ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כז ב
"כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ" (תהלים קלז, ג), מן שָׁאֵל, ואם לא נמצאו.
וכן אשר הם מגזרת פָּעוֹל בחולם, אם תחבר יָכוֹל עם הכינויים תאמר "יְכוֹלוֹ" "יְכוֹלְךָ" רוצה לומר יכול לך או יכול ממך, "יְכוֹלוֹ" – יכול לו או יכול ממנו וכן כלם. אבל עם כנוי הנמצאים ישוב החולם לקמץ-חטף לרוב התנועות ותאמר "יְכָלְכֶם", כמו שנאמר מן יָכֹלְתִּי "פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו" (תהלים יג, ה).
פָּקַדְתָּ עריכה
פתוחי פָּקַדְתָּ ששה. ויחסרו ארבעה, כי לא יתכן לחבר כנוי יחיד הנמצא עם הנמצא ולא כנוי רבים נמצאים עם הנמצא ולא כנוי הנקבה עם הזכר[1]. ומהסבות האלה יקרה החסרון לנמצא ולנמצאים ולנמצאת ולנמצאות ולמדבר-בעדו ולמדברים-בעדם.
פְּקַדְתּוֹ – העי"ן פתוחה, וכן בכלם, או פְּקַדְתָּהוּ, והתי"ו קמוצה. פְּקַדְתַּנִי – התי"ו פתוחה.
פְּקַדְתָּם – התי"ו קמוצה. וכן פְּקַדְתָּנוּ.
ויבא חירק במקום פתח בעי"ן-הפֹעל – "וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ" (ירמיהו ב, כז). והקמץ שתחת התי"ו מקום חירק כי חירק היה משפטו על המנהג כי אבן תכֻנה בלשון נקבה, והיה ראוי יְלִדְתִּינוּ. וכן: "מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ", היה ראוי להיות הִשְׁבַּעְתִּינוּ. וכבר כתבנו היוצאים בלשון זכר לנקבה ובלשון נקבה לזכר, במלת פָּעֲלָה.
"אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ", הצרי תחת חירק, כי הצרי והחירק קרובים. והעד: פּוֹעֵל ופוֹעִיל[2], יַפְעֵל ויַפְעִיל.
פְּקַדְתָּהּ. פְּקַדְתָּן.
פָּקַדְתִּי עריכה
פתוחי פָּקַדְתִּי שמנה.
פְּקַדְתִּיו או פְּקַדְתִּיהוּ – העי"ן פתוחה, וכן כלם. ובא חירק מקום פתח[3] – "וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ" (שופטים יג, ו); "אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ" (במדבר יא, יב). פְּקַדְתִּיךָ.
פְּקַדְתִּים. פְּקַדְתִּיכֶם.
פְּקַדְתִּיהָ. פְּקַדְתִּיךְ.
פְּקַדְתִּין – "פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין" (ישעיהו מח, ז). פְּקַדְתִּיכֶן.
ואם יתכן הפועל והפעול בעצמו, יאמר "פְּקַדְתִּינִי" "שְׁמַרְתִּינִי". וכן בנמצאים.
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ א"א: אבל יתכן לאומרו על דרך הנפרד, ר"ל "פקדת אותך".
- ^ א"א: כי הבינוני נמצא בצירי – כמו "פּוֹעֵל", ובחיריק – "אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" (תהלים טז, ה).
- ^ א"א כי בא כן לפי שהם נגזרים מגזרת פָּעֵל, כמו שמבואר באבן הראשה באופן השלישי.