ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נט א
יבא תשלום הדגש, אלא ינקדו בפתח, כמשפטם עם הדגש – "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח, יד); "מְנַהֵג"; "מְטַהֵר"; "מְמַהֵר"; "מְבַעֵר"; "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם" (ישעיהו מט, י); "וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר" (מלאכי ג, ה); "וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת" (נחום ב, ח); "וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" (ירמיהו ז, יח).
ובא אחד על העי"ן בקמץ – "לִמְתָעֵב גּוֹי" (ישעיהו מט, ז). והוא תאר במקום פעול וכן במשקלו: "מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (דה"א יב, טז) – תאר. "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ" (שמות ז, כז) – תאר במקום פועל[1], וכן כלם.
עי"ן-הפֹעל בצרי. ובא בחירק בהתחבר עם הכנוי "הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ" (ש"א טז, טו), והדגש לתפארת. ויש לומר כי הדגש לחסרון תי"ו למ"ד-הפֹעל, ומשפטו מְבַעֶתֶתְךָ, והוא לשון נקבה, והנפרד "מְבַעֶתֶת אותך". ובא חירק "מְבַעִתֶּךָ" תחת סגול "מְבַעֶתֶת" להקל הקריאה. וכן מן "מֵינֶקֶת" – "וְאֶת מֵנִקְתָּהּ" (בראשית כד, נט) בחירק. וכן מן "גְבֶרֶת" – "שָׂרַי גְּבִרְתִּי" (בראשית טז, ח). וכן בחירק בהתחבר עם הכנוי – "אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות לא, יג); "וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב, יב). וכן "אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי" (איוב טז, ה), ובסגול – "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (ישעיהו נא, יב); "אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי" (ישעיהו מה, ה) והוא על המשפט.
והפעול; והוא קמוץ – "מְדֻבָּר בָּךְ" (תהלים פז, ג); "כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ" (תהלים נב, ד); "קֵן מְשֻׁלָּח" (ישעיהו טז, ב); "הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם" (יחזקאל לו, כג).
והנקבה – "מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה" (שה"ש ג, ו); "מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים" (שה"ש ה, יד); "מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים" (יחזקאל לח, ח); "הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן" (ישעיהו כג, יב) – כלם בשרק.
או בקמץ-חטף – "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם" (נחום ב, ד); "וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים" (שמות כה, ה).
ואם עי"ן-הפֹעל גרונית או רי"ש, ישתנה ויבא חולם תמורת הדגש. כמו "כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ" (תהלים לז, כב), "וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת" (ירמיהו לו, כב), "נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת" (משלי כ, כא).
והמקור "דַּבֵּר" "שַׁבֵּר" – בצרי. ובמקף בסגול – "דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר" (ירמיהו ט, ד), "לְדַבֶּר־לָךְ֙" (מ"ב ד, יג).
ובתוספת ה"א תשוב עי"ן-הפֹעל שואית – "כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ" (תהלים קמז, א); "וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם" (ויקרא כו, יח). וכן עם הכנויים – "דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז, ד), וכן כלם. וכן עם כנוי הנמצא בהפסק ובסגול למ"ד-הפֹעל – "דַּבְּרֶךָ"; "לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ" (במדבר כב, לז),