ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קו א
קמץ והוא בינוני בענין כמו שאמר: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה", ואם כן נאמר כן הבינונים.
אית"ן: אוּכַן, יוּכַן – "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל" (משלי טז לג), תּוּכַן, נוּכַן, ובא "הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁ֗ב" (ישעיהו מד כו) בקמץ בלא הפסק, יוּכְנוּ, תּוּכְנוּ, תּוּכַן, תּוּכְנִי, תּוּכַנְנָה או תּוּכַנָּה בדגש.
פּוֹעֵל מרובע: בּוֹנֵן, כּוֹנֵן, קוֹמֵם, שׁוֹבֵב, הוי"ו בהם עי"ן-הפֹעל ומשקלם פּוֹעְלֵל כלם שהם מנחי העי"ן בצרי.[1] ומפעלי הכפל בפתח: "וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי" (תהלים סו יז), "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (איכה א יב), והוי"ו בהם למשך ומשקלם פּוֹעֵל. כּוֹנֵן, כּוֹנַנְתָּ, כּוֹנַנְתִּי, כּוֹנְנוּ, כּוֹנַנְתֶּם, כּוֹנַנְנוּ או כּוֹנַנּוּ בדגש, כּוֹנְנָה, כּוֹנַנְתְּ, כּוֹנַנְתֶּן.
הבינונים, הפועל: מְכוֹנֵן בצרי, מְכוֹנְנִים, מְכוֹנְנָה בשוא, או מְכוֹנֶנֶת בסגול – "מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט), מְכוֹנְנוֹת. והתאר ממנו: "כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל" (הושע ד טז), "וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה" (ישעיהו כט ח), "יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל" (תהלים קיח טז). הפעול: מְכוֹנָן – "מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ" (ישעיהו נג ה), מְכוֹנָנִים, מְכוֹנָנָה, מְכוֹנָנוֹת, כלם קמוצים.
העתידים, הצווי: כּוֹנֵן בצרי, כּוֹנְנוּ, כּוֹנְנִי, (כּוֹנְנָה) [כּוֹנֵנְנָה] או כּוֹנֵנָּה בדגש. אית"ן בצרי: אֲכוֹנֵן, יְכוֹנֵן, תְּכוֹנֵן, נְכוֹנֵן, יְכוֹנְנוּ, תְּכוֹנְנוּ, תְּכוֹנֵן, תְּכוֹנְנִי, תְּכוֹנֵנְנָה או תְּכוֹנֵנָּה.
הִתְפַּעֵל הדבק בו ומורכב ממנו: הִתְכּוֹנֵן או הִתְכּוֹנַן, הִתְכּוֹנַנְתָּ, הִתְכּוֹנַנְתִּי, הִתְכּוֹנְנוּ, הִתְכּוֹנַנְתֶּם, הִתְכּוֹנַנְנוּ או הִתְכּוֹנַנּוּ בדגש, הִתְכּוֹנְנָה, הִתְכּוֹנַנְתְּ, הִתְכּוֹנַנְתֶּן.
הבינונים: מִתְכּוֹנֵן, מִתְכּוֹנְנִים, מִתְכּוֹנְנָה או מִתְכּוֹנֶנֶת, מִתְכּוֹנְנוֹת.
העתידים, הצווי: הִתְכּוֹנֵן, הִתְכּוֹנְנוּ, הִתְכּוֹנְנִי, הִתְכּוֹנֵנְנָה או הִתְכּוֹנֵנָּה בדגש. אית"ן: אֶתְכּוֹנֵן, יִתְכּוֹנֵן, תִּתְכּוֹנֵן, נִתְכּוֹנֵן, ובבלוע התי"ו: "תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן" (במדבר כא כז).
נימוקי רבי אליהו בחור
עריכה- ^ כי זה הבנין הוא הבנין פִּיעֵל הדגוש והיה ראוי להיות בִּיֵּן, בִּיַּנְתָּ וכו', ולפי שהוא"ו דרכה לנוח ולא תוכל לקבל הדגש, כפלו למ"ד-הפֹעל ואמרו בּוֹנֵן, בּוֹנַנְתָּ וכו' כמבואר בספר הבחור.