משנה טהרות ו ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ג | >>
אילן שהוא עומד ברשות הרבים והטומאה בתוכו, עלה לראשו, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טמא.
הכניס ידו לחור שיש בו טומאה, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טמא.
חנות שהוא טמא ופתוח לרשות הרבים, ספק נכנס ספק לא נכנס, ספיקו טהור.
ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טהור.
שתי חנויות, אחד טמא ואחד טהור, נכנס לאחד מהם, ספק לטמא נכנס ספק לטהור נכנס, ספיקו טמא.
אילן שהוא עומד ברשות הרבים, וטומאה בתוכו -
- עלה לראשו,
- ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טמא.
- הכניס ידו לחור שיש בו טומאה,
- ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טמא.
- עלה לראשו,
- חנות שהיא טמאה, ופתוחה לרשות הרבים -
- ספק נכנס, ספק לא נכנס - ספקו טהור.
- שתי חניות, אחת טמאה ואחת טהורה -
- נכנס לאחת מהן,
- ספק לטמאה נכנס, ספק לטהורה נכנס - ספקו טמא.
עוד יתבאר לך בזה הפרק שרשות היחיד לעניין טומאה אין מתנאו שיהיה רשות היחיד גם כן לעניין שבת, ולכן לא יעלה בלבבך שזה האילן בו תנאי בהעלותו או בעביו, וכן החור, אבל אין תנאי בזה, אלא אף על פי שראש האילן והחור בהיות האדם אינו יכול להשתמש בהן אינו רגיל להלוך בהן, הנה הן רשות היחיד לטומאה וספקן טמא.
וידוע הוא שהחנות רשות היחיד, ואם היתה החנות טמאה ופתחו ברשות הרבים, הנה כלל החנויות כמו דבר טמא ברשות הרבים, כמו שאילו השרץ ברשות הרבים וספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, גם כן זה החנות הטמאה אשר הוא ברשות הרבים אם נסתפק אם נכנס בו או לא נכנס ספיקו טהור. אמנם אם נפל הספק באיזה חנות נכנס וכל אחד מהן רשות היחיד, הנה הוא ספק טומאה ברשות היחיד אשר ספיקו טמא:
עלה לראשו של אילן. דחשיב רשות היחיד:
הכניס ידו לחור שיש בו טומאה. דחור חשיב רשות היחיד ואע״פ שהאדם עומד ברה״ר כיון שהכניס ידו לחור כעומד ברה״י דמי והא דמטהרי רבנן לעיל טומא' ברה״י וטהרה ברה״ר היינו בספק נכנס ונגע (או האהיל או הסיט או נכנס):
נכנס לאחת מהן. כגון שהיו שתי החנויות אחת טמאה ואחת טהורה. תניא בתוספתא (שם) יש דברים ברשות הרבים ועשאום כרשות היחיד קופה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היתה כפישה על כתיפו וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה ספק נגע בה אחר ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא חמור ברה״ר גבוה י' טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור פשט ידו על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא סלע ברה״ר גבוה עשרה טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע טהור עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו א' טמא וא' טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה מורכב על כתיפו ובנו של זה מורכב על כתיפו א' טמא וא' טהו' ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמ' ור' יוסי מטה' הית' חביל' על כתיפו והרוק מודבק בכותל למעל' מי' טפחי' ספק הסיט ספק לא הסיט ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יוסי אומר כל שהוא ברה״ר למעלה מי' טפחים הרי הוא כרה״י ורבי יוסי אומר כל שדרך הילוכו ברה״ר פטור. פי' היתה כפישה אינה מקבלת טומאה מדמצלת בנתונה על פי הבור כדתנן במס' אהלות פרק ה' ותימה למה נקט ככר של תרומה כרוך בסוב או בנייר בלאו הכי לא איפשר לטמאות מחמת כפישה וי״ל דמשום רבותא דסיפא נקטיה דחיישי' מספק בהכניס ידו שמא נגע אע״פ שכרוך בסיב:
ספק נגע ספק לא נגע טהור. כולהו ספק נגע דטהור בהנך ברייתא היינו ספק הכניס ידו לתוכה דהוה ליה טהרה ברה״ר וטומאה ברה״י כדפרישית במתני' אי נמי כגון שהטומאה בולטת לחוץ ספק נגע בה. שהיה ר' יוסי אומר טעות סופר הוא ור״ע גרסינן ובמילתיה דר' יוסי דכל שכדרך הילוכו לא גרסי' פטור רק טהור ובעניין אחר א״א ליישב ולמאי דגרסי פטור יש לפרש דאלמעלה מעשרה קאי ולענין שבת כגון זרק ברה״ר כדאמרי' בפ' הזורק (ד' ק:) דלמטה מעשרה מחייב למעלה מי' לא מחייב דלא חשוב כרה״ר:
עלה לראשו - ראשו של אילן חשוב רשות היחיד:
הכניס ידו לחור שיש בו טומאה - החור חשוב רשות היחיד, ואע"פ שהאדם עומד ברה"ר, כיון שהכניס ידו לחור, כעומד ברה"י דמי. ואע"ג דהאילן והחור לא הוו רשות היחיד אצל שבת, הוו רשות היחיד אצל טומאה ד:
חנות שהוא טמא ופתוח לרה"ר - הויא כל החנות כולה כטומאה המונחת ברה"ר, וכשם שאם היה שרץ ברה"ר ספק נגע בו ספק לא נגע ספיקו טהור, הכא נמי ספק נכנס לחנות זה ספק לא נכנס, ספיקו טהור. אבל אם היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה, ספק לטמא נכנס ספק לטהור נכנס, ספיקו טמא ה, דהויא ליה ספק טומאה ברשות היחיד:
עלה לראשו. כתב הר"ב ראשו של אילן חשיב רה"י וכו' ואע"ג דלא הוי רה"י אצל שבת הוי רה"י אצל טומאה ופירש הרמב"ם הואיל ואין האדם יכול להשתמש בהן ואינו רגיל להלוך בהן:
ספיקו טהור. דשמא לא נכנס כלל וספק רה"ר טהור. אבל סיפא ודאי נכנס לרה"י. הלכך ספקו טמא. ואע"פ שאמרו (במתניתין דלקמן) כל מה שאתה יכול לרבות ספקות וס"ס טמא. מ"מ והוא שיכנס למבוי או לבקעה שיש בהם הספק אבל אם לא ידע אם נכנס בהם אם לא נכנס כלל. טהור. הראב"ד פ"ך מהא"ה [הלכה ט']:
(ד) (על הברטנורא) הואיל ואין שתים יכול להשתמש בהם ואינו רגיל להלוך בהן. הר"מ:
(ה) (על הברטנורא) דהא ודאי נכנס לרשות היחיד. ועתוי"ט:
בפי' רעז"ל ואע"ג דהאילן והחור לא הוו רה"י אצל שבת. אמר המלקט כגון שאין בהן שיעור ד' על ד' והאילנות הם גבוהים יותר מדאי שאין יכול להשתמש בהן:
חנות וכו' ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור: אית דלא גרסי כל שבע מלות אלו. והתימה שבתוי"ט איתנהו:
חנות שהיא טמאה ופתוחה לר"ה וכו': גרסי' דחנות לשון נקבה והכי נמי גרסינן בסיפא שתי חנויות אחת טמאה וא' טהורה נכנס לאחת מהן ספק לטמאה נכנס ספק לטהורה נכנס וכו' והכי איתא הגירסא בפי' רעז"ל:
יכין
והטומאה בתוכו: בין ענפיו:
עלה לראשו: אף דלגבי שבת אין דינו כרה"י רק כשגבוה י"ט ורחב ד"ט [כעירובין ל"ב ב'. ושבת ק"א]. אפ"ה לענין טומאה. דרק דומיא דסוטה בעינן. אין חילוק בגבהו ורחבו. אלא כל שאין רבים רגילין שם. נידון כרה"י:
הכניס ידו לחור: ר"ל דאדם שעמד בר"ה הכניס ידו לחור שבכותל. הפתוח לר"ה. וקמ"ל הך בבא אף שכל גופו נשאר בר"ה. אפ"ה כיון שהכניס ידו להחור. הו"ל סט"ו ברה"י. ואע"ג דלענין שבת כל חור הפתוח לר"ה. דוקא כשגובה חלל החור י"ט ורחבו ד"ט. אז דינו כרה"י [כשבת דז"ב]. אפ"ה לענין טומאה אין חילוק. אלא מדאין רבים משתמשין בה. נידון כרה"י. וכיון שוודאי הכניס שם ידו. וכ"כ באילן הרי ודאי עלה שם. לא מחשב כספק שרה"י ור"ה מעורבין בו [כמ"ב]:
חנות שהוא טמא: דהיינו שמונח שם דבר שמטמא באהל:
ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור: מדהו"ל ספק טומאה שמעורבין בה רה"י ור"ה. דאז שדינן לחנות דלהוי כאילו היא טומאה המונחת בר"ה. וספק כניסה לתוכה. הו"ל כספק נגיעה בהטומאה וטהור [כמ"ב]:
ספק נגע ספק לא נגע: הכא מיירי בשמונח בהחנות דבר שמטמא רק במגע:
ספקו טהור: הא דלא כלליה בהדי רישא. ולימא ספק נכנס או ספק נגע טהור. ה"ט, משום דרישא במטמא באהל עסקינן. וכדאמרן. אבל הכא במטמא רק במגע מיירי. ולהכי פלגינהו תנא מהדדי לאשמעונן הא:
ספיקו טמא: דלא דמי לספק כניסה לחנות לעיל. דהכא שאני. דהרי ודאי הי' בחנות א'. ואין בספק זה תערובות רה"י ור"ה. ומה"ט נמי לא אמרינן דנהוי ב' החניות הטמא והטהור כשרץ וצפרדע בר"ה [לעיל רפ"ה]. דהכא שאני דוודאי נכנס לרה"י. וה"ה בחנות אחת שהושיט ודאי ידו לתוכה. וספק אם נגע שם בשרץ ספיקו טמא וכחור לעיל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת