ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פא א
והיא קריאת בן-אשר, ויש שקוראין דגש, והיא קריאת בן-נפתלי.
אבל בי"ת ודל"ת, או כ"ף ודל"ת, או בי"ת וכ"ף – רפה. כמו "אוֹ בְֿדַל אֹזֶן" (עמוס ג, יב), "גַּם עַתָּה כְֿדִבְרֵיכֶם" (בראשית מד, י), "כְּסֻכָּה בְֿכָרֶם" (ישעיהו א, ח), "וְעָפוּ בְֿכָתֵף פְּלִשְׁתִּים" (ישעיהו יא, יד), "שָׁכְבוּ בְֿכָבוֹד" (ישעיהו יד, יח).
וכן אם חצי התיבה רפה, אף על פי שהאות הראשונה שרש במלה, הוא דגוש. כמו "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד" (ישעיהו נד, יב), "וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל" (ירמיהו כ, ט).[1]
ובאו ברפה בשתי אותיות דומות, או אינם דומות והם שהאות הראשונה תשמש במלך.[2] כמו "וְהוּא אִשָּׁה בִֿבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא, יג), "וְהָיְתָה בָֿבֶל" (ישעיהו יג, יט), "אֲזַלוּ בִֿבְהִילוּ" (עזרא ד, כג), "וְהָיָה בִֿכְזִיב" (בראשית לח, ה), "הִנֵּה בִֿדְבַר יְיָ מָאָסוּ" (ירמיהו ח, ט), "אִם לֹא כִֿדְבָרְךָ" (שופטים יא, י); "כִּי כִֿגְבֹהַּ שָׁמַיִם" (תהלים קג, יא) פליגין עליה.
ומעטים נמצאו בדגש זולתי הכלל שכתבנו – "אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה" (שמות טו, א), "מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא), "עַם זוּ גָּאָלְתָּ" (שמות טו, יג), "יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (שמות טו, טז), "שִׁירוּ לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה" (שמות טו, כא), "קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין" (דניאל ג, ז), "גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא" (דניאל ג, ב) "וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין" (דניאל ה, יא). ובמקצת נוסחאות מספרי המסרה כתוב עמהם "גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ" (תהלים עז, טז) אבל "דְּתָבְרַיָּא" אפשר שהוא מהכלל שזכרנו, שהם שתי אותיות בג"ד כפ"ת בתחלת התיבה, אבל לא זכרנו אותו בתוך הכלל, לפי שאין אות הראשונה אות שמוש כמו אותם שזכרנו,