ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/לב ב
או פָּקְדֵהוּ, כמו "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" (שמות יח, יח).
פָּקְדְךָ – "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז); "בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" (בראשית לה, א); "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים כט, יא). ובשרק – "פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶ֔ךָ" (ויקרא כג, כב) – וסגול הרי"ש מפני הזקף. או פְּקָדְךָ – "לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות כג, כ); "וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ" (ש"א כה, כט); "וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ" (ש"א כד, י); "בְּיוֹם אֲכָלְךָ" (בראשית ב, יז); "בְּיוֹם עֲמָדְךָ" (עובדיה א, יא); "יַעַן אֲמָרְךָ" (יחזקאל לה, י).[1]
וזה ההפרש יש בין המקור ובין שם-דבר או שם-הפֹעל מזה המשקל, כי המקור בקמץ-חטף, ושם-הפֹעל ושם-דבר בחולם לעולם. כמו: חֲמוֹרְךָ; בְּכוֹרְךָ; שְׁלוֹמְכֶם. לפיכך נאמר, כי "יַעַן הֲמָנְכֶם מִן הַגּוֹיִם" (יחזקאל ה, ז) הוא מקור לא שם, ושרשו "המן".
ויש ספרים מדויקים – "בְּיוֹם עֲמָֽדְךָ֣", המ"ם מָעמדת בגעיא. וכן "וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ" לבן-אשר, הרי"ש נקרא בקמץ רחב, כי הגימ"ל נקודה בשוא-ופתח. והוסב לקמץ בלמ"ד-הפֹעל במלת "לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ" (ש"א טו, א), לתפארת המלה.
פָּקְדִי – "וּבְיוֹם פָּקְדִי" (שמות לב, לד); "בְּאָמְרִי לָרָשָׁע" (יחזקאל ג, יח). ונמשך הקמץ בטעם במלת "תַּחַת רָֽדְפִי־טֽוֹב" (תהלים לח, כא). וכן "מִיָּֽרְדִי־בֽוֹר" (תהלים ל, ד). או פָּקְדֵנִי – "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" (שמות ב, יד).
פָּקְדָם – "בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב" (תהלים יט, יב). או בצרי כמו הצווי.
פָּקְדְכֶם – "בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים כז, ד); "כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר". ובשורק – "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם" (ויקרא יט, ט). ובאה מלת "בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ" (בראשית לב, כ) שלא כמנהג, שהיה ראוי להיות בְּמָצְאֲכֶם, כמו "כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל" (דברים ה, כ), ובא כן להרחיב על האל"ף ולפאר המלה. או פְּקָדְכֶם – "בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ" (בראשית ג, ה); "בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְיָ" (מלאכי א, ז); "בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" (במדבר טו, יט). ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית, תהיה בקמץ-חטף, ופ"א-הפֹעל בקמץ רחב. כמו: ["יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם" (עמוס ה, יא); (ט"ס, לא שייך לכאן)] "יַעַן מָאָסְכֶם" (ישעיהו ל, יב); "בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל" (יחזקאל כ, ה); "וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם" (הושע ט, י); "עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְיָ" (עמוס ב, ד); "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ" (רות ג, יג). ובא כן גם בלא אות גרונית – "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה" (דברים כ, ב),
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ א"א: היה לו לומר כאן "ובתוספת ה"א...", כמו "עַד בֹּאֲכָה" (מ"א יח, מו) ודומיהם.