משנה אהלות ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) תנור שהוא עומד בתוך הבית,

ועינו קמורה לחוץ,
והאהילו עליו קוברי המת -
בית שמאי אומרין:
הכל - טמא.
ובית הלל אומרין:
התנור - טמא,
והבית - טהור.
רבי עקיבה אומר: אף התנור - טהור.


(ב) ארובה שבין בית לעליה,

וקדירה נתונה עליה,
ונקובה בכונס משקה -
בית שמאי אומרין:
הכל - טמא.
ובית הלל אומרין:
קדירה - טמאה,
ועליה - טהורה.
רבי עקיבה אומר: אף קדירה - טהורה.


(ג) היתה שלמה -

בית הלל אומרין:
מצלת על הכל.
ובית שמאי אומרין:
אינה מצלת, אלא - על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.


(ד) לגין שהוא מלא משקין טהורין -

הלגין - טמא טומאת שבעה,
והמשקין - טהורין.
ואם פינן לכלי אחר - טמאין.
האשה שהיא לשה בעריבה -
האשה והעריבה - טמאין טומאת שבעה,
והבצק - טהור.
ואם פינתו לכלי אחר - טמא.
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.


(ה) היו כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה -

הכל - טהור.
היה כלי טהור לקודש, ולחטאת -
הכל - טהור,
שהכל נאמנין על החטאת.
מפני שהכלים טהורין, וכלי חרס טהורין,
ומצילין עם דפנות אוהלים.


(ו) כיצד?

הבור והחדות שבבית,
וכפישה נתונה עליה - טהור.
אם היתה באר חלקה, או כוורת פתוחה,
וכפישה נתונה עליה - טמא.
אם היה נסר חלק,
או סרידה שאין לה גפיים - טהור,
שאין הכלים מצילין עם דפנות אוהלים - עד שיהא להן דפנות.
וכמה תהא הדופן? - טפח.
היה לה חצי טפח מכאן, וחצי טפח מכאן - אינה דופן,
עד שיהא לה טפח ממקום אחד.


(ז) כשם שמצילין מבפנים - כך מצילין מבחוץ.

כיצד?
כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ -
טומאה תחתיה - כלים שבכפישה טהורים.
אם היה כותל חצר, או כותל גינה - אינו מציל.
קורה שהיא נתונה מכותל לכותל,
וקדירה תלויה בה,
טומאה תחתיה, כלים שבקדירה -
רבי עקיבה - מטהר.
וחכמים - מטמאין.


הדף הראשי של משנה אהלות ה