויי דעתא כל כה"ג הבו דלא לוסיף עלה הוא ואע"ג דאמרי' הכי בגמ' לרבי יוסי בר' יהודא אליבא דרב יוסף התם מפני שפי' ואמר יתר על כן אבל מן הסתם אין לנו לומר כן והא דלא קתני במתני' ואמר שביתתי במקום פלו' לא הוצרך לפ' דהא פשיטא וסמיך ארישא דמתני' דקתני הכי גבי מי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר והא דאוקמה בש"ס שיש לו שני בתים אפי' בשאמר שביתתי במקום פלו' אצטריך דאל"כ כיון שחזר לעירו והרי הוא בביתו שורת הדין שיהא דינו כעשיר אבל כשיש לו בית בעיר אחרת ונעקר משם בע"ש כדי לילך שם אנו חושבין אותו באלו הוא מן העיר האחרת לענין זה ושדינו כדין מי שהוא חוץ לעירו וחשכה לו בדרך דחשיב אע"פ שיש לו פת בסלו ור' מאיר דאמר שהוא חמר גמל י"ל משום דמספקא ליה אם דינו כעני או כעשיר ואת"ל שדינו כעשיר ולא קנה שביתה על התחום הרי הוא כבני עירו שאין אדם מאבד שביתת עירו בקל כדפרישנא לעיל וכדמוכח במתני' דנתגלגל חוץ לתחום דאם לא קנה עירוב חזר כבני עירו וכשהוא ספק נעשה חמר גמל כדקתני התם לר' מאיר ור' יהודה. הילכך הפי' הנכון כפי' השני שכתב ר"ש ז"ל בשם הראשונים נוחי נפש דמתני' מיירי בשאמר שביתתי במקום פלו' וכן פי' כל הגאונים ז"ל וכל המפרשיים ז"ל והא דקתני סיפא ר' מאיר אומר כל שיכול לערב ולא עירב נעשה חמר גמל ק"ל למה לי למתני האי כללא מכדי דליתיה להאי דינא אלא בזה לבדו שיצא לדרך והחזירו חבירו ומספקא לן אם הוא עני או עשיר וכיון דכן הכי ה"ל למתני ר מאיר אומר הרי זה תמר גמל ורש"י ז"ל דקדק מן הלשון הזה פי' השני בשם הראשונים ז"ל דהא לרבי מאיר כעשיר הוא כיון שחזר לעירו דקסבר ר' מאיר דכל עשיר שהוא בביתו ויכול לערב ולא עירב אלא באמירה הפסיד באמירתו מזכות עירו אלפים אמה שהיו לו לערב הלז מביתו ובמקום שביתתו לא קנה כלום דכיון דעשיר הוא צריך היה להחשיך ומשום הכי כייל ואמר דכל שיכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל ולרבי מאיר אין הפרש בזה בין זה לשאר בני העיר וכלן עושין חמר גמל אם אמרו שביתתי במקום פלו' ואין פי' זה נכון חדא כי מי סילק לנו שביתת עירו לומר דבאמירה דאמר שביתתי במקום פלו' הפסיד הזכות שהיה לו בעבר הלז. ולא הפסיד זכות שהיה לו כלפי מקו' עירובו. וכי תימא כן היה בדעתו מפני שהוא לא היה צריך לילך אלא למקו' עירובו. וכי בדעתו הדבר תלוי לקנו' חצי שבית' ועו' דבכל כה"ג ה"ל למתני בהדי' מושה הוא ובני עירו חמר גמל והנכון דרבי מאיר ספוקי מספקא ליה אם דינו של זה העני או עשיר. וכדפרישית לעיל וכדי ליתן את האמור של זה טעם לספקו אמר דכל כיוצא בזה שהיה יכול לערב כשחז' לעירו ולא עירוב אולי הוא כעשיר. ודינו להיות על הספק חמר גמל. וכל בני עירו אסורין כדקאמר רבי יהודה דאינהו עשירים נינהו.
גמרא מ"ש הוא ומ"ש אינהו: פי' דהא כיון שחזר לעיר אין טעם זה לחלק בינו ובין בני העיר אמר רב הונא כגון שיש לו שני בתים זביניהם שני תחומי שבת כבר פירשנו דעל כרחך אצטריך לומר שהיו לו שני בתים כי מפני כן דן אותו רבי יהודה כעני והא דאמרי' איהו כיון דנפק באורחא ה"ל עני ואידך עשירים נינהו לאו דתליא מילת' במפיק לאורח' בלחוד אלא הפי' איהו שיש לו שני בתים כיון דנפק לאורחא ס"ל עני בכך אפי' נפק לאורחא (ואידך) הוו להו שירים וזה ברור. והא דקאמר וביניהן שני תחומין שבת פי' בין שני הבתים יש שני תחומי שבת דהיינו ד' אלפים אמה שאלו היה בין העיירות שני תחומין היאך היה זה יכול לילך לביתו דהא כל מקום שכלתה המדה שוב לא יזוז ממקומו ואפי' כלתה בחצי העיר דכתיב לעיל וכדכתיב לקמן למודד שאמרו וכלתה מדתו בחצי מערה אין לו אלא חצי מערה אלא ודאי כדאמרן. תניא נמי הכי וכו' יתר על כן וכו' בסמוך נפרש מאי יתר על כן בס"ד:
אמר רבה לומר דכ"ע לא פליגי וכו': לפי הכי' הנכון השני שכתבנו במשנתינו אתיא כלה סוגיא כפשוטה דמשום הא מתנייתא שאמר שביתתי במקום פלו' בה רבה ואמר כלומר שביתתי במקום פלו' כ"ע לא פליגי שהוא צריך ולא הזכירו כן התנאים האלו משום דהוי דבר פשוט כי פליגי להחזיק כלומר אם צריך לצאת ולהחזיק בדרך דר' יהוד' סבר דדוק' שיצא והחזיק בדרך זה והחזירו חבירו אבל אם מצאו חבירו בביתו שהיה רוצה לילך וא"ל אל תלך שם הלילה כי עת חמה היא הרי דינו כבני העיר ולא קנה שביתה. ור' יוסי בר' יהודה סבר שאפי' מצאו חבירו בבית וקודם שיצא נאמר לו לין פה וכו' דינו כעני וקנה שביתה על התחום כמ"ש.
ורב יוסף אמר להחזיק כ"ע לא פליגי דאפי' לר' יוסי בר' יהודה דוקא שהחזיק בדרך והא דקאמר שמצא חבירו וא"ל לין פה היינו שמצאו בדרך ולין פה בעיר קאמר ליה כי פליגי באומר שביתתי במקו' פלו' דר' יהודה סבר צ"ל כן דר' יהודה אמתני' קאי דקתני התם ברישא ואמר שביתתי במקום פלו' ור' יוסי בר' יהודה אמר יתר על כן דכיון שמצאו חבירו והחזירו. משכים והולך ואע"פ שלא אמר כלום דגלויי דעתא איכא. ולפי הפי' הראשון שכתבנו במשנה א"א לפרש כמו שפירשנו כאן דהא הכא בין לרבה בין לרב יוסף צ"ל שביתתי במקו' פלו' לר' יהודה מיהת אבל הראשוני' פירשו לפי הפי' ההוא דהאי לומר דאמרי' בשמעתין היינו אם צריך שיחזירו חבירו בטענה שיאמר לו לין פה או אם אינו צריך אלא שחזר הוא מעצמו מפני שהיתה עת חמה ועת צנה דרבה סבר יש לומ' כן כ"ע לא פליגי שהו' צריך ואם חזר מעצמו דינו כעשיר דאמרי' נמלך הוא ורב יוסף סבר דבהא הוא דפליגי דר' יהודה סבר דאפי' חזר מעצמו מפני החמה או מפני הצנה דינו כעני. ורבי יוסי סבר דדוקא שהחזירו חבירו ואמר לו לין פה. (והא דקאמר דלהחזיק כ"ע לא פליגי משום דאפילו) והקשה להם ז"ל דא"כ מאי יתר על כן דקתני רבי יוסי דסא מחמיר הוא ותירצו כי אע"פ שמחמיר באמירה זו מקל הוא בחזקת הדרך דלרבי יהוד' דוק' שיצא והחזיק בדרך טובא ולר' יוסי סגי ליה שיחזיק בדרך פורתא והיינו דקתני יתר על כן א"ר יוסי בר' יהודה שאפי' מצאו מיד שיצא מביתו וא"ל לין פה. והא דקאמ' דלהחזיק כ"ע לא פליגי משום דאפי' ר' יוסי בר' יהודה בעי שיצא מביתו והחזיק בדרך כל שהוא. ואין פי' זה נכון שהרי התלמוד אומ' דלהחזיק כ"ע לא פליגי דמשמע לא פליגי בי' כלל וכי פליגי באומר ואתה אומר דבלהחזיק פליגי וכי עיקר מאי דקתני יתר על כן היינו משום מאי דפליגי בלהחזיק האי ודאי אין זה נכון. והפי' הראשון שכתבנו לעיל הוא הנכון והאמתי. והראב"ד ז"ל הקשה היאך אפשר שיאמר שום אדם דלא בעי לומר שביתתי במקו' פלו' דהא איכא כמה סתמו' דעל כרחין דצ"ל ולא נחלק שם לא ר' יוסי ולא שום אדם. דתנן לעיל מי שישב בדרך ועמד והרי הוא קרוב לעיר הואיל ולא היתה כוונתו בכך לא יכנס דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר יכנס ודוקא בשסמוך לעיר נחלקו הא רחוק שלשת אלפים שאינו יכול ליכנס אלא ע"י עירוב לא. ואמאי נימא דאנן סהדי דאלו ידע קנו והשתא נמי ליקני: ועוד דתנן במי שהיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי במקו' פלו' שאם לא סיים מקום לא קנה. ואמאי הרי גלויי לכל העולם שזה רוצה לילך לביתו לכל צד שיוכל והרי גלה דעתו וליקני שביתה במקום עיקרו ונימא דודאי לעיקרו נתכוון כשעמד תחתיו ואע"פ שלא אמר כמי שאמר דמי אלא ודאי אין לנו אלא כפי מה שהוציאו בשפתיו לאלו הקשה רבינו ז"ל וזה פלא גדול פה קדוש היאך הקשה כן דמתני' קמייתא דמי שישב בדרך ועמד אינה ענין לזה כלל שלא אמר ר' יוסי בר' יהודה דנימ' דאנן סהדי שרצה לקנות שביתה ואינו צריך אמירה אלא לזה דוקא שיצא מעירו והיה מכיר אילן וגדר מסויים באמצע ראוי לקנו' שביתה אבל במי שאינו מכיר באמצע שום מקום מסויים לקנות שביתה ולא היה דעתו מעולם על מקום מסויים לקנות שביתה היאך יקנה לו שביתה גם הקושיא האחרונה אינם דבכמ' דוכתי אמרינן דיפה לאדם שתיקחו מדבורו וכל שאמר בפיו שביתתי תחת האילן והיה יכול לפ' בעיקרו ולא פי' אין לנו לתקן לשונו ולהוציאו ממשמעותו אבל זה ששתק ולא אמר כלום אפשר דאזלי' בתר אומדן דעתיה והוו להו דברים שבלבו ובלב כל אדם.
כמאן אזלא הא דאמר עולא מי שהחזיק בדרך וכו' כמאן כרב יוסף ואליבא דר' יוסי בר' יהודה. לפי הפי' הנכון ה"פ כמאן אזלא הא דעולא ש"מ דלא בעינן שיאמר שביתתי במקום פלו' דאלו היה צריך לומר כן היה לו לעולא לפ' ואע"ג דתנאי לא פירשו שאין דרך האמוראין לסתם דבריהם אלא לפרש כדאמרינן דלא אתיא הא דעולא אלא כרבי יוסי בר' יהודה אליבא דרב יוסף אבל לפי הפי' האחר יש להם לפרש כמאן אזלא הא דעולא דבעי תרתי שיחזיקנו חבירו ולא סגי כשחזר מעצמו כמאן כר' יוסף אליבא דרבי יוסי בר' יהודה. ובדין הוא דיכול למימר נמי כרבה ואליבא דר' יהודה אלא דחדא מינייהו נקט ואין זה נכון דבכה"ג דאתי לסיימי כמאן לא היה לו לסיים לזה יותר מזה. ולא עוד אלא דהוה ליה למימר טפי לרבה אליבא דר' יהודה אי משום דרבה ורב יוסף הלכתא כרבה אי משום דר' יהודה ובנו הלכה בר' יהודה.
והא דפרכי' אי מוחזר למה מוחזק ואי מוחזק למה מוחזר. ה"פ דמוחזר ממש שהוא כבני עירו וה"ל עשיר. ומוחזק ממש שהוא כמו שהיה בתחלה כשהחזיק בדרך שדינו כעיר והוה להו תרתי דסתרן אהדדי. וכי תימ' ודילמא ה"ק שדינו בשניה' לחומרא דמספקא ליה אם דינו כעני או כעשיר. הא ליתא דא"כ הוה ליה למימר הרי זה חמר גמל כלישנא דמתני' לרבי מאיר. ועוד למה הלכה כר' מאיר כי מה שלא פסק הלכה כרבי יוסי בר' יהודה משום דלא אתפריש שפיר במאי פליגי הוא ואבוה דפלוגתא דאמוראי היא. רב יהודה בן איש תותא כו' שבקיה עד דנחית דרגא פי' כדי שיחזיק בדרך. כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה. פי' דהכא נמי לא הצריכו לומר שביתתי במקום פלו'. ולפי הפירוש האחר יש לנו לפרש דמשום שלא הצריך שיהא מחזיק בדרך אלא פסיעה אחת שיצא מביתו קאמרינן דאתיא כרב יוסף אליבא דר' יוסי בר' יהודה. ומסתברא דכיון דהני אמוראי אית להו כרב יוסף ואליבא דר' יוסי בר' יהודה דהלכתא כוותיה ודכ"ע דוקא שיחזירנו חבירו בטענה הא לאו הכי הרי הוא כבני עירו.
מהדורא תנינא:
אמר רמי בר חמי הרי אמרו שבת יש לו ד"א הנותן את עירובו יש לו ד"א או אין לו ד"א פי' נ"ל דבשבת בבקעה קא מייר ידהיכא דשבת בבקעה יש לו ד"א שמודדין לו אלפים אמה חוץ לארבע אמות דיד' דכי היכי דאם שבת בעיר מודדין לו אלפים אמה חוץ לחומת העיר דכל העיר כולה היא לו כד"א ועוד מודדין האלפים אמה חוץ לאותן ד"א וזהו שלמדנו מן המקרא שבו איש תחתיו אבל הנותן עירובו אם נתן עירובו בעיר תנאי לקמן בשלהי פרקין דלקמן פלוגתא דרבי עקיב' ורבנן דרבי עקיב' סבר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ואל אמרינן שתהא לו כל העיר כד"א ורבנן סברי כל העיר כולה היא לו כד"א ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ודוקא בנותן את עירובו בעיר אמרי רבנן דמהלך את כולה אבל הנותן את עירובו בבקעה אינו מודד אלא ממקום עירובו ואין נותנין לו ד"א ואע"ג דאמרינן כל העיר כולה כד"א דמיא דמשמע דארבע אמות אית ליה לא אמרנין הכי אלא כלומר שכל העיר כולה היא לו כביתו שאם נתן עירובו בבית אחד וקנה שביתה בההיא בית מודדין לו מפתח הבית ולא ממקום עירובו מפני שבכל הבית קנה שביתה והם הכי כל העיר חשבינן לה כד"א שבאותו הבית אבל לעולם אם נתן עירובו בבקעה אין לו ד"א ואינו מודד אלא ממקום עירובו ואל דמי לקונה שביתה ברגליו שאפילו ברגליו בבקעה מודדין לו חוץ לארבע אמותיו כדילפינן משבו איש תחתיו וגם פתרון המורה כך מוכיח שהשובת בבקעה נותנין לו תחלה ד"א ואח"כ מודדין לו אלפים אמה חוץ להן דה"פ שבת שקונה שביתה ברגליו יש לו ד"א לקנייתו לבד מאלפים לכל רוח ובשלהי פרקין גבי ולמודד שאמרו פירש למודד שחשיכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעית בינונית אולי יכנס בתחום העיר וכלו אלפים שלו אמה אחת חוץ לתחום לא יכנוס כו' עד דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ד"א אינו יכול לעבבור חוץ לאלפים וכל זה אינו נ"ל שניתן לשובת בבקעה ד"א קודם שניתן לו אלפים וידמו אותן ד"א כמו העיר ששבת בה שכל העיר כולה היא לו כד"א ומודדין האלפים אמה משער העיר שא"כ אם יצא חוץ לתחום יש לו ד"א הרי שמנה אמות ד"א בתחלת האלפים אלא וד"א בסוף האלפים וכולי האי מנלן א"ו השובת בבקעה אינו מודד האלפים אלא ממקום רגליו ואם יצא חוץ לתחום עוד יש לו ד' אמות ולא יותר ואותן ד' אמות של יוצא חוץ לתחום למדנו משבו איש תחתיו דהכי משמע שבו איש תחתיו של יצא דם תחתיו ואלו הן ד"א שבסוף האלפים שאין אדם יכול לזוז מהן אבל בארבע ראשונות הוי מהלך עדיין אלפים אמה אלא ודאי לא נאמר שבו איש מתחתיו אלא לד"א שחוץ לתחום וה"ג בירושלמי מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ד"א ומנין לארבע אמות שבו איש תחתיו אלמא לא קאי קרא אלא אד' אמות דחוץ לתחום וה"פ גם המורה לעיל אבל לעולם לכתחלה אין נותנין לו ד"א ואין מונה אלפים אמה אלא ממקום רגליו ומתניתין הכי קתני מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה אלמא אינו מונה אלפים אלא ממקום רגליו ולגבי אינו מכיר תני אם אינו מכיר או אינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ואל תני אלפים וד"א והשובת בעיר דאמרינן שכל העיר כולה היא לו כד"א לאו למימרא כד"א לדבקעה אלא כד"א דביתו כדפרישית לעיל והאי דאמרינן הרי אמרו שבת יש לו ד"א ומבעיא לן גבי נותן את עירובו באותן ד"א דיוצא חוץ לתחום קאמר שהשובת בעיר יש לו אלפים אמה ואם יצא חוץ לתחום יש לו ד"א כדילפי' משבו איש תחתיו אבל הנותן את עירובו שנשתכר עוד אלפים אחרות חוץ לעיר יש לומר שאין לו ד"א שאם יצא חוץ לאלפים של עירובו אין לו אפילו אמת אחת שכיון שהרויח אלפים בעירובו שוב לא ניתן לו עוד ד"א ליוצא מהן: כל מה שכתבתי כאן אינו כלום ועיין במהדורא תליתאה:
פיסקא מי שיצא לילך וכו' תניא נמי הכי מי שי שלו שני בתים כו' פי' וכגון שאמר שביתתי במקום פלוני דכיון דהחזיק בדרך עני הוא חשוב וכיול הוא (לומר) שביתתי במקום פלוני אמר רבה לומר כ"ע ל"פ כי פליגי להחזיק פי' אע"ג דלא תני בהברייתא והחזירו חבירו כדקתני במתני' צריך יהא שיחזירנו חבירו ויאמר לו עת חמה האי ועת צנה היא אבל אם חזר מאליו בטלה לה חזקת הדרך והרי האו עשיר ושוב אינו יכול לומר שביתתי במקום פלוני כי פליגי להחזיק דתנא קא בעי תרתי חזקה ואמירת חבירו שיחזירנו ור' יוסי בר' יהודאה לא בעי חזקה אלא אע"פ שלא החזיק לבד שהי' רוצה להחזיק והחזירו חבירו כדבריו עני חשבינן ליה וכילול הוא לומר שביתתי במקום פלוני ורב יוסף אמר להחזיק כ"א ל"פ דצריך שיחזיק בדרך שאם לא יחזיק בדרך אינו חשוב עני ור' יוסי בר' יהוד' את"ק קאי דקתני החזיק כי פליגי לומר לו חבירו ולהחזירו דת"ק לא קתני והחזירו חבירו בברייתא דכיון דהחזיק בדרך אע"פ שחזר מאליו לא יצא מתורת עני ולא איבד חזקתו ובמתני' דקתני והחזירו חבירו לאו דוקא וברייתא אתית לפרושי מתני' דר' יהודא לא בעי והחזירו חבירו ור' יוסי בר' יהודא פלגי עלוי' ובעי תרתי חזקה ואמירת חבירו ולא שיחזור מאליו ולא תני רב יוסף יתר על כן ולא אפילו אלא הכי תני ר' יסוי בר' יהודא אומר מצאו חבירו כדפריש המורה בלישנא קמא דידי' והאו נ"ל עיקר:
כמאן כרב יוסף אליבא דר' יוסי בר' יהדוא דבעי תרתי פי' ה"ה נמי דאתי כרבה אליבא דר' יהודא אלא חד מנייהו נקט:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ד (עריכה)
המשנה הששית והיא מענין המשנה שלפניה והוא שאמר מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה. ר"ל שיצא מערב שבת לילך לעיר אחרת הסמוכה לעירו בכדי שיכול לילך בה על ידי עירוב כגון שסמוכה לה ארבעת אלפים אמה ויש לו שם בית ואנו סבורים עכשו לפרש שהיה יוצא לילך עד אלפים אמה לקנות לשם שביתה כדי שילך לאותה העיר למחר וכשהחזיק בדרך קודם שהגיע לאותו מקום שהיה רוצה להניח עירובו בו מצאו חברו ואמ' לו שיחזור עמו לעיר שיצא ממנה כדי לאכול עמו הלילה וכשראה שחברו מפציר לו שיחזור עמו אמ' תהא שביתתי באותו מקום שבסוף אלפים אמה כדי שאהא יכול למחר לילך בעיר שביתי לשם ואף אותו שהחזירו או אותם שהחזירוהו אם היו רבים אמרו כן שהוא מסרב בהם גם כן שיאכלו עמו למחר. הוא מותר לילך למחר לאותה העיר וקנה שביתה בסוף אותם האלפים. וכל בני עירו ר"ל אותם שהחזירוהו אסורים. ושאלו בגמרא מאי שנא איהו ומאי שנא אינהו שאף הוא הואיל ודעתו היה כשיצא מביתו לערב בסוף אלפים עשיר היה והיה לו לערב בפת ופרשוה שלא היה הולך בדעת שיערב בסוף אלפים עד שתאמ' שעשיר היה אלא דעתו היה לילך וללון לאותה העיר הסמוכה לעירו בתוך ארבעת אלפים כגון [שיש לו] שני בתים אחד בעיר שיצא ממנה ואחד בעיר שהולך לה. וזהו שאמ' בגמרא וביניהן שני תחומי שבת לאו דוקא שאם כן אינו יכול ליכנס למחר שהרי זה כמודד וכלתה מדתו שאין לו אלא עד סוף מדתו אלא פירושו שביניהן קרוב משני תחומי שבת או יתר מתחום אחר כמה שיהיה והיה זה יוצא מביתו שבעיר זו ערב שבת ורוצה לילך ולשבות בביתו שבעיר האחרת עד שהחזיק בדרך קצת והחזירוהו חבריו על הדרך שביארנו שהיו מסרבין בו לאכול עמהם או שאמרו לו עת חמה היא עת גשמים היא עד שנשמע להם לחזור קודם שיגיע למקום שבתוך אלפים לעיר שהיה הולך לשם ואמר שביתתי באותו מקום והיה מקום המסויים לו ושאר התנאים שהוזכרו בו ואף הם אמרו כמוהו לכבודו וללותו למחר הוא מותר לילך למחר וקנה לו שביתת מקום פלוני אעפ"י שאינו לשם ואעפ"י שלא שלח לשם עירוב פת שהרי לא יצא מביתו על דעת קנין שביתה בסוף אלפים אלא על דעת לשבות שביתה גמורה בעיר האחרת והואיל ויש לו בית לשם הרי זה כבא בדרך לשוב לביתו וחשכה לו והרי הוא כעני האומר שביתתי במקום פלוני שמועיל על הצדדין שביארנו שאין להאשימו על שלא שלח לערב בפת שהרי כשיצא מביתו לא היה דעתו לערב אלא לילך לביתו וכבר היה יכול להגיע שם מבעוד יום וראוי לומר שיקנה שביתה אף שלא במקומו על הדרכים שהזכרנו והמחזירים אסורי' אעפ"י שאמרו לקנות שביתה עמו באותו מקום המסויים להם שהרי בתחומם הן ואין מגמתם לשביתת אותה העיר ואין להם קנין שביתה אלא שישלחו שם לערב בפת או יקנו במקומם והרי הם כבני עירם לגמרי ואין דנין אותן כחמר גמל שהרי לא עשו כלום שתפקע בו שביתת העיר. ויש מפרשי' שאפי' אין לו בית לאותה העיר הואיל ומגמת פניו ללכת שם דינו כן אלא שאין דרך ללון בשבת במקום שאין לו בית שם. ומכל מקום יש מפרשי' אותה דוקא שיש לו בית לשם שמאחר שנמלך לחזור לאחוריו לא הקלו בו לקנות שביתה שלא במקומו אלא אם כן יש לו בית לשם ועקר דעתו מכאן דנין אותו כדין אותה העיר לענין זה שיהא דינו כדין עני כיון שהחזיק בדרך אעפ"י שחזר. ושמא תאמר והרי אמרו איהו דנפיק הוה ליה עני אינהו דלא נפקי הוו להו עשירים שהדברים מוכיחים שאף האחרים אין הדבר תלוי אלא ביצאו ולא יצאו והרי לדברינו אף [ביצאו] הואיל ואין להם בית לשם לא הקלו. הם מפרשי' שעל מה שאמר ויש לו שני בתים הוא סומך כלומר הוא שיש לו שני בתים ר"ל שיש לו בית לשם אעפ"י שהחזירו חברו הוי עני וחבריו אעפ"י שיצאו כיון שאין להם בית לשם כל שחזרו לביתם עשירים נינהו. ועיקר הדברי' כדעת ראשון ומה שאמרו שיש לו בית בעיר זו שיוצא ממנה הוא בא ללמדנו שאעפ"י שיש לו בית בכאן והוא חוזר בה לא יצא מחזקת בא בדרך לדונו כעני אחר שיש לו בית גם כן בעיר שהיה הולך בה או אף בשלא היה לו בית לדעת ראשון.
ור' מאיר אומר כל שיכול לערב ר"ל בפת ולא עירב הרי זה חמר גמל. ומעתה אף הוא אסור שהרי יכול היה לערב בפת על ידי שליח אחר שהחזירוהו ולא עוד אלא שנתחדש לו שאינו יכול לצאת מעירו כלום שהרי עקר דעתו מן העיר ובמקום אחר לא קנה שביתה והרי הדבר ספק אצלו שמא דנין אותו כעני ונמצא ששביתתו שביתה באותו מקום המסויים ושמא עשיר היה ואין שביתתו אלא בעירו ונמצא שאין לו אלא אותם אלפים שמעירו לאותו מקום המסויים והפסיד כל הצדדין האחרים. ויש שאין מפרשי' אותה מתורת ספק. ושאלו בה והרי מודה ר' מאיר בעני שמערב ברגליו וזה כיון שהחזיק בדרך ושלא לקנות שביתה בדרך הרי זה עני ואם תאמר שהוא מספק אם נקרא מחזיק בדרך אחר שחזר אם לאו הרי הוא אומר כל שהוא יכול לערב אלמא אף מי שאמר בביתו כן נעשה חמר גמל וכמו שפירשו גדולי הרבנים. ואם שהוא מספק שמא התקנה משמשת אף לעשיר בביתו להקל עליו לומר שביתתי במקום פלוני שמא לא נאמרה אלא בעני והילכך כל שיכול לערב ולא עירב ואמ' שביתתי במקום פלוני נעשה חמר גמל והלא אף לר' יהודה שסובר שעיקר עירוב ברגל כל במקום פלוני לא הותרה לעשיר כלל ולפיכך פרשו גדולי הדור שלא אמרה ר' מאיר אלא על זה שהוחזר וזה שאמר כל שיכול וכו' פירושו כל שזה יכול וכו' כלומר כיון שחזר ויכול לערב בפת אעפ"י שהחזיק בדרך כבר שמא לא קנה שביתה ומתוך הספק נעשה חמר גמל ומכל מקום הלכה כר' יהודה שאין כאן ספק שאלו היה שם ספק אף הוא היה מודה שהוא חמר גמל וכמו שאמרו בגמרא ספק עירוב כגון נתגלגל חוץ לתחום או נשרף ספק מבעוד יום ספק משחשיכה הרי זה חמר גמל אבל זו אין כאן ספק והלכה כדבריו כמו שביארנו. וכמו שאמרו בברייתא מי שיש לו שני בתים וביניהן שתי תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי ר' יהודה יתר על כן אמ' ר' יוסי בר' יהודה אפי' מצאו חברו ואמ' לו לין פה עת צנה היא עת חמה היא למחר משכים והולך. ונחלקו רבה ורב יוסף בגמרא מה בא ר' יוסי בר' יהודה להוסיף על דברי אביו ומה ביניהם שבדעת רבה לומר כולי עלמא לא פליגי כלומר שצריך הוא לומר שביתתי במקום פלוני ולא נחלקו אלא באמר ולא החזיק בדרך עדיין שלר' יהודה צריך אמירה והחזקה ולדעת בנו באמירה אעפ"י שלא החזיק שמאח' שאמר לצאת ודעתו בכך אלא שעכבו חברו הרי זה כאלו החזיק. וגדולי הדור פרשו הטעם שכמו שלא חלקו בין החזיק בדרך מעט להחזיק הרבה ואעפ"י שלא הרחיק ונקל להיות פת מצויה לו הקלו בו כך לשלא החזיק כלל הואיל ואמ' כן בפיו ובלבו ולרב יוסף להחזיק [כולי] עלמא לא פליגי שודאי צריך הוא להחזיק ולא נחלקו אלא באמירה שלר' יהודה צריך לומר שביתתי במקום פלוני ותרתי בעינן ולדעת בנו אין צריך אמירה כלל שסתם הדברים כל שהחזיק בדרך דעתו הוא לקנות שביתה במקום שיוכל לילך למחר למקום המכוון לו והוא נאמן על עצמו ופסקו כר' יוסי בר' יהודה וכביאורו של ר' יוסף. וכמו שאמרו עליו בגמרא אעפ"י שהוחזר מוחזק כלומר אעפ"י שמוחזר לגמרי שלא אמ' שביתתי במקום פלוני כלל שאם אמר אין זה מוחזר לגמרי הואיל ולבו על דרכו והוא נאמן על מחשבתו. וכן אמרו בגמרא רב יהודא בר אשתיתא אייתי כלכלה דפירי לרב נתן כי הוה אזיל שבקיה ואדנחית דרגא אמ' ליה בית הכא ולמחר זיל וקום [אלמא] מכיון שהחזיק לילך דיו ואפי' לא יצא חוץ לעיר. וגדולי המפרשי' מתמיהים היאך אפשר לומר שלא יהא צריך לומר שם תהא שביתתי והרבה סתמות מוכיחות שצריך דתנן מי שישב בדרך ועמד והרי הוא קרוב לעיר לא יכנס דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר יכנס ולא נחלק ר' יהודה אלא בסמוך הא רחוק מאלפים שאינו יכול ליכנס אלא על ידי קניית שביתה באמצע לא ואין אומרין הואיל ואילו לא ידע קנה השתא נמי לקני הואיל ואין צריך אמירה. וכן ראה אילן שאמר שביתתי בעיקרו אלמא צריך אמירה. וכן שאינו מכיר צריך שימסור שביתתו למכיר. ומכל מקום אין באלו ראיה שכל אלו אין יודעין מקום שביתה וכל שאינו מכיר אף באומר אינו כלום כל שכן בשאינו אומר וכן כשאמר תחת האילן [גרע] משלא אמ' כלום שכל שאמר גלה בדעתו שעל אמירתו הוא סומך ואין אמירתו כלום אבל זה שהחזיק ולבו לילך ומוחזר בעל כרחו סומך הוא על מחשבתו והרי הוא כאמירה. ויש מפרשי' לומר שיהא חברו אומר לו שיחזור ולא חזר מעצמו ואעפ"י שלענין פסק ראוי לומר כן לענין פירוש אינו נראה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה