ספר שפת יתר עו-קיב
עו) "צוֹר, תְּעוּדָה" (ישעיהו ח,טז)- אמר הגאון שמור העדות חתום תורה לא רצה להחביאה כמו וַחֲתֹם הַסֵּפֶר, צוהו לכתבה ולולי זה לא היה ראוי לכתבה; ור' אדונים שתק, והנכון כיה דבר הפוך כטעם כִּי חָתוּם הוּא על כן אמר הנביא מסתיר פניו מבית יעקב, וטעם לכתוב ספר החתום בדניאל בעבור שהמשכילים יבינו החתום בעת הקץ.
עז) "פַּלְגֵי-מַיִם" (איכה ג,מח) - הזכיר ר"א פי' הגאון (?) והוא נכון.
עח) "חַשְׁמַנִּים" (תהלים סח,לב) - אמר ר' משה הכהן שהוא מגזרת חשמונאי וטעמו סגן.
עט) "כִּבְרַת-אֶרֶץ" (ברא' מח,ז) - אמר הגאון כמו ל' והכת' אינו שורש ואין לו חבר, ור' אדונים אמר מגזרת כביר והוא נכון גם אם מעט רחוק.
פ) "מִי-פָעַל וְעָשָׂה" (ישעיה מא,ד) - אמר הגאון שהוא עתיד כמו וְעָשָׂה בְצַלְאֵל ונכון הוא, גם יתכן היותו עבר כמו אַף-עֲשִׂיתִיו.
פא) "וַתֵּלַהּ" (ברא' מז,יג) - אמר הגאון שפי' ותלא, בחלוף ה' בא', ונכון שיתחלף רק בתחלת המילה שהוא נוסף בעבור שלא יתכן לעולם, ואני אומר שיתכן שפי' הגאון אינו בחלוף רק בטעם כאדם נלאה לא ידע מה יעשה, והוא נכון מטפשות ר' אדונים כי מה טעם לאמר שהשתטו אנשי מצרים? רק טעמו שלא ידעו מה יעשו, וכמוהו כְּמִתְלַהְלֵהַּ המראה עצמו כאלו לא ידע מה יעשה.
פב) "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהילים כב,א) - אמר הגאון כטעם כְּגֶבֶר אֵין-אֱיָל, ויאמר ר"א שהוא כמו אַיֶּלֶת אֲהָבִים ולא הזכיר לפי' טעם. ולדעתי הוא תחילת פיוט בברי חשק או דרך משל כשיר השירים, והוא טעם בך בטחו.
פג) "כַּדּוּר" (ישע' כב,יח) - ויאמר הגאון כי כדור שורש לכידור. ור' אדונים אמר שהתיבה משולשת והכ' נוסף ואינה כי אם שניה כי אות המשך לא יספר גם לכידור אינה מלה מחומשת רק משולשת.
פד) - ויאמר הגאון כי ישעיה היה לשונו צח ונעים ויאמר ר' אדונים כי זאת טעות לפי שכל דברי המקרא הם דברי השם, והטעות ביד ר"א כי טעמי המלות הם נכוחות ודמיונות יחד שם השם בשמות הנביא והוא ירכיב הטעמים כפי כחו שקיבל בתחלה מהשם וכפי תולדתו ומשפטו לולי שאין ספר זה מוכן לדברים כאלה.
פה) - ויאמר הגאון כי שמות החיים לא יסמכו, ור"א אמר כי יסמכו ויודעו ואמר שנכון לומר יעקבום ויעקבנו, וזה טעות גדולה כי לא נמצאו כזה בכל המקרא ועדיו עדי שקר כי הלבנון אינו שם חי ובני יצהר הוא זית ואם הפי' לפי דעתו בני היצהר הה"א לא בא רק על שם שהוא כמו מין כמו שבט המנשה הלא תראה שיוכל האדם לומר ישמעאלים כי ישמעאלים שם המין ולא יאמר ישמעאלים לב' אנשים ששמם ישמעאל, כי היחס דרך אחרת מהשם הפרטי.
פו) "הָאָהֳלִי" (יהושע ז,כא) - מלת שם כולל וטעמו האהל שלי וזאת דרך אחרת ואם היא זרה.
פז) "וְהַיֹּלְדָהּ" (דניאל יא,ו) - אמר הגאון כמו הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, והמפיק בסוף בעבור אות ה' וטעה בו ר"א טעויות רבות.
פח) "דְבַר-הַמֶּלֶךְ נָחוּץ" (שמ"א כא,ט) - אמר הגאון כמו לָחוץ בחלוף נ' בל', ויאמר ר"א שהוא מגזירת וְחָצִיתָ, אֶת-הַמַּלְקוֹחַ, וזה טעות גדולה בדקדוק כי הנ' שורש כנ' נָבוּב, יִלָּבֵב ולא יתכן היותו מבנין נפעל ואלו במשקל נכון איך יאמר "נחוץ" מ"וחצית" רק נחצה כמו וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד, ולדעתי דברי הגאון נכונים בטעם כי פי' "נחוץ" כמו לחוץ רק לא יתחלף אות אות כי אם ש' בס' וז' עם צ' ואותיות הנוח לבדם.
פט) :נֶעֶרְמוּ" (שמות טו,ח) - אמר הגאון כמו עֲרֵמַת חִטִּים, ותמה ר"א מפי' זה ואין לו פי' אתו רק בדרך דרש שאינו על פשוטו של מקרא.
צ) "וַתַּעַן לָהֶם" (שמ' טו,כא) - פי' הגאון כמו וְעָנְתָה ונכון הוא, גם דברי ר' אדונים נכונים.