ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/לז א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · לז א · >>

"בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ" (ויקרא כד ח), "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (בראשית לז כ), "וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כז מא), "וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה" (שופטים ז יג) והדומים להם.

ובאו מפוארים בקמץ-חטף: "וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ ה), "אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם" (דברים יג ג). והאות הנוספת נקודה בקמץ, מפני הקמץ-חטף אשר אחריה. ובספר ירושלמי, "כִּי לֹא אֶעֳזָבְךָ" (בראשית כח טו), "אֶעֳבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים" (בראשית כט יח), בקמץ-חטף פ"א-הפֹעל

ויבא גם כן פ"א-הפֹעל בסגול: "וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ" (הושע ט ד), "וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם" (שופטים ט לד), "לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ" (דברים יא ח), "יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר" (הושע יא יא), "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק" (תהלים קמא ה), "יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם" (תהלים כח ה), "נֶאֶרְבָה לְדָם" (משלי א יא).

ופעמים פ"א-הפֹעל בשוא גם באות גרונית בהפתח האות הנוספת: "לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם" (יחזקאל ד יז), "אוּלַי יַחְסְרוּן" (בראשית יח כח), "וַיַּחְלְקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ" (מ"א יח ו), "וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה" (מ"א א ז), "וְאַחְדְּלָה מַה מִּנִּי יַהֲלֹךְ" (איוב טז ו), "לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יד א), "וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי" (ישעיהו מד ז). וכן מנחי הלמ"ד: "יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ" (תהלים נב ז).

וכן עם הסגול באות הנוספת פ"א-הפֹעל בשוא: "יֶחְרְדוּ הָאִיִּן" (יחזקאל כו יח), "יֶחְמְרוּ מֵימָיו" (תהלים מו ד), "פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם" (ישעיהו כח כב), "יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ" (איוב ג ט), "וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ" (ישעיהו נג ב), "הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ" (מ"ב י ט), "וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג" (ש"ב ד י).

עד הנה נשלמו העוברים והבינונים והעתידים עם כנוייהם

[חילופי זמן]

ותדע כי מנהג (העוברים) [העִברים] בלשון הקדש להשתמש בו עבר במקום עתיד שהן אותיות אית"ן, וזה בנבואות ברוב כי הדבר ברור כמו אם עבר כי כבר נגזר; ועתיד במקום עבר, כמו "אָז"; ועתיד ועבר במקום בינוני, כלומר שהיה עושה זה תמיד. ואינם צריכים להזכירם כי רבים הם, ולפי הענין תכיר כל אחד מהם.

ועם מלת אָז יבוא ברוב עתיד במקום עבר, כמו "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו א), "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" (במדבר כא יז), "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה" (דברים ד מא), "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע י יב), "אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל" (מ"ב יב יח), "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ח ל).

וכתב החכם רבי אברהם אבן עזרא (אבן עזרא על שמות טו א), כי כן המשפט בלשון ישמעאל. וכתב, כי כן יתכן לדבר בהם לזמן העומד, והוא כדרך