ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קו ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קו ב · >>

ובסוף-פסוק בקמץ-גדול: "עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָֽן" (תהלים קיט צה), "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן" (תהלים קיט קד), "עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָֽן" (ישעיהו א ג), יִתְכּוֹנְנוּ, תִּתְכּוֹנְנוּ, תִּתְכּוֹנֵן, תִּתְכּוֹנְנִי, תִּתְכּוֹנֵנְנָה או תִּתְכּוֹנֵנָּה בדגש, ובהפסק: "וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה" (עמוס ט יג). ויש שיפול העי"ן ויכפל הפ"א והלמ"ד: "הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ" (ישעיהו כט ט). וזה הדרך בכפולים גם כן.

וזו מחברתם בכינויים

והמשל לך בשרש שׂם.

שָׂם: שָׂמוֹ – "שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ" (תהלים קה כא), או שָׂמָהוּ – "וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ" (יחזקאל ז כ), שָׂמְךָ – "מִי שָׂמְךָ" (שמות ב יד), שָׂמַנִי – "שָׂמַנִי אֱלֹהִים" (בראשית מה ט), שָׂמָם, שַׂמְכֶם, שָׂמָנוּ, שָׂמָהּ, שָׂמֵךְ, שָׂמָן, שַׂמְכֶן.

שַׂמְתָּ: שַׂמְתּוֹ או שַׂמְתָּהוּ, שַׂמְתָּנִי, שַׂמְתָּם, שַׂמְתָּנוּ, שַׂמְתָּהּ, שַׂמְתָּן.

שַׂמְתִּי: שַׂמְתִּיו או שַׂמְתִּיהוּ, שַׂמְתִּיךָ, שַׂמְתִּים, שַׂמְתִּיכֶם, שַׂמְתִּיהָ, שַׂמְתִּיךְ, שַׂמְתִּין, שַׂמְתִּיכֶן. ואם הוא הפועל והפעול: שַׂמְתִּינִי, וכן הנמצא עם הנמצא, כמו שכתבנו בשלמים (לעיל כז ע"ב).

שָׂמוּ: שָׂמוּהוּ, שָׂמוּךָ, שָׂמוּנִי, שָׂמוּם, שָׂמוּכֶם, שָׂמוּנוּ, שָׂמוּהָ, שָׂמוּךְ, שָׂמוּן, שָׂמוּכֶן.

שַׂמְתֶּם: שַׂמְתּוּהוּ, שַׂמְתּוּנִי, שַׂמְתּוּם, שַׂמְתּוּנוּ, שַׂמְתּוהָ, שַׂמְתּוּן.

שַׂמְנוּ: שַׂמְנוּהוּ, שַׂמְנוּךָ, שַׂמְנוּם, שַׂמְנוּכֶם, שַׂמְנוּהָ, שַׂמְנוּךְ, שַׂמְנוּן, שַׂמְנוּכֶן.

שָׂמָה: שָׂמַתְהוּ או שָׂמַתּוּ, שָׂמַתְךָ, שָׂמַתְנִי – "נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי" (שה"ש ו יב), שָׂמָתַם, שָׂמַתְכֶם, שָׂמַתְנוּ, (שָׂמַתְתָּהּ) [שָׂמָתָהּ] או שָׂמַתָּה, שָׂמָתֵךְ, שָׂמָתַן, שָׂמַתְכֶן.

שַׂמְתְּ: חבורו כחבור שַׂמְתִּי.^[1] ואם למ"ד-הפֹעל גרונית יפתח למ"ד-הפֹעל, כי כבד לקרוא שני שואין עם אות הגרון, ונאמר מן נח, נע לנקבה הנמצאת נַחַתְּ, נַעַתְּ, כמו שזכרנו בשלמים על הדרך הזה.

חבור שַׂמְתֶּן: כחבור שַׂמְתֶּם.

נימוקי רבי אליהו בחור

1. אבל הכינויים של שַׂמְתְּ הם י' ואלו ששה.