משנה טהרות ו ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבקעה, בימות החמהיא, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.

ובימות הגשמיםיב, רשות היחיד לכך ולכך.

נוסח הרמב"ם

הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ובימות הגשמים רשות היחיד לכך ולכך.

פירוש הרמב"ם

הבקעה בימות הקיץ ואע"פ שלא ילכו בה ההמון אך ישתמשו בה הקוצרים ועושה הקציר והדישה וחרישת הקרקע להכינה לזריעה במה שיבא ולכן נהיתה רה"ר לטומאה אמנם בימות הגשמים כאשר לא יכנס בה ולא ישתמש אדם אחר לפי שיפסידוה ברגליהן ולא לאחד מהן ג"כ שום עסק בה לפי שכבר נחרשה ונזרעה והגשמים ירדו תמיד ולא נשאר זולת לענין צמיחת התבואה לבד וכבר נתבאר במסכת שבת (דף ו.) שאמרם שהבקעה היא רה"י לענין שבת לומר שאינה רה"ר ואמנם היא כרמלית כמו שביארנו שם אלא אם יהיה לו מחיצה מוקפת בה גבוה מי"ט כי אז היא רה"י לשבת כמו שבארנו בש"ס ובתוספתא אמרו אלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה וכבר ביארנו זמן רביעה שניה פעמים רבות בפיאה ובנדרים ובזולתן:

פירוש רבינו שמשון

רשות היחיד לשבת כרמלית הויא ואינה לא כרה״י ולא כרה״ר כדאמרי' בפ״ק דשבת (שם) ואמאי קרי לה רה״י לפי שאינה רה״ר:

בימות הגשמים שהיא זרועה אין אדם נכנס לה: תניא בתוספתא (שם) ואלו הן ימות החמה משתעקר תבואה מתוכה ואלו הן ימות גשמים משתרד רביעה שניה היו שם שדות בורות אם עומד (זה) בצד זה ורואין את הנכנסין והיוצאין מצד הלז רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ורשות הרבים לטומאה - דבימות החמה שכיחי אינשי דאזלי בה ל. קצור ולדוש ולחרוש הקרקע, לזורעה לשנה הבאה:

בימות הגשמים - שהיא זרועה, אין אדם נכנס לה:

פירוש תוספות יום טוב

בימות החמה. ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא כתבוה הרמב"ם והר"ש:

רה"י לשבת. עיין בפי' הר"ב במשנה דלעיל:

ורה"ר לטומאה. עיין מ"ש במשנה ג' פי"ח דאהלות [ד"ה שדה]:

ובימות הגשמים. פי' הר"ב שהיא זרועה כו' ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שנייה. תוספתא. וכתבו התוספות פ"ט דב"ב דף קנ"ג [ד"ה ובימות הגשמים] דמשתרד רביעה שנייה לאו היינו מפני רוב המים. אלא שמשם ואילך גדילים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם כדתניא וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) בימות החמה. משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא:

(יב) (על המשנה) ובימות הגשמים. משתרד רביעה שניה. שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הבקעה:    בבבא בתרא פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ג א)"ר אלעזר שאם בא אדם לב"ד ונשאל על שנכנס לבקעה ואין ידוע מתי נכנס אי בימות החמה וטהור אי בימות הגשמים וטמא חזינן אם עתה כשנשאל ימות החמה הם טהור הוא לר' נתן דס"ל דאזלינן בתר השתא כדס"ל לר"מ במתני' דהתם בפ' מי שמת סי' ו' כדכתבי' התם ואם ימות הגשמים הוא טמא דבתר השתא אזלינן ולר' יעקב דאזיל בתר חזקה העמד טהור על חזקתו וטהור עד שיבואו עדים ויעידו שבימות הגשמים נכנס. ואיתא בירושלמי פ"ק דשבת:

בימות החמה רה"י לשבת:    תניא בתוספתא אלו הן ימות החמה מעת שתעקר תבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה. היו שם שדות בורות אם היה עומד בצד הזה ורואה את הנכנסין ואת היוצאין בצד הלז רה"י לשבת ור"ה לטומאה ואם לאו רה"י לכך ולכך השבילין המפולשים לבורות לשיחין ולמערות ולגתות ולגרנות רה"י לשבת ור"ה לטומאה ר' אליעזר אומר בזמן שהן מפולשין ר"ה לכך ולכך ואם אינן מפולשין רה"י לכך ולכך (ור"ה לטומאה ע"כ) וצ"ע לע"ד אם אין טעות:

תפארת ישראל

יכין

הבקעה בימות החמה:    שכבר נקצרה התבואה. ה"נ ר"ל שדינה ככרמלית וכלעיל. והכי מוקי לה עולא [שבת ד"ו ב']. מיהו רב אשי מוקי לה התם שהוקפה בגדר. וא"כ י"ל דדינה כרה"י ממש. וכן פי' לה הרשב"ם [ב"ב קמ"ב]:

ורשות הרבים לטומאה:    דמדנקצרה התבואה לשם. אע"ג שעדיין מונחים שם העמרים. ואין מניחין לכל אדם לכנוס לשם. עכ"פ מצויין שם רבים המתעסקים בהתבואה לדוש ולזרות ולהבר אותה שם. ולפיכך מחשב ר"ה לענין טומאה:

ובימות הגשמים:    היינו משתרד רביעה שניה עד שתקצר התבואה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים