עיקר תוי"ט על טהרות ו

משנה טהרות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ומיירי כשאדם אוחז בכלים. דאי לא תימא הכי הוו דבר שאין בו דעת לישאל וטהורים:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) בפרק ב' דעדיות משנה ז' ר' יהושע מטהר בהך דלעיל, דהתם לא כתב הר"ב דאדם אוחז, והכא באדם העובר ויש בו דעת לישאל. והר"מ דמפרש כפירוש הראשון, פסק התם כר' יהושע, והכא דלא כוותיה:

(ג) (על הברטנורא) אין צריך לזה, דספק האהיל קאי אכזית מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו דשרץ וחולדה. ועתוי"ט:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) הואיל ואין שתים יכול להשתמש בהם ואינו רגיל להלוך בהן. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) דהא ודאי נכנס לרשות היחיד. ועתוי"ט:

(ד)

(ו) (על המשנה) טמא. דמן הדין אפילו חד ספק טהור דאוקמה אחזקה, אלא דילפינן מסוטה, וא"כ מה לי חד ספק ומה לי כמה ספיקי. תוס':

(ז) (על המשנה) טהור. איידי קתני. דהא אפילו חד ספיקא טהור:

(ח) (על המשנה) והטומאה כו'. לא טומאה ודאית, אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ט) (על הברטנורא) כדמוכח בפסחים דף ט'. הר"ש. ועיין שם בתוס' דיבור המתחיל ספק, דמוכח דדוקא בספק ספיקא ואחד מהן הוא ספק הרגיל. ולשון הר"מ, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:

(י) (על המשנה) לבורות כו'. שיהיה בראש המבוי חפירה בקרקע כמו בור כו' ויעמוד זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל אדם לבוא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הר"מ:

(ז)

(יא) (על המשנה) בימות החמה. משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא:

(יב) (על המשנה) ובימות הגשמים. משתרד רביעה שניה. שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם:

(ח)

.אין פירוש למשנה זו

(ט)

(יג) (על הברטנורא) וקשה, לפלוג ר' יהודה כמו במתניתין דלעיל. ובתוספתא גרסינן בדר' יהודה איפכא, ואתי שפיר. ובר"ש מפרש, פרון, מגדל שג' רוחותיה בתוך הים ורוח אחת ליבשה. ואינו ענין לבסילקי דלעיל: