ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכה ב
נִמְצְאוּ. והמדברים בעדם והנמצאים בצרי – נִמְצֵאתָ. נִמְצֵאתִי. נִמְצֵאנוּ. נִמְצֵאתֶם. והבינונים – נִמְצָא, נִמְצָאִים בקמץ, ובא בשוא – "הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן" (אסתר ד, טז). והעתידים – הִמָּצֵא. אֶמָּצֵא. יִמָּצֵא בצרי.
נבא – נאמר בנִפְעַל ממנו המקור בתוספת ו"ו ותי"ו כמנהג נח"י הלמ"ד מבעלי הה"א – "אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ" (זכריה יג, ד). ודומה לו נמצא במשנה – "והלא במאמר אחד יכול לְהִבָּרְאוֹת" (אבות ה, א).
נשׂא – נָשָׂאתָ. נָשָׂאתִי. נָשְׂאוּ. נְשָׂאתֶם. נָשָׂאנוּ. נָשְׂאָה. נָשָׂאת. נְשָׂאתֶן. ובא "וְנָשׂוּ אֶת כְּלִמָּתָם" (יחזקאל לט, כו) כדרך בעלי הה"א, וכן "נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ" (תהלים קלט, כ), והאל"ף נוספת. וכן "נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא" (ירמיהו י, ה). ויש אומרים כי הם הפוכים. ויש אומרים כי נָשׂוּא פָּעוּל. הבינונים – נוֹשֵׂא. נוֹשְׂאִים. נוֹשְׂאָה או נוֹשֵׂאת בהראות האל"ף בקריאה – "נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף" (מ"א י, כב), וכן "אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת" (ש"ב יח, כב) בנוח האל"ף, "כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם" (שה"ש ח, י) בנוע האל"ף. נוֹשְׂאוֹת. הפעול – נָשׂוּא. נְשׂוּאִים. נְשׂוּאָה. נְשׂוּאוֹת. ובא בבעלי הה"א – "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע" (תהלים לב, א). העתידים; הצווי – נְשָׂא. נִשְׂאוּ. נִשְׂאִי. נִשְׂאֶינָה. ונכתב "נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְיָ" (תהלים ד, ז) בה"א בבעלי הה"א, ונקרא בקמץ כבעלי האל"ף. וכן "רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה" (תהלים ס, ד). וסמ"ך "נְסָה" במקום שׂי"ן. ובנפול פ"א-הפעל – שָׂא. שְׂאוּ. שְׂאִי. שְׂאֶנָה. ועם הכנויים – "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ" (במדבר יא, יב), "שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר" (איוב כא, ג), כמו שהיה שלם נְשָׂאֵהוּ, נְשָׂאֻנִי, כמו שכתבנו בטור הראשון. וכן בא המקור בנפול פ"א-הפעל "בְּשׂוֹא גַלָּיו" (תהלים פט, י). ובתוספת תי"ו כמשפט שאר חסרי הנו"ן – "יֶתֶר שְׂאֵת" (בראשית מט, ג), "בִּשְׂאֵת אֹתוֹ" (שמות כז, ז). ובא שְׂאֵת, בִּשְׂאֵת בשוא להקל על