עיקר תוי"ט על קידושין ב

(א)

(א) (על המשנה) מקדש. וניתני האיש קונה (כדתנן האשה נקנית). מעיקרא תני לישנא דאורייתא, כמפורש שם, ולבסוף תני לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש גמרא. ולשון התקדשי לי. כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשים לשמים. להיות לשמים. ופשטא דמלתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) והלא אינו שוחמ אלא אחד. פירש הר"נ דנפקא לן מדכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אתד כדאיתא בחולין. ואפ"ה אמר רחמנא ושחטו כו'. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) האיש כו'. ולא היא. ואע"ג דרבנן פליגי עליה דר"י בגירושין, כדתנן במ"ב פרק ו' דגטין, שאני קדושין דמדעתה דהא בעינן דעת המקנה הלכך אביה ולא היא. שהתורה זכתה לו. אבל גרושין שישנן בע"כ בין היא בין אביה. דמה לנו ולדעתו כי מקבל ליה איהו נמי בע"כ הוא גמרא:

(ד) (על המשנה) נערה. דמדזכאי בכסף קדושין כדתנן במ"י פ"ד דכתובות, סברא הוא דאיהו נמי מקבל, דהשתא אביה מקבל כסף קדושין ואיהי תקדש נפשה. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) ויהיב טעמא בגמרא דף מ"ו דמלוה להוצאה ניתנה וכיון שרשאי להוציאה אינה של המלוה כלל ולאו מידי יהיב לה:

(ב)

(ו) (על המשנה) ונמצא כו'. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ. שאלו ראתה וקבלתו סברה וקבלה. טור:

(ז) (על המשנה) דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד כו', דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתיה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. נ"ל:

(ח) (על הברטנורא) גמרא. וז"ל הר"מ אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר מזה שרוצה הדבר האחר. וז"ל התוספת כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:

(ט) (על המשנה) לשבח כו'. פרכינן בגמרא, ולית ליה לר"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור, ומשני הכי במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא, דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכי דטעי איהי גופה, מודה ר"ש:

(ג)

(י) (על המשנה) בן כרך. ישיבת הכרכים קשה שהוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) כמו מגדלא שער נשייא. תוספ'. ולי משנה שלימה סוף פ"י דשבת וכן הגודלת:

(יב) (על המשנה) ויש לו. דניחא לה באין לו דמתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה. תוספ':

(יג) (על המשנה) אע"פ כו'. לשון רש"י, אע"פ שאין הדבר כן אלא כמו שהוא עכשיו שאין תנאו אמת:

(ד)

(יד) (על המשנה) אינה מקודשת. ודוקא קא"ל במקום פלוני שיש לי שם אוחבים ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם, ימחו בידו. רש"י. ועתוי"ט:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(טו) (על המשנה) בפחות כו'. וצריכה דאי אשמעינן שוה פרוטה איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי, אבל פחות משוה פרוטה אימא יודע שאין קדושין תופסים בפחות מש"פ וכי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר. ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה לפחות מש"פ לא קים להו לאינשי. אבל קטן שקידש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום, אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר, קמ"ל. גמרא:

(טז) (על הברטנורא) ונגזר זה השם מסבל, והוא נושא המשא שנושאים אותה מיד זה ליד זה. הר"מ. והתשבי הוסיף וכן פירש"י סבלות מצרים, משא מצרים. ונמצא משא בלשון מתנה, כמו וישא משאת פירוש ויתן מתנות:

(ז)

(יז) (על הברטנורא) ובגמרא מסיק, דהך קרא בזו אחר זו משתעי. ומסברא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. וגם מסיק דשאר עריות ילפינן דאמר קרא כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל עריות כו'. חוץ מנדה. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ור"ל גם בשביל חברתה, שחברתה עשתה שליח והוא אמר לה אחת מכם ולא פירש:

(יט) (על הברטנורא) ומעמא משום דהוי כאומר קני את וחמור, ואת וחמור לא קנה, שהרי לא הקנה לזה בלא זה, וחמור לא קנה את נמי לא קנה. גמרא. ועתוי"ט:

(ח)

(כ) (על הברטנורא) וכ"פ הר"מ. ותמיהני דכיון דקרא כתיב למאי צרכינן לטעמא דמשולחן גבוה קא זכו. ובגמרא ליתא הא דמשולחן כו' אלא לטעמא דר' יוסי דסבר מחיים ממונא הם אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה כו'. ולהכי תני נמי בחלקו, דלאחר שחיטה איירי:

(כא) (על הברטנורא) כ"כ הר"מ. ותימא שהרי למלאכה גם כן אתה משתמש בו, וכן להתחמם במדורת עצים ואש. ובגמרא, כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה. ופירש"י, כאש, חלקו של אהרן הושוה לחלקו של מזבח, מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:

(כב) (על הברטנורא) ומ"מ נראה דלא איצטריך אלא לר"י. אבל לר מ הא ס"ל מעשר שני ממון גבוה הוא:

(כג) (על המשנה) לא קדש. ובהקדש סבר ר"מ דלא קדש. ואמרו בגמרא דרבי יוחנן אמר בטעמייהו תרתי חדא לפי שאין אשה רוצה (אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קדושין וה"ל קדושי טעות) וחדא לפי שאין שניהם רוצים ופליגי אמוראי בהי מינייהו הוא רוצה. ועתוי"ט:

(כד) (על הברטנורא) דר"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלה. ומפיק ליה מקרא או מעלה מעל (צ"ל דתמעול מעל. מהר"י) ואין מעילה אלא בשנוי, כלומר במזיד, דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד, וזה שינה היכא דקדש במזיד כו'. במעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר כל היכא דאיתא שם מעשר עליו. ור"י סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קדש. ובשוגג לא משום טירחא דאורחא. תוספ. ועתוי"ט:

(ט)

(כה) (על המשנה) בערלה. והא דלא תנא איסורי עבודת גלולים. משום דבעי למתני מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. ומיהו שייר חמץ בפסח נותר ופגול שאם קדש בהן אינה מקודשת, מכרן כו' מקודשת. הר"נ:

(כו) (על הברטנורא) את בשרו. אע"ג דשחטיה, כעין בשר. גמרא:

(כז) (על הברטנורא) וקדשים אסורים בהנאה שהרי מועלין בהן:

(כח) (על הברטנורא) והמשולתת מותרת. ולפי"ז קשיא לישנא דצפורי דהול"ל צפור. ומה"ט כתבו התוספ' ומשולחת נמי מתסרא משחיטת חברתה עד השילוח. עתוי"ט:

(כט) (על הברטנורא) אי מה קדש תופם את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר כו'. ובסיפא תנן דאין תופס דמיו. ומשני מי קרינן קודש דמשמע שם קדושה, קדוש קרינן משמע הוא קדוש. גמרא:

(ל) (על הברטנורא) דהא מוערפתו ילפינן. ומיהו אין כן הלכה כמ"ש במשנה ג' פ"ק דבכורות:

(לא) (על הברטנורא) יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ת"ל כי ירחק ממך וגו' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל. ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב. גמרא. ועתוי"ט:

(לב) (על המשנה) מקודשת. וא"ת והא הני זוזי לאו דידיה נינהו שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה. וי"ל דמיירי כשמכרו לנכרי או לישראל והכיר בהם דהוו מעות מתנה. תוספ':

(י)

(לג) (על המשנה) בתרומות. דתרומות לא משלחן גבוה זכו כדאיתא בגמרא סוף פ"ט דיבמות ופירש"י תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שיירי שלחן מלך. אבל שיירי קדשים הרי הן כמשאות מאת פני אלהים שהן, שיירי שלחן:

(לד) (על הברטנורא) ונראה דל"ג ובאפר חטאת. אבל לשון הר"מ ואפר פרה אדומה. והמים שהוא מזה עליו:

(לה) (על הברטנורא) גמרא. וכתב רש"י שכר חבאה ומלוי, דמלתא דטרחא הוא ורחמנא לא רמיה עליה ושרי למשקל אגרא מקודשת. ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טרחא ושכר למוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם. וכתבו התוספ' דאסמכתא בעלמא היא:

(לו) (על הברטנורא) דאי מתבואה ובהמת שלו לית ליה בתרומות ומתנות אלא טובת הנאה וטובת הנאה לאו ממון:

(לז) (על הברטנורא) הכי אוקמיה בגמרא. וכתב רש"י וה"ה דה"מ לאוקמי בתרומות כו'. אלא דקשיא ליה מאי קמ"ל: