עיקר תוי"ט על אהלות ה

משנה אהלות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) קמורה. מקובבת. הר"מ. וזה לשון כף נחת, דרך עושי תנורים לכסות הנקב של עשן מלמעלה ולפתחו מצדדין מפני הרוח והגשם:

(ב) (על המשנה) בש"א כו'. ומיירי באין בעין פותח טפח, דאי לאו הכי למה לא תכנס לבית. דלא דמי לפרק דלעיל דאמרינן אין דרך טומאה ליכנס, דהכא הרי נכנסה, אלא בדלית ליה פותח טפח מיירי. ומיירי נמי ביש בעין טפח על טפח, דאי לאו הכי, אפילו טומאה בעין טהור התנור. ונ"ל דמדאורייתא לא עיילא טומאה אלא דרך פתח כלי העשוי להכנים ולהוציא, והעין אינו עשוי להכנים, אלא דרבנן גזרו. וסברי בית שמאי דכעין דאורייתא תקון. וב"ה סברי דלא גזור כולי האי. ולר' עקיבא לית ', ליה גזירה זו כלל. ועתוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ג) (על המשנה) מצ, לת וכו'. ואע"פ שאין שם צמיד פתי, ל סביבה, דבלים מצילים בצמיד פתיל, ואוהלים בכסוי. הר"מ. ועתוי"ט:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ד) (על הברטנורא) אסמכתא בעלמא הוא שכל מה שעם הארץ אינו נאמן הוא מדרבנן:

(ה) (על המשנה) החטאת. וקשה למה לא תנן נמי על הקודש כו' י"ל לפי שהטעם תלוי בחטאת שלא יהא כל אחד שורף פרה לעצמו. אי נמי רבותא נקט דאפילו לחטאת נאמנים. מהר"ם:

(ו) (על הברטנורא) וקשה, דהא בכל הכלים מקדשים, ואמאי נקט כלי חרס. ולקודש פשיטא דכל הכלים שוים. ונראה לי, דשכיח יותר לקדש בכלי חרס כדמשמע בכל מסכת פרה. אי נמי, לרבותא נקט דאף על פי שאין לו טהרה במקוה אפילו הכי נאמנים. ועתוי"ט:

(ו)

(ז) (על המשנה) נתונה. פירוש, כפויה:הר"מ

(ח) (על הברטנורא) כלומר דאילו פקוקה לא הויא דומיא דבאר חלקה, ומשום הכי לא מצי למיתני ופקוקה. אבל אין רוצה לומר דהויא כשלימה דדינא כדות שעל הארץ, דליתא כדתנן בפרק ט' משנה ג' ון' וי"ב:

(ט) (על הברטנורא) וקשה, כיון דהכוורת פחותה האיך מציל הנסר שעליו, והרי הטומאה נכנסת במקום שהיא פחותה הואיל ואינה פקוקה:

(י) (על המשנה) סרידה. של בעל הבית מיירי. דשל נחתומין טמא:

(יב) (על הברטנורא) טפח. וכ"ש יותר מטפח. הר"ש:

(יא) (על המשנה) ושיעור לשון המשנה כך הוא, שהכלים אין מצילין אלא עם דפנות אוהלים עד שיהא להן דפנות. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) ורק מפני אורכו ורחבו הוא בא במדה. ועתוי"ט:

(ז)

(יד) (על המשנה) היתדות. משום טומאה שתחתיה נקט הכי:

(טו) (על הברטנורא) וזה לשון הר"מ, ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האוהל. ועיין סוף פרק י':

(טז) (על הברטנורא) ולרבותא, דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת, דכיון דמשום אהל היא אף על גבה מצלת:

(יז) (על המשנה) קורה. שיש בה פותח טפח. הר"מ ועתוי"ט: