ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קח א
מן סית ושמו הדגש תמורת הנח הנופל, וכן "פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ" (ישעיהו לו יח), הדגש תמורת הנח הנופל, וכן "וַיַּלִּינוּ עָלָיו" (במדבר יד לו).
זון נאמר בשרש הזה כל בנין הקל: זָן, זַנְתָּ, זַנְתִּי וכולי, אָזוּן, יָזוּן וכולי, כי מצאנו הבינוני: "מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן" (תהלים קמד יג), ואף על פי שהן פתחין שלא כמשפט.
זור – "וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה" (ישעיהו נט ה), בא הסגול תמורת הקמץ, כי משפטו וְהַזּוּרָה, בפלס "כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה" (ש"ב יג לב). וכן בא "וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ" (זכריה ה ד) כמו וְלָנָה בקמץ. ובא פֹעל-עבר מזה לגזרת פָּעוֹל: "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ" (ישעיהו א ו), והוא פעל-עומד, אף על פי שהרוב בזה הבנין פעל-יוצא, כמו "וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה" (שופטים ו לח), "וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ" (איוב לט טו), זהו פעל-עומד, כי נמצא בבנין אחד עומד ויוצא, כמו "אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס" (שופטים ה כב) פעל-עומד, "הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי" (משלי כג לה) פעל-יוצא, ואחרים זולתם.
חור – הכניס רבי יהודה בזה השרש "וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ" (יחזקאל כד יא), "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל ל), והנכון אצלי לשומם מפעלי הכפל.
לוט – בא הפעול בזה השרש בחולם תמורת השורק: "פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט" (ישעיהו כה ז), הראשון שם והשני פָּעוּל, ולזווג המלות היה בחולם, כי כן מנהג הלשון במקומות.
לון – "וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ" (זכריה ה ד), כמו וְלָנָה בקמץ, הסגול תמורת הקמץ, וכן "וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה" (ישעיהו נט ה). ונמצא בזה השרש בפעל הכבד פ"א-הפֹעל בדגש תמורת הנח:[1] "וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" (במדבר יד לו), "אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו" (שמות טז ח), והשם: "אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות טז יב), הדגש בו תמורת הנח בפלס תְּבוּנוֹת.
לוע – "וְשָׁתוּ וְלָעוּ" (עובדיה א טז). ומזה השרש: "וְאֶפְרֹחָיו יְעַלְעוּ דָם" (איוב לט ל), ונקדמה למ"ד-הפֹעל לפ"א-הפֹעל שלא לחבר שני עיי"נין כאחד, שמשפטו יְלוֹעֲעוּ בפלס יְכוֹנְנוּ, ומשקלו יְלַפְעְלוּ אם היתה בו עי"ן-הפֹעל,
נימוקי רבי אליהו בחור
עריכה- ^ אבל הוא מענין אחר.