ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מד א
וכן "הֶהָלְכוּא אִתּוֹ" (יהושע י, כד); "הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" (עזרא י, יז); "וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל" (דה"א כו, כח); "הָעִיר הַהֻלָּלָה" (יחזקאל כו, יז); "בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד" (דה"ב א, ד); "עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם" (דה"ב כט, לו); "הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה" (דברים יד, כב) כמו אשר יוצא.
וי"ו עריכה
והו"ו תשמש לתוספת דבר.
ופעמים איננה לתוספת ולא תשמש כלום, אלא שהיא התחלת המלה. כמו "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו, כד); "בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל" (ויקרא ז, טז), פירוש הנותר מיום הזבח יאכל ממחרת ביום השני. "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו" (בראשית כב, ד), ואחרים רבים כמוהם.
ויש ו"ו שהיא תחלת הדברים, כמו "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר א, א), "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (יחזקאל א, א) והדומים להם. וכתב רבי אברהם אבן עזרא, שאלו הווי"ן הם כפ"א-רפה בלשון-ישמעאל, שאינה משתמשת, אלא שהיא תחלת הדבור.
ואדוני אבי ז"ל כתב בספר הגלוי על כל ו"ו נוספת במקרא, כי היא רמז על מלה חסרה כדמותה. כמו "וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה" (ש"ב יג, כ) שפירושו עֲצוּבָה וְשֹׁמֵמָה או דּוֹאֶגֶת והדומה לענין. וכן "נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס" (תהלים עו, ז) – נִרְדָּם אִישׁ וְרֶכֶב וָסוּס. וכן "בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל" (דניאל ב, יב), פירושו קָם וַאֲמַר. וכן "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו" (בראשית כב, ד), פירושו: השכים ביום השלישי ונשא עיניו וראה את המקום מרחוק. וכן "וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו, כד), היו לו בנים אחרים ולא זכרם, אולי בעבור שלא היתה תולדה להם. ופירוש"וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּו", כמו שפירשו רז"ל: "לפי שאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, יכול שתהא מצוה לאכלו לשני ימים, תלמוד לומר "וְהַנּוֹתָר", אם הותיר מיום ראשון יאכל וממחרת" (ספרא על ויקרא ז טז). כלומר מה שאמרתי "וּמִמָּחֳרָת", לא אמרתי אלא על הנותר מיום ראשון. וכן כל אחד מהם יתפרש לפי מקומו.
ויש ו"ו במקום "אוֹ", כמו "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ" (שמות כא, טו) – או אמו; "וְהָיָה לַייָ וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה" (שופטים יא, לא) – או העליתיהו.
ויש מקומות שתחסר הו"ו. כמו "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן" (שמות א, ב); "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ" (חבקוק ג, יא); "כְּסוּס עָגוּר" (ישעיהו לח, יד) והדומים להם, כמו שאנו עתידים לבאר.
ויש ו"ו שמורה הזמן שכבר עבר קודם הפֹעל אשר לפניו. כמו "הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא" (ישעיהו סד, ד), רוצה לומר, וכבר חטאנו,