שער י

עריכה

זכרון רב בניני השמות המוספים ואשר אינם מוספים הנגזרים ואשר אינם נגזרים

וקודם שאזכר מאומה מדמיוני השמות ובניניהם אומר שאינני מקבל על עצמי שאזכור בשער הזה מבניני השמות והתארים אשר להם פעלים מה שבא מהם על פעליהם, כמו אוֹמֵר ועוֹשֶׁה ובּוֹחֵר, ו"נֶאֱסָף אֶל עַמִּי" (בראשית מט כט) ומִתְכַּבֵּד ומְדַבֵּר, "לִמְשֹׁפְטִי" (איוב ט טו), ומַשְׁלִיךְ ומַכְלִים והדומה לזה, מפני שהם מושגים בהקשה, אבל אזכור בו מה שהוא יוצא חוץ מהדרך הזה, ר"ל השמות אשר לא באו על פעליהם, כי תכונותם לא תושגנה כי אם בשמע, ועוד השמות אשר אין להם פעלים. ואומר כי כאשר תמצא בראש המלה אשר אינך יודע גזרתה אל"ף או מ"ם או ת"ו או יו"ד או נו"ן, ותהיה המלה אשר בראשיתה אחת מאלה האותיות משלש אותיות עמה, ר"ל עם האות ההיא, שימנה שרש בה. כמו תֶּלַח ותַּחַן שמות אנשים, "אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי" (דה"א ב טו), ואֵצֶר, יַהַץ, ותֶּבֶן ונֶתֶר, "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי" (בראשית טו ב) והדומה לזה. ואם תהיה מארבע אותיות באות ההיא, אל תשים האות ההיא שרש במלה אשר היא בה אלא בראיה גמורה, בעבור שהיא מאותיות התוספת, וכיון שהדבר כן, מהזריזות שלא תשים אל"פי אַבְנֵט ואַרְגַּז ואַחְלָמָה ואַרְנֶבֶת ואַרְגֹּב ואֶצְבַּע ואֶשְׁנָב ואֶשְׁכָּר ואֶשְׁפָּר ו"אֶת אַחְבָּן וְאֶת מוֹלִיד" (דה"א ב כט) ואַרְפָּד ואַשְׁבֵּל ומה שהוא כמוהם שרש, עד שיתבאר לך הגזר, ותדע הדבר ברור שהיא מן השרש, ושתעשה גם כן כמו זה בת"ו תַּעְנַךְ ותַאְרֵעַ ותִּדְעָל ותַּחְמָס ותִּרְחֲנָה שם איש והדומה להם, וביו"ד יַנְשׁוּף ויַחְמוּר ויַרְחָע ויַעֲקָן והדומה להם, ובנו"ן נֶפְתּוֹחַ, נַפְתֻּחִים ונִמְרֹד, ובמ"ם מִכְמָס ומה שהוא דומה לו. ושמתי אל"פי אַרְגָּז ואַחְלָמָה ואַרְפָּד נוספות על משקל אַפְעָל, עם שהם מאותיות התוספת, וכן אל"פי אַבְנֵט ואַרְגֹּב ואֶצְבַּע וזולתם מן השמות אשר לא נודע להם גזרה בעבור רוב בֹא האל"ף נוספת בשמות ובפעלים השלישים, בשמות כמו "וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ ד), "בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר" (שמות יד כד), אֶגְרֹף, אֶזְרוֹעַ, אֶפְרוֹחִים, אֶתְמֹל, אֶקְדָּח, אֶזְרָח, אַכְזָב, "הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ" (יחזקאל יד ג), "אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר" (ירמיהו כה ג), אַזְכָּרָה, אע"פ שאל"פי "הַאִדָּרֹשׁ", "אַשְׁכֵּים", אַזְכָּרָה, מומרות מה"אין על קצת ההקשות. אבל בפעלים כמו הפעלים העתידים אשר יספר בהם המדבר על עצמו כשיאמר אֶעֱשֶׂהּ אֶעֱלֶה "אֹמַר אֵלִי" (תהלים קב כה), "וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי" (בראשית כז כה), <עמ' 54> וכמו אל"ף "אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט" (דה"ב כ לה), "וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (ישעיהו סג ג), "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב" (תהלים עו ו), "אַכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו" (דה"ב י יד), כי האל"פין האלה נוספות בפעלים האלה כתוספת הה"אין בהם, באו על שמוש הארמיים בהם, כמו "אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי" (דניאל ז טו), "אִשְׁתִּיו חַמְרָא" (דניאל ה ד), "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" (דניאל ג יט), "אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה" (דניאל ד טז), ואם תרצה אמור בהם שהם מומרות מה"אין. וכאשר תמצא אות מאותיות התוספת מלבד האל"ף והוא"ו והיו"ד במלה שיגָזר מענינה מה שתסור ממנו האות הנוספת, שימנה נוספת, כמו נו"ן קָרְבָּן ומ"ם אָמְנָם, כי הם מהִקְרִיב ומן "אֱמוּנָה אֹמֶן" (ישעיהו כה א), וזאת ראיה קיימת. ואם תראה המלה אשר בראשיתה אחת האותיות אשר זכרנו ר"ל האל"ף והנו"ן והמ"ם והיו"ד והת"ו בת חמש אותיות באות ההיא, גזור על המלה ההיא שהיא חמשית ושהאות ההיא משרשה, כי התוספות לא תבאנה על בעלי הארבע מהשמות בראשונה, אלא השמות הנגזרים מפעליהם, כמו מְכַרְסֵם מן "יְכַרְסְמֶנָּה" @תהלים פ יד&, "מְכַרְכֵּר" (ש"ב ו טז), "דַּק מְחֻסְפָּס" (שמות טז יד), "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל" (דה"א טו כז), אֲכַרְסֵם, אֲכַרְכֵּר והדומה לזה. ואין למתעקש שיקשה עלינו בכמו "מַגְפִּיעָשׁ " @נחמיה י, כא& ו"מַכְנַדְבַי " @עזרא י, מ& עד שיעמידנו על הגזרה. וכיון שהדבר כאשר ספרנו, הנכון שתחשב אל"ף "אֲגַרְטְלֵי" (עזרא א ט) שרשיה ושתהיה המלה חמשית. וזה דברי באֲחַשְׁתְּרָן, שהאל"ף שלו שרשיה, אבל הנו"ן אינה מהשרש, והמלה חמשית. וכן אֶלְגָּבִישׁ מלה חמשית, וכן אַשְׁכְּנַז ואַמְרָפֶל ואַרְגָּמָן ואַרְגְּוָן, כלם חמשים וכן "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" (אסתר ח ט) מלה חמשית גם כן, אבל היא מלה מורכבת, ר"ל כי אֲחַשְׁדָּר מלה חמשית ענינה 'השר הגדול' או מה שדומה לזה, אלא שהתרכבה עם פָּנִים, והיה ענין השתי מלות 'שרי הפנים', כלומר היושבים לפני המלך ורואים אותו תמיד, על ענין "רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר א יד). ואם תהיה אחת מאלה האותיות במלה שתגיע בה אל שש אותיות היא בה תוספת. ואם יחשב חושב כי אֲחַשְׁתְּרָנִים מלה ששית אותיותיה כלם שרשיות, ושאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים מלה שבעית אותותיה כלם שרשיות, או ששית והאל"ף שלה מן השרש ונו"נה נוספת, יהיה זה רחוק, מפני שהבנין החמשי הוא מעט בדבריהם בעבור שהוא כבד עליהם, ולא היו עוברים ממנו אל הששי כל שכן השבעי. ואם יאמר שהם מלות פרסיות, אפילו אם תהיינה כן לא ננהג בהם כי אם מנהג המלות העבריות בעבור שדברו בהם, ולא היו מביאים בדמיוניהם מה שאיננו נוהג אצלם. ואלו היה כאשר חשב החושב היה הדין עליהם לחסרם ולהשיבם אל מנהג לשונם בהטותם אותם מהדרך שהם עליו, וכל שכן שזה צריך להיות דבר כולל לכל הלשונות, כי כלם בנויות על דרך החכמה והנכונה, אע"פ שלקצתם מעלה ויתרון על קצתם בענין הזה. וממה שמחזיק היות "הָאֲחַשְׁתְּרָנִים" (אסתר ח י) עברי שם חמשי, משמשימים אותו שם כאמרם "וְאֶת הָאֲחַשְׁתָּרִי" (דה"א ד ו), כי לא קראו אלא בדבר נודע. וזה דברי בתַּחְפַּנְחֵס, שהוא חמשי ושהת"ו שלו נוספת, וכן כְּדָרְלָעֹמֶר מלה מורכבת. וצריך שתדע כי מן השמות מה שהוא על שני אותיות כמו עַי, גַּי, שַׁי, יָד; ומהם שיהיה על שלש אותיות כמו אֶבֶן וקֶבֶר וגֶּבֶר; ומהם מה שיהיה על ארבע אותיות <עמ' 55> כמו בִּדְקַר ושִׁנְעָר ובְּדֹלַח, ומהם מה שיהיה על חמש אותיות כמו שֶׁמְאֵבֶר, פַּתְשֶׁגֶן, צְלָפְחָד, צְפַרְדֵּעַ, אֲגַרְטָל; ואין בדבריהם מלה ששית כלה שרש. ודע כי השם השלשי יגיע בתוספת אל שבע אותיות, כמו הִשְׁתַּחֲוָיָה, והרבעי יגיע אל שש אותיות כמו פְּתִיגִיל, "שְׁקַעֲרוּרֹת" (ויקרא יד לז), ולא יעברום, והחמשי לא יעבר השש, בתוספת, כי החמש אצלם תכלית השרשים ואינן סובלות רוב התוספת, ועוד בעבור שלא עברו בארבע עם התוספת על שש מפני שהוא כבד עליהם, היו החמש יותר ראוים לכך, והם יותר כבד עליהם. ויתבאר לך כל זה במה שאנו עתידים לזכר מן הבנינים בעזרת האל.

ואראה שאסמוך למה שזכרתיו קודם זכרון הבנינים, זכרון איכות מקצבם בפעלים, ואיך תבחן בהם שרשם ותוספתם.