ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפז א


והפועל הקל ממנו: "רָבוּעַ יִהְיֶה" (שמות כז א). ובנין הדגוש: "וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה מְרֻבָּעַת" (יחזקאל מ מז).

חֲמִשָּׁה לזכרים וחָמֵשׁ לנקבות. וחֲמִשָּׁה בסמוך: חֲמֵשֶׁת – המ"ם בצרי. ובסמוך לנקבות: חֲמֵשׁ בשוא-ופתח. והכנוי מן חֲמִשָּׁה: חֲמִשָּׁתוֹ, חֲמִשָּׁתַם וכן כלם. והתאר: חֲמִישִׁי, בנוח בין המ"ם והשי"ן תמורת הדגש. והפֹעל הקל ממנו: וַ"חֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יג יח). או הוא תאר, לא יבנה ממנו פעל קל עבר ועתיד, אחר שמצאנו ממנו בנין הדגוש: "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מא לד). והחלק: "לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז כו). ומשקל אחר: "וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה" (בראשית מז כד), בנוח בין המ"ם והשי"ן, "וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו" (במדבר ה ז), ובקבוץ: "וַחֲמִשִׁתָיו" (ויקרא ה כד). והיה משפטו חֲמִישִׁיּוֹתָיו בשני סמני הרבוי כמשפט, והספיק באחד. או יהיה הקבוץ בלשון זכרים – חֲמִישִׁיתִים, וממנו "וַחֲמִשִׁתָיו".

שִׁשָּׁה לזכרים, ובסמוך: שֵׁשֶׁת בצרי פ"א-הפעל. ולנקבות שֵׁשׁ בצרי, ובמקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול – "שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ" (משלי ו טז). והתאר: שִׁשִּׁי בדגש. והפעל הדגוש ממנו: "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (יחזקאל מה יג). והחלק: שִׁשִּית.

שִׁבְעָה לזכרים, ובסמוך: שִׁבְעַת, והכפל: שִׁבְעָתַיִם. והכנוי: "וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם" (ש"ב כא ט), והוא משקל אחר, מן שְׁבַעַת, כי מן שִׁבְעָה היה לו לומר שִׁבְעָתָם, כמו מן שִׁפְחָה – שִׁפְחָתָם, שִׁפְחָתִי. ובא בתוספת נו"ן: "שִׁבְעָנָה בָנִים" (איוב מב יג), וכמוהו "בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח" (הושע י ו), שהוא כמו בּוֹשָׁה. ויש לומר כי התוספת לרבוי. ושֶׁבַע לרבות בסגול, ובסמוך בשוא: שְׁבַע עֶשְׂרֵה, שְׁבַע מֵאוֹת. ובא שִׁבְעָה לנקבות: "וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עֹלוֹתָו" (יחזקאל מ כו). ואפשר שיהיה מַעֲלוֹת או עֹלוֹת קבוץ זכרים, אף על פי שהוא בו"ו תי"ו. והתאר: שְׁבִיעִי. והחלק: שְׁבִיעִית. ולא נמצא פֹעל ממנו.

שְׁמֹנָה בקמץ לזכרים, ושְׁמֹנֶה בסגול לנקבות. ובסמוך: שְׁמֹנַת. והתאר: שְׁמִינִי. והחלק: שְׁמִינִית. ולא נמצא פֹעל ממנו.

תִּשְׁעָה לזכרים, תֵּשַׁע בצרי לנקבות. ותִּשְׁעָה בסמוך: תִּשְׁעַת. ותֵּשַׁע