ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נח ב


והאבן הראשה אשר בטור הזה בצרי או בפתח. בצרי כמו שזכרנו, וכן יבא בפתח – "וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת" (מ"ב כג, יד); "אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ" (איכה ב, ט); "וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ" (קהלת ט, טו); "עוֹד לִמַּד דַּעַת" (קהלת יב, ט). וכן באלה שזכרנו שעי"ניהם גרונית, יש בצרי ויש בפתח.

ואם למ"ד-הפֹעל גרונית יהא גם כן בפתח, כמו "שַׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות ח, כה); "פִּתַּח הַסְּמָדַר" (שה"ש ז, יג); או בצרי עם הולד נח בין עי"ן-הפֹעל ובין למ"ד-הפֹעל, כמו "מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ" (איוב יב, יח).

ומצאנו המקור ושם-הפֹעל בפלס האבן הראשה.

המקור – "נִאֵץ נִאַצְתָּ" (ש"ב יב, יד); "אַחַר חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים" (ויקרא יד, מג).

ושם-הפֹעל – "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב, לה); "וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" (משלי כג, לד); "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה, יג); "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר" (ירמיהו מד, כא).

ומלת "תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א, ב), לפי דעתי שגם הוא שם-הפֹעל, ופירושו: תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ שֶׁהָיָה בְּהוֹשֵׁעַ, זה היה שאמר לו "קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים" וגו' (שם).

וגם שם התאר בא על משקל האבן הראשה אבל הוא קמוץ כמשפט התאר. אלא שמצאנו "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח, טז) בפתח, וכן הוא תאר "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל, ט), "הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי" (ירמיהו יג, י) – שהאחד מהם "כֵּחַש" "מֵאֵן", ואפשר שיהיה זה התאר "כֵּחָש" קמוץ העי"ן, כי העבר פתח, וחי"ת "כֶּחָשִׁים" בקמץ, לפי שהאחד ממנו "כֵּחָש" בקמץ, כי לא ישתנה בקבוץ. כמו מן "כִּכָּר" – "כִּכָּרִים". ואל"ף "הַמֵּאֲנִים" בשוא-ובפתח, לפי שהאחד ממנו "מֵאֵן" בצרי, לפיכך הקבוץ בשוא, כמו מן "חֵרֵשׁ" – "חֵרְשִׁים".

והבינונים בתוספת מ"ם – מְדַבֵּר מְשַׁבֵּר – עי"ן-הפֹעל בצרי – "הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ" (ש"ב יד, י); "וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים" (מ"א יט, יא).

ואם במקף, בסגול – "וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ" (משלי כד, ה).

ואם למ"ד-הפֹעל גרונית – "מִזְבֵּחַ"; "חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מ"א כ, יא). "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים" (קהלת ד, ב) הוא תאר במקום פועֵל.

ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית או רי"ש, פ"א-הפֹעל בקמץ – "מְפָרֵק הָרִים" (מ"א יט, יא); "מְבָרֵךְ אָוֶן" (ישעיהו סו, ג); "מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב" (עמוס ו, ח); "הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת" (יחזקאל טז, לב); "כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים" (ירמיהו ט, א).

ועל הרי"ש ועל האל"ף מצאנו תשלום הדגש, ועל הה"א ועל החי"ת ועל העי"ן לא

נימוקי רבי אליהו בחור עריכה