עיקר תוי"ט על נגעים ב

(א)

(א) (על הברטנורא) מיוחס אל העצם, אשר שמו גרמא. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) לפי שרצה להזכיר נגע צרעת בישראל, נקט האי לישנא אני כפרתן. מהר"מ:

(ג) (על הברטנורא) והר"א בפירושו לתורת כהנים כתב, דר' ישמעאל סבירא ליה דאין גרמוני וכושי טמאים כלל, שאין אנו יכולים לעמוד על תוכן מראה הנגע, אלא הבינונים מיטמאים בנגעים. ופליג ר"ע דאף אלו מיטמאים, ולא להקל ולא להחמיר, אלא מביאים סמנים ונראה כאילו הוא בבינוני. ור' יהודה וחכמים פליגי בכוונת ר' עקיבא. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ומשום דמסתבר טעמיה, שנאו בלשון חכמים. ועתוי"ט:

(ב)

(ה) (על המשנה) הבית. היינו נגעי אדם ובגדים. אבל דבתים לא סגי בלאו הכי. ומהר"ם פירש, דאם החלונות סגורות צריך לפתחם. והא דאין פותחין, היינו מחדש:

(ג)

(ו) (על המשנה) עיניו. ואי כהה חד עינא לא:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) מעל גבי האילן. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) מעט. הר"א:

(ט) (על המשנה) אף כו'. יש לומר דהתנא קמא לא פליג, אלא לא העתיק דברי ר' יהודה להלכה. ולפי זה נראה דפליג וסבירא, ליה דשחי דשמאלית בית הסתרים הוא, ואע"פ שכשהיא טווה מגביהתו ונראה, לא דמיא לשחי הימנית דבלאו הכי מגביהה בכל עת כו'. ובשם הר"א מצאתי, דהת"ק נתן סימן לשתי הזרועות בימנית, ור' יהודה נתן בהם סימן בשמאלית. ונראה דר' יהודה מיקל, מדקאמר אף. ע"כ:

(י) (על הברטנורא) הר"ב קיצר כאן. ועיין פרק י"ד משנה ב' ומה שכתב שם:

(ה)

(יא) (על הברטנורא) או מה ריבים בג' אף נגעים כן, ודין הוא, ממונו בשלשה, גופו לא כל שכן, תלמוד לוטר והובא אל אהרן או אל אחד וגו'. גמרא:

(יב) (על הברטנורא) מדפירש דברי ר' יהודה, נראה דפסק כוותיה. והר"ש פירש דאף בצירוף שלשה אינו יכול להתיר, דאשתו כגופו:

(יג) (על המשנה) עצמו. ביחיד מומחה. דאילו בי תלתא לא חשידי: