ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קי א
שות – באו בזה השרש שתי מלות נשתנו מן הכלל, והם "כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ" (תהלים מט טו), "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם" (תהלים עג ט), והדגש בהם תמורת הנח במלת "אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי" (תהלים ג ז). ויש אומרים שהם מפעלי הכפל.
הפעלים שעיי"ניהם נחה ולמ"דיהם אל"ף נחה נכתבת
עריכהבוא – בָּא, בָּאתָ, בָּאתִי, בָּאוּ, בָּאתֶם, בָּאנוּ, ונפל האל"ף מהמכתב: "כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּנוּ" (ש"א כה ח),[1] בָּאָה, בָּאת, בָּאתֶן. הבינונים: בָּא, בָּאִים, בָּאָה, בָּאוֹת. העתידים, הצווי: בֹּא, בֹּאוּ, בּוֹאִי, בּוֹאנָה. אית"ן: אָבֹא, יָבֹא, תָּבֹא, נָבֹא, יָבֹאוּ, תָּבֹאוּ, תָּבֹא, תָּבֹאִי, תָּבֹאנָה או תְּבֹאֶינָה, "עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם" (רות א יט) מקור עם כנוי הרבות, והיה על מנהגו בּוֹאָן, כמו "בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (בראשית ל לח). ונוספה בו הה"א כמנהג במקומות להיות ה"א נוספת אחר נו"ן הנקבות, כמו "לְבַדָּנָה" (בראשית כא כט), "כֻלָּנָה" (בראשית מב לו), "אֶל קִרְבֶּנָה" (בראשית מא כא).
"לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים" (ירמיהו כז יח) לגזרת פָּעוֹל כמו בָּאוּ, והוא במשקל "כִּי אֹרוּ עֵינַי" (ש"א יד כט), "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" (במדבר כד ה), והנני עתיד לבאר ענינו היטב בחלק הענין בשרשו.
"תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף" (דברים לג טז), תוכן המלה תָּבֹא, והתי"ו סימן הנקבה הנסתרת, ר"ל כי כל ברכה וברכה תבא לראש יוסף, והה"א נוספת בסוף המלה כה"א "וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה" (ישעיהו ה יט), "אֶשְׁמְרָה דְרָכַי" (תהלים לט ב), והתי"ו נוספת כתי"ו "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי" (ש"ב א כו), "כִּי הֶחְבְּאַתָה" (יהושע ו יז), ובשמות: "יְשׁוּעָתָה" (תהלים ג ג), "עֶזְרָתָה" (תהלים מד כז). ולפי דעתי כי כל כפל תוספת לכפל ענין, וכשאמר "יְשׁוּעָתָה", "עֶזְרָתָה" ר"ל רוב ישועה, רוב עזרה, וכן "נִפְלְאַתָה" להגדיל האהבה ולהפליאה נכפלה בו התוספת, וכן "כִּי הֶחְבְּאַתָה", לפי שהחביאה אותם יפה יפה שלא יכירו מקומם אם יחפשו אותם בגג, וכן "תָּבוֹאתָה", ר"ל תבא ותבא לרב.
"וַתָּבֹאתי לִקְרָאתִי" (ש"א כה לד) – הורכבה המלה בשני סימני נקבה עבר ועתיד, כי אם היתה כלה
נימוקי רבי אליהו בחור
עריכה- ^ והוא אחד מן לישנא ביאה החסרים א' כמבואר במסורת.