ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סג ב
ואם פ"א הפעל גרונית, נרחיב עליה ונאמר "הֶאֱרִיךְ" (משלי יט, יא) "כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ" (במדבר ל, טו) ; "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" (ויקרא כז, יא); "הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז" (תהלים ל, ח); "אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ" (דברים כו, יז); "הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם" (תהלים קכט, ג) – ה"א הִפְעִיל נקודה בסגול, ופ"א-הפֹעל בחטף-סגול. ובאה מלה אחת משונה מחברותיה – "לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר" (יהושע ז, ז) – שהעי"ן נקודה בשוא-ופתח, ולפי שנקדו העי"ן בשוא-ופתח, נקדו הה"א בצרי להרחיב התנועה, כמו שנקדוה בפתח כשהוסיפו ו"ו השירות בעוברים בנמצא ובנמצאים – "וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם" (יחזקאל כט, ז); "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה, ט); "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ" (במדבר כז, ח) – לפי שהעי"ן בשוא-ופתח, נקדו הה"א בפתח להאריך התנועה בתחלת המלה, לפי שהיא מלרע.
ופעמים פ"א-הפעל בשוא לבדו – "וַייָ הֶעְלִים מִמֶּנִּי" (מ"ב ד, כז)[1]; "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ" (הושע ה, ב); "הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ" (הושע ט, ט) והדומים להם.
ובאה מלה אחת הה"א בסגול – "לֹא הֶכְלַמְנוּם" (ש"א כה, ז) – ומשפטו בחירק על המנהג השלמים.
ואם למ"ד-הפֹעל גרונית, יולד נח בקריאה בין עי"ן-הפֹעל ללמ"ד-הפֹעל "וַייָ הִפְגִּיעַ בּוֹ" (ישעיהו נג, ו); "הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם" (מ"ב ז, ו).
ומלת "תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם" (הושע יא, ג), רוב המדקדקים אמרו שהוא כמו הִרְגַלְתִּי בחלוף תי"ו בה"א, כמו שנהגו העברים ברוב בנחי הלמ"ד ובהרבה מקומות. ואף על פי כן, בתחלת המלה לא מצאנו חלוף תי"ו בה"א, ועל כן יתכן לומר שהוא שם-הפֹעל, והיה ראוי להיותו מלרע בפלס "תִּפְאַרְתִּי" (ישעיהו מו, יג), ונאמר ממנו "תִּרְגֶלֶת" בפלס "תִּפְאֶרֶת". וכן פירשוֹ רבי אחי רבי משה עליו השלום בספר תחבושת, והוא הישר.
ומלת "הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי" (שופטים ט, יא); "הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי" (שופטים ט, יג); "הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי"; (שופטים ט, ט) – אמרו שהם מפוארים, כי הראוי בהם הֶחֱדַלְתִּי, בפלס "הֶעֱמַדְתִּי". והנכון שהם מבנין הָפְעַל, ולולי החי"ת שהיא גרונית היה הָחְדַלְתִּי כמו "הָשְׁבָּרְתִּי" (ירמיהו ח, כא),
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ כן כל לשון העלמה העי"ן בשוא לבדו כמבואר במסורת.