ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קיד ב
כמו בחילוף הה"א בתי"ו כמו עָשְׂתָה, בָּנְתָה, קָנְתָה, אלא שברוב הראו אותה בתי"ו כי לקח קריאתה מקריאת היו"ד. אבל בבָּנִיתָ, בָּנִיתִי, בְּנִיתֶם, בָּנִינוּ, וכן השאר שנראתה בהם הלמ"ד או ביו"ד או בה"א אף על פי שהיא נחה לא חשו לגלותה בקריאה ולאמר באחת המקומות בָּנַיְתָּ, בָּנַיְתִּי, בָּנַיְתֶּם, בָּנַיְנוּ וכולי, שהרי גלויה היא לעינים בכתיבה אף על פי שהיא נחה.
נִפְעַל – נִבְנָה. נִבְנֵיתָ. נִבְנֵיתִי. נִבְנוּ. נִבְנִיתֶם. נִבְנִינוּ – "וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם" (ש"א יד, ח). נִבְנְתָה, נִבְנִית בחירק, או בצרי – "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז, יג), "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית" (ירמיהו לא, ג). נִבְנֵיתֶן.
הבינונים – נִבְנֶה בסגול לזכר – "לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ" (בראשית לה, א), "לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם יְיָ" (דה"א כב, יט). ולנקבה נִבְנָה בקמץ – "אֵין אֶבֶן נִרְאָה" (מ"א ו, יח), "וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת" (ויקרא ז, ט), "מַכָּה נַחְלָה מְאֹד" (ירמיהו יד, יז); או בתי"ו – נִבְנֵית, כמו שבא בתי"ו בנחי האל"ף – "כִּי נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ" (דה"א יד, ב), כמו שבא בשלמים נִפְקְדָה או נִפְקֶדֶת. ובאו בקמץ לזכר – "הַנִּלְוָה אֶל יְיָ" (ישעיהו נו, ג), "כִּי הַיּוֹם יְיָ נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ויקרא ט, ד), "נִרְאָה אַתָּה יְיָ" (במדבר יד, יד), "הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם" (מ"א יא, ט), "הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה" (דניאל ח, א). ויתכן לומר שיהיו כל אלה פעל עבר ולא בינוני. ואם בעבור ה"א "הַנִּלְוָה" וה"א "הַנִּבְנֶה" וה"א "הַנִּרְאֶה", נאמר כי הה"א בהם במקום אֲשֶׁר, כמו שכתבנו בזכרנו שמוש האותיות. ואם בעבור "נִרְאָה אַתָּה יְיָ", "נִרְאָה" הוא נסתר, והוא רמז אל הכבוד, ופירושו: "אַתָּה יְיָ נִרְאָה". נִבְנִים. נִבְנוֹת.
המקור – הִבָּנֵה בצרי, או בחולם – "לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ" (שופטים יג, כא), "לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה" (ש"א ג, כא). ועם התי"ו – "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ" (ויקרא יג, יד), "וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן" (במדבר ט, יז), "כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר" (ישעיהו יט, יד), "כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת" (ש"ב ו, כ)[1] – שניהם מקור, האחד מהם חסר נו"ן הבנין והאחר שלם. ובא שלם עם הה"א – "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (ש"א ב, כז), "נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (הושע י, טו).
העתידים; הצווי – הִבָּנֵה בצרי. הִבָּנוּ. הִבָּנִי. הִבָּנֵינָה. אית"ן – אֶבָּנֶה. יִבָּנֶה. תִּבָּנֶה. נִבָּנֶה – בסגול. ובא "תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן" (במדבר כא, כז) בצרי על
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ כשהמקור עם בכל"ם אז תמיד בתי"ו וזולת בכל"ם לא נמצא דבוק עם הפעול רק במקום אחד – "הֱיוֹת אֶהְיֶה" (תהלים נ, כא).