משנה טהרות ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ו | >>
ספק רשות היחיד, טמא, עד שיאמר לא נגעתי.
ספק רשות הרבים טהור, עד שיאמר נגעתי.
איזו היא רשות הרבים, שבילי בית גלגול, וכן כיוצא בהן, רשות היחיד לשבת, ורשות הרבים לטומאה.
אמר רבי אלעזר, לא הוזכרו שבילי בית גלגול, אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך.
השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגיתותי, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.
נוסח הרמב"ם
ספק רשות היחיד - טמא, עד שיאמר לא נגעתי.
- ספק רשות הרבים - טהור, עד שיאמר נגעתי.
- ואיזו היא רשות היחיד?
- שבילי בית גלגול, וכן כיוצא בהן -
- רשות היחיד - לשבת,
- ורשות הרבים - לטומאה.
- אמר רבי אלעזר:
- לא הוזכרו שבילי בית גלגול - אלא שהן רשות היחיד לכך ולכך.
- השבילין המופלשין לשיחין, ולבורות, ולגיתות -
- רשות היחיד - לשבת,
- ורשות הרבים - לטומאה.
- שבילי בית גלגול, וכן כיוצא בהן -
פירוש הרמב"ם
שבילי בית גלגול - מקומות מוכנים, לא ילך בהן המון העם.
ועניין מפולשים לשיחין - שיהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע, אם בור או שיח או מערה, ויעמוד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל האדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר.
וכבר ביארנו בראש שבת (דף ו.), ובשארית מסכת שבת (דף קיז.) ועירובין (דף כב:), משפטי רשויות שבת מה הן. ובאלה השורשים אשר ביארנו שם, תדע אי זה מקום יהיה רשות היחיד ואיזה רשות הרבים לעניין שבת, בתנאים המבוארים בכל רשות מהן, כפי מה שבארנו שם:
פירוש רבינו שמשון
עד שיאמר לא נגעתי. לאו דווקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דה״ה היכא דאיכא למתלי טפי שלא נגע כדמוכח בפ״ק דפסחים (דף ט.) גבי חולדה וברדלס מצויין שם:
אי זו רה״ר. במסכת נזיר בפרק שני נזירים (ד' נז.) משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב רשות הרבים לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רשות היחיד דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רה״ר כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע״ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים מצויים שם כרשות הרבים דמי דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע התם בנזיר דדחיק לשנויי באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם:
שבילי בית גלגול. מפרש בפ' עושין פסין (דף כג:) אלו הן שבילי בית גלגול אמרי דבי רבי ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חטין ולרוץ לפני סרדיוט ושמא היינו מתלקט עשרה מתוך ארבע כעין בעיא דהתם אע״ג דבקעי בה רבים מודה בה ר' יהודה משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא משום דיהושע אוהב ישראל היה ולא מסר לרבים רק דניחא תשמישתיה וההיא דשבילים המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסין לה דלקמן תרווייהו מוקי להו דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצו' מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' עלה התם מכח ההיא דמי שיש לו שני בתים משני צדדי רה״ר:
רשות היחיד לשבת. יש מקומות דלאו רה״י ממש קאמר כדאמרי' גבי בקעה בפ״ק דשבת (דף ו:) ואמאי קרו לה רה״י שאינה רה״ר: תניא בתוספתא (פ״ז ע״ש) השבילין המפולשין לבורות ולשיחין ולמערות לגיתות ולגרנות רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה מבואות היורדין לים או לנהר אע״פ דאיכא גידודין מכאן ומכאן והרבים מטפסין ועולין בהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנות העיר שר״ה מהלכת עליהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנה בזמן שהיא משתמרת רה״י ואם אינה משתמרת רשות הרבים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עד שיאמר לא נגעתי - לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי, דהוא הדין היכא דאיכא מידי למתלי ביה שלא נגע ט:
שבילי בית גלגול - מקום עגול ועולה ויורד, ואין רוב עם יכולין ללכת באותן שבילין:
רשות היחיד לשבת - לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית נינהו. ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. וכן הא דתנן בסמוך, הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת, לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית. והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רשות הרבים, מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק, ואפילו הכי כיון דרבים מצויין שם, כרשות הרבים דמי. דאי בדאיכא תלתא בההיא שעתא שנולד הספק בה, אפילו בחדרי חדרים טהור, דילפינן מסוטה דהוי רשות היחיד, משום דליכא תמן אלא תרי, בועל ונבעלת:
פירוש תוספות יום טוב
עד שיאמר לא נגעתי. כתב הר"ב לאו דוקא כו' כ"כ הר"ש. דהכי מוכח בפ"ק דפסחים גבי חולדה וברדלס מצויין שם דף ט' בתוספות בד"ה ספק גררוהו כו' אבל התם תרי ספיקות הוו וחדא מינייהו גרירת חולדה וברדלס. וכתבו דהוי ספק הרגיל ומשום כך מטהרינן אפילו ברה"י. ונמצינו למדין דדוקא בספק ספיקא כי התם. ול' הרמב"ם בפי"ח מהא"ה (הלכה ב'). כל ספק ברה"י טמא. עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:
השבילים המפולשים לבורות כו'. שהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע. אם בור או שיח או מערה ויעמיד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש. לפי שלא יוכל אדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הרמב"ם. ופי' בורות שיחין ומערות. במשנה ה' פ"ה דב"ק. ובפ"ק דמסכת מקואות משנה ד':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) כדמוכח בפסחים דף ט'. הר"ש. ועיין שם בתוס' דיבור המתחיל ספק, דמוכח דדוקא בספק ספיקא ואחד מהן הוא ספק הרגיל. ולשון הר"מ, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:
(י) (על המשנה) לבורות כו'. שיהיה בראש המבוי חפירה בקרקע כמו בור כו' ויעמוד זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל אדם לבוא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל דה"ה היכא דאיכא מידי למיתלי ביה שלא נגע. אמר המלקט כדאמרינן רפ"ק דפסחים היכא דחולדה וברדלס מצויין שם דתלינן שגררוהו הם:
איזוהי ר"ה: בפ' שני נזירים משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב ר"ה לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רה"י דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו ר"ה כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע"ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים וכו' כדפי' רעז"ל:
שבילי בית גלגול וכו': עירובין פ' שני דף כ"ב ופי' שם רש"י ז"ל מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל ואמרינן התם אמרי דבי ר' ינאי איזוהי שבילי בית גלגול כל שאין עבדים יכולים ליטול סאה של חטים וירוץ לפני סרדיותו ומפרש התם טעמא דהוי רה"י יהושע אוהב ישראל היה עמד ותקן להן דרכים וסרטיא כל היכא דניחא תשמישתיה מסרה לרבים וכל היכא דלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד. ומייתי לה נמי בפ"ב דעירובין דף כ"ה. ובערוך ס"א בית גד גד פי' שבילי מקום מעבר צר וכדמתרגמינן במשעול הכרמים בשביל כרמיא ופי' משעול מש עול כלומר אין יכול ליכנס עד שיצא חברו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם בית גד גד מלשון גידוד חמשה ומחיצה זהו שביל בית גד גד כלומר מקום צר ע"כ. ולא מצאתי רמז או סמך אי גרסי' פה ר' אליעזר ביו"ד אמנם ה"ר יהוסף ז"ל גם פה מחק היו"ד:
השבילין המפולשין וכו': בעירובין פ' שני דף כ"ב קתני מבואות המפולשין בבורות וכו' אלא דמתרץ לה המפולשים לבורות וכו' פי' השבילין המפולשין כגון שיש באותו שביל שהוא פתוח לר"ה בור או שיח או מערה המעכב לאדם ליכנס מצד זה ולצאת מן הצד האחר ונעשה כמבוי שאינו מפולש. וז"ל רש"י ז"ל לבורות שיש בור בראשו אחד ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברים ע"כ. ופי' הר"ש ז"ל וההיא דשבילין המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסים לה דלקמן תרוייהו מוקי להו בפ' עושין פסין דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצות מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' וכו' ע"ש ותוס' שם פ' עושין פסין הכריחו דע"כ בנפרצה מד' רוחות מיירי ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
ספק רה"י: ר"ל סט"ו שאירע ברה"י:
עד שיאמר לא נגעתי: וה"ה במסתבר טפי שלא נטמא [כפסחים דט"א. ולתוס' שם דוקא באיכא נמי ס"ס]. וכן בסיפא ברשות הרבים דקאמר עד שיאמר נגעתי. הוא הדין במסתבר טפי שנטמא [כרמב"ם פט"ז מאהט"ו ה"ג]:
שבילי בית גלגול: ר"ל אפילו שבילי בית גלגול. והוא שביל שעולה להר זקוף מאוד אצל העיר גלגל שבא"י [כעירובין כב"ב]. ומשום שזקוף מאד אין רבים רגילין להלוך שם. אפ"ה מחשב כר"ה לטומאה וטהור:
רה"י לשבת: ר"ל רק לענין שבת אינו כר"ה מדאין רבים מצויין שם. ולפיכך לא הוה רק ככרמלית:
ורה"ר לטומאה: דר"ה דטומאה א"צ שיהיו מצויין שם המון רב מכני אדם. רק סגי במצויין שם תלתא. ואפילו אין מצויין שם עכשיו תלתא ביחד בשעה שנתהוה הספק. אפ"ה טהור. דאילו מצויין שם השתא תלתא. אפילו בחדרי חדרים. מחשב ר"ה [כנזיר נז"א]. וטעמא מדלא דמי לסוטה דליכא רק ב':
השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגיתות: אע"ג שהן עצמן רה"י. אפ"ה השבילין שמוליכין להן. הן רה"י וכו':
רשות היחיד לשבת: ר"ל כרמלית. וכן בכולו פרקין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת