זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ט | >>

הפרן, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.

וכן הצדדין.

רבי מאיר אומר, הצדדין, רשות היחיד לכך ולכך.

הפרן -

רשות היחיד - לשבת,
ורשות הרבים - לטומאה.
וכן הצדדין.
רבי מאיר אומר: הצדדין - רשות היחיד לכך ולכך.

כבר נתבאר בתוספתא שזה הבניין אשר יקראוהו פרן הוא דומה לבסילקי, ויהיה לו שני פתחים מכוונים זה כנגד זה כזאת הצורה:

inset

וחכמים אומרים, שכולו רשות הרבים לטומאה כאשר ישתמשו בהן הרבים.

ורבי מאיר אומר, שהצדדין מהן רשות היחיד לטומאה, ובאמצע לבד אשר ישתמשו האנשים הוא רשות הרבים לטומאה.

ואין הלכה כרבי מאיר:

הפרן. פי' בערוך בית שהוא עומד באמצע רשות הרבים ויש מפרשין כגון מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח אחד ליבשה כמו מגדל של אלכסנדרי של מצרים:

הפרון - דומה לבסילקי, ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו יג:

וכן הצדדין - מכאן ומכאן לפרון, חשיבי נמי רשות הרבים, כיון שרבים משתמשין באותן צדדין:

ר' מאיר אומר הצדדין רשות היחיד - שאמצע הפרון בלבד עשוי להשתמש בו רבים, ולא הצדדין. ואין הלכה כרבי מאיר:

הפרון רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. פי' הר"ב הפרון דומה לבסילקי ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו. וכ"כ הרמב"ם בשם התוספתא. וקשה דלפלוג רבי יהודה כמו במתני' דלעיל. וראיתי בתוספתא פ"ז גם הר"ש הביאה כן דגרסי' בדברי ר"י איפכא דכשרואה וכו' הוא רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. ואם לאו רה"י לכך ולכך. ולפי זה לא קשיא ולא מידי. אבל במתני' ודאי דקשיא. וראיתי עוד שהתוספתא לא הזכירה כלל הפרון אבל תרי גווני בסילקי קתני. ובשניה תני עלה פלוגתא דר"מ וחכמים. ומפני כן חשב הרמב"ם שהוא פי' הפרון דמתני'. אבל הר"ש כתב בשם הערוך. וז"ל הפרן פי' בערוך בית שהוא עומד באמצע רה"ר. וי"מ כגון מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח א' ליבשה כמות מגדל של אלכסנדריא של מצרים. עכ"ל. נראה דסובר שהתוספתא תרי גווני בסילקי מפרשת. ואין אחד מהם פירוש להפרון כלל:

(יג) (על הברטנורא) וקשה, לפלוג ר' יהודה כמו במתניתין דלעיל. ובתוספתא גרסינן בדר' יהודה איפכא, ואתי שפיר. ובר"ש מפרש, פרון, מגדל שג' רוחותיה בתוך הים ורוח אחת ליבשה. ואינו ענין לבסילקי דלעיל:

הפרן:    בקמ"ץ הפ"א או בקמ"ץ קטן. וביד בר"פ עשרים דהלכות שאר אבות הטומאות גרסינן הפורן בוא"ו:

יכין

הפרן:    הוא ג"כ כבסילקי. רק שכל פתחיו מכוונין זה כנגד זה. ולא פליג עליו ר' יהודה. משום דפרן הוא גדול מאוד מבסילקי. ולפיכך אפילו רואה הנכנסים וכו'. אפ"ה נידון כר"ה [ולרב"א לקמן בר"פ צ"ל דפרן הוא לעולם קטן. וע"ש]. וי"א דפרן הוא בית שבאמצע ר"ה:

וכן הצדדין:    ר"ל אותו הרווח שאינו מכוון בין ב' הפתחים:

רבי מאיר אומר הצדדין רשות היחיד לכך ולכך:    נ"ל דבהא פליגי דרבנן ס"ל כיון דגם צידי ר"ה כר"ה דמי לענין טומאה. ה"ה פרן. כיון דהרווח שבאמצע ב' הפתחים כר"ה הוה. ה"ה צדדי רווח ההוא. ור"מ ס"ל כיון דאשכחנא צדדי ר"ה דלא הוה לענין מה כר"ה. כגון לענין קניית ד' אמות במציאה. וכ"כ לענין קדושין וגטין [כח"מ רס"ח ס"ג ואה"ע ל' ס"ד וסי' קל"ט]. להכי אף דלענין טומאה גם צידי ר"ה כר"ה. עכ"פ פרן דגרע מר"ה ממש. דהרי לענין שבת דינו כרה"ר. להכי צדדיו גם לענין טומאה דינן כרה"י [ועיין שבת ד"ו ע"א]. והא דקאמר הכא וכן הצדדים. ה"ה בבסילקי. רק מדפליג ר"מ בצדדי פרון. להכי מפרש דלת"ק אין חילוק. והא דפליג ר"מ רק בצדדי פרון. ולא גם בצדדי בסילקי. ה"ט משום דפרון דפתחיו מכוונין זה כנגד זה. אין רבים נפנין לצדדים ומסתבר טפי דלהוי כרה"י גם לענין טומאה: ר"ל האצטבא שלפני החנות. ותמונתו כעין מדרגה גבוה ד' או ה' טפחים. ורחבה אמה. ובעל החנות יושב שם לקרוא לעוברים ושבים שיבואו לתוך חנותו. ור"ל אינה כר"ה. רק דינה ככרמלית [כשבת דל"א]:

חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו:    נכנסין בפתח א'. ויוצאין בפתח שכנגדה. בין שמכוונים הפתחים זו כנגד זו או לא. ואע"ג דלעיל בבסילקא [מ"ח] פליג ר' יהודה. התם אינו משתמש להיות מעבר לרבים. רק דכל הפתחים שבו עשויין רק לצורך מי שרוצה לכנוס לתוכו מכל צד. ומה"ט נמי קאמר נמי התם שרואה הנכנסין ויוצאין. ר"ל שרואה אותן נכנסין. ויוצאין באותה פתח שנכנסו. משא"כ הכא מיירי כדקאמר בפירוש שנכנסין בזו ויוצאין בזו. ור"ל שהיא מעבר לרבים כמבוי מפולש. ולהכי בכה"ג לכ"ע דינה כר"ה. א"נ דוקא התם שהבסילקי מקורה. ולהכי כשרואה הנכנסין ויוצאין. ס"ל לר"י דדמי טפי לרה"י. משא"כ הכא שהחצר סתמא אינו מקורה. וכיון שרבים עוברים בו. לכ"ע דינה כר"ה. ומה"ט גם ר"מ דפליג לעיל בצדדי פרין. אפ"ה בצדדי חצר שאינו מקורה. כשרבים עוברים בו. גם צדדי החצר כצדדי ר"ה דמי. דלכ"ע דינן כר"ה לענין טומאה:

בועז

פירושים נוספים