ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יב ב
היו"ד לכִנוי אף על פי שהוא מלעיל, ובא מלעיל מפני "לִי" שהיא מלה זעירא ואף על פי שאינה נופלת עליה כי היא בשני פשטין. וכן "וְתֵרֶא אֹיַ֙בְתִּי֙" (מיכה ז, י) בשני פשטין ואינה סמוכה למלה זעירא.
ובאה הנקבה בצרי על דרך היחיד – "וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ" (ירמיהו ג, ח); "נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים" (שה"ש א, ו); "כְּצִירֵי יוֹלֵדָה" (ישעיהו כא, ג); "אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה" (מיכה ד, ו); "וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה" (ישעיהו כט, ו); "מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה" (ישעיהו לג, יד); "וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה" (ישעיהו לד, ט); "וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה" (ישעיהו כט, ח) – משפטם בשוא – "בּוֹגְדָה" "נוֹטְרָה", כמו: "הֹלְכָה הִיא" (ירמיהו ג, ו); "שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל" (שופטים ד, ד); "אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד, כד); "הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ" (ישעיהו מז, ח); "הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ" (ירמיהו מט, ד). או יהיה "בֹּגֵדָה" "נֹטֵרָה" "יוֹלֵדָה" "צֹלֵעָה" "אוֹכֵלָה" "בֹּעֵרָה" תֹאר במשקל "שׁוֹמֵמָה" (ישעיהו נד, א) שכֻלם בצרי – "שֹׁמֵם" (איכה ג, יא), "שׁוֹמֵמִים" (איכה א, טז), "שׁוֹמֵמָה" (ישעיהו נד, א), "שֹׁמֵמוֹת" (ישעיהו מט, ח). וכן "עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח, כו).
אבן י"ג עריכה
והשלש עשרה בת חמש אותיות עם הו"ו והתי"ו הנוספות להורות על רבות נסתרות או נמצאות או מדברות-בעדן שפעֻלתן בזמן הוה, והנמשל פּוֹעֲלוֹת.
והו"ו והתי"ו שהן סימן הרבות יבֹאו פעמים ממלה שהיא לשון זכר, כמו מן "אָב" – "אָבוֹת"; "מִזְבֵּח" – "מִזְבְּחוֹת"; "מִשְׁכָּן" – "מִשְׁכָּנוֹת"; "שָׂדֶה" – "שָׂדוֹת"; "בְּכוֹר" – "בְּכוֹרוֹת"; "מָקוֹם" – "מְקוֹמוֹת" והדומים להם.
אבן י"ד עריכה
והארבע עשרה בת שלש אותיות, הפ"א נקודה בקמץ-גדול והעי"ן בשורק, להורות על יחיד נסתר או נמצא או