ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/צפון דאגעסטאן

יוסף יהודה טשארני
ספר המסעות
בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא ───── צפון דאגעסטאן ───── קאראבודאקענט הכפר בוינאק והעיר דעשלאגאר דורגעלי והכפר דזשענגוטאיי
→טשיר יורט וסולטאן יורט	טארקו←

ה) הנסיעה אל בני ישראל המפוזרים בכפרים בחלק הצפוני של מדינת דאגעסטאן; קאראבודאקענט (Карабудакснтъ).

עד אחר חג הפסח נשארתי בטעמיר-כֿאן-שורא. דירתי התמידית הייתה בבית האדון ראססענצאוו הטוב והמיטיב יברכהו ה' וישמרהו. במשך העת ההיא עסקתי באוצר הכתבים של הממשלה דפה. אחר החג יצאתי מן העיר בדרך המוביל אל הכפר מוסעלים-אַאול ── ── משם עברתי דרך הגשר הנבנה על הנהר בוגלייען-אָזען ובאתי אל הכפר פאַראַאול, ומשם אחזתי דרכי אל הכפר נעלי והלכתי דרך ההר, ואחר כך ירדתי אל תוך עמק רחב עד הנחל מאָנאס-אָזען, עברתי את הגשר ובאתי אל הכפר קאראבודאקענט.

הכפר הזה נקרא על שם המיסדו, וכולל בקרבו 806 בתים, 3458 נפשות מושלמנים קומיקים המדברים בשפת קומיקית, וביניהם יושבים 18 בתים של ישראל המדברים בשפת פרס קדומה או בשפת טאַט, וכותבים אגרותיהם בשפתם ובאותיות מרובעות, ועם הקומיקים מדברים בשפת קומיקית, הם שוכרים בתים אצל שכוניהם

המושלמנים וישוב מיוחד אין להם; גם בית ספר ובית תפלה לא ימצאו אצלם, הם יתפללו באחד מבתיהם הדלים. והרב החכם שלהם ילמד את ילדיהם בביתו, מנהגיהם ודתיהם כמנהגי ודתי אחיהם אשר בטעמיר-כֿאן-שורא. עשרה בתים מהם ישלמו מס להשר של הכפר, שלושה רו"כ וליטרא אחת עור של סאַפֿיאַן מכל בית לשנה, ושמונה בתים אשר העתיקו מושבם מכפר בויאנק אל הכפר הזה, ישלמו להבעקים של הכפר בויאַנק שלשה רו"כ וליטרא אחת עור סאַפֿיאַן מכל בית לשנה. המס הזה כבד עליהם מאד, יען כי עניים הם, עוסקים רק במסחר קטן ומעבדים עורות ומזה הם מתפרנסים, כל דבר ריב ומדון לעניני משפחה יגישו אל הרב אשר בכפר טאַרקו, כי הוא הגדול שבהם. היהודים האלה מתלוננים על המושלמנים שכוניהם, אשר לקחו מהם בחזקת היד את כברת הארץ אשר מחוץ לכפר, שקנו אבותיהם להם למורשה, ועתה אין להם מקום אף לקברות, ומוכרחים להוביל את המתים שלהם אל הכפר בויאַנק לקבורה, במה שנוגע לקדמות ישובם בפה ומאיזה מדינה באו ובאיזה מן הזמנים , יראה הקורא את תשובתם הכללית בפתשגן התעודה אשר הציגו יהודי טאַרקי בכתב ערבית לפני ממשלת רוסיא. ── ──

הכפר בוינאק (Буйнакъ); העיר דעשלאגאר (Дешлагаръ)

תושבי הכפר בוינאַק קומיקים 1384, נפש אדם, המדברים בשפת קומיקים ובתוכם יושבים 26 בתי אבות מבני ישראל המדברים בשפת טט, וכותבים אגרותיהם בשפה ההיא ובכתב אשורית. החכם שלהם ידבר עם האורח הבא אליהם בלשון הקודש ועם שכוניהם הקומיקים מדברים בשפת קומיקית. החכם שלהם הוא השוחט והמוהל והחזן והמלמד לילדיהם. היהודים בפה יושבים ביחד עם הגוים, וגם בפה אין להם בית ספר ובית תפלה מיוחד כמו אצל אחיהם בקאַראַבודאַקענט. בעד כברת ארץ אשר הם יושבים עליה משלמים מס הנקרא בלשונם אוקאיר (Укаиръ) או זובאַיר (Зубаиръ) להשרים הבעקים של בוינאק, שלושה רו"כ ושתי ליטרות עור של סאַפֿיאַן מכל חצר וחצר לשנה. כל דברי ריב ומדון ועניני משפחה יגישו אל הרב מטארקו הקרוב אליהם, הם עוסקים במסחר קטן ומעבדים עורות ומזה הם מתפרנסים, מנהגיהם ודתיהם כמו אצל אחיהם אשר בטעמיר-כֿאן-שורא. במה שנוגע לקדמות ישובם בפה, ומאיזה ארץ ומדינה באו ובאיזה מן הזמנים, יראה הקורא את תשובם הכללית, ובפתשגן התעודה אשר הציגו יהודי טארקו בכתב ערבית לפני הממשלה.

מן הכפר הזה על שטח של 23 ווערסט היתה הדרך ישרה ורחבה עד העיר דעשלאַגאָר. העיר הזאת נוסדה בשנת 1846 בעד רגלי הצבא של גדודו סאַמורסקי (83-й пвх. Самурскій полкъ) העומדים פה עד היום, ונמצאת על הגבול אשר בין ארץ ממשלת השאַמכֿאַלים וארץ קייטאַג, תושביה מלבד אנשי הצבא הם: רוסים 335332 נפש, ארמנעים 118, טאטארים ופרסיים יחד 250, ויהודים 110 נפש אדם. היהודים רובם מילידי רוסיא ובעלי מלאכה ועוסקי מסחר הם, ולהם בית תפלה מפואר גדול ורחב ידים וגם שוחט יליד רוסיא, אבל מיהודי הארץ, הספרדים, לא ימצאו רק אנשים אחדים היושבים בדבר עסקיהם ומלאכתם, ויבואו אל בית התפלה של יהודי רוסיא להתפלל. ואוכלים משחיטתם, כי אין להם לא רב ולא שוחט מיוחד.

הכפר דורגעלי (Дургели); הכפר דזשענגוטאיי (Дженгутай)

מן העיר דעשלאגאר שמתי דרכי בחזרה אל הכפר פאַראַול הנזכר למעלה, ומשם נטיתי לצד שמאל על ידי הנחל מאָנאַס-אָזען ובאתי אל הכפר דורגעלי, הדרך היתה יבשה וטובה, כי בימי גשמים קשה מאוד ללכת מפני רוב הטיט והחמר הרך והעמוק.

הכפר דורגעלי הוא אחד הכפרים הגדולים בחבל הארץ הזאת, בו ימצאו 819 חצרים של קומיקים, 32 חצרים של ישראל בס"ה 851 חצרים, 2011 זכרים 1892 נקבות של קומיקים; 86 זכרים, 89 נקבות של ישראל, ביחד 2097 זכרים, 1981 נקבות, בס"ה 4078 נפש אדם.

היהודים היושבים בכפר הזה מדברים בשפת פרס קדומה ^[1], ועם התושבים בשפת הקומיקית, אחדים מהם יודעים גם בשפת אַוואַרים (по аварски). החכמים (грамотные) שלהם ידברו גם בלשון הקודש, וכותבים אגרותיהם בשפת פרס ובכתב אשורית. הרב שלהם הוא השוחט והבודק והמוהל והחזן וגם המלמד לילדיהם, בבית הספר היו בזמני רק עשרה תלמידים. בית תפלה מיוחד אין להם, ויתפללו בבית אחד אשר הם שוכרים מן המושלמנים בעד שכר קצוב לשנה. את רבניהם או חכמיהם יבחרו מתוכם, או יקחו להם רב ממקום אחר, ויתנו לו שכירות מכל בית שני רו"כ לשנה. מלבד מההכנסה מן מילות, חתונות ומתים יהיה לו עוד אַ רו"כ בערך מכל בית לשנה, גם יקבל לפעמים מתנות מאתם לפני החגים כמו מיני אוכל ומלבושים שונים. כל הדברים הקטנים ישפוט הרב בעצמו, וכל הדברים הקשים יביאו אל הרב הגדול והכולל היושב בעיר דערבענט, אשר ישמעו כולם לדבריו. מנהגיהם, דתיהם ותפלותיהם הכל כמו אצל אחיהם אשר בעיר טעמיר-כאן-שורא.

לפי הקבלה אשר בידי היהודים באו אבותיהם לארץ דאגעסטאן מארץ פרס, באיזה זמן אינם זוכרים, ונתישבו בכפר מאדזשאליס אשר בפלך קאייטאַג-טאַבאַסאַראַן, המסים הגדולים אשר הניחו עליהם שרי הארץ ההיא לא יכלו שאת, ויבאו אל השר עלי עלי-שולטאן-כֿאן או בעק (Али-Султанъ-ханъ Ьекъ Мехтулинскій, לפני 1797 בערך) ויספרו לו את סבת צאתם ממאַדזשאַליס, ויבקשו ממנו שיתן להם מקום מושב בארצו, ושיהיה להם למגן ולמחסה. השר עלי-שולטאן-בעק פנה אל בקשתם, ויתן להם כברת ארץ בכפר דורגעלי ובכפר דזשענגוטאַיי, וגם הרשיון לשבת מיוחד מן המושלמנים והניח עליהם מס שלשה רו"כ מכל בית ובית לשנה, אלה אשר יזרעו עשב הטבאק ויעבדו גם עורות ישלמו חמישה רו"כ מכל בית ובית לשנה ושלשה עורות סאַפֿיאַן וארבע ליטרות טאבאק להנוקערים (למשרתיו), אח"כ היה המס הזה עליהם למשא, ויבקשו את השר אכֿמעד-כֿאן ממעכֿטי (Ахмедъ-Ханъ Мехтулинскій) בן האַסאַן-כֿאן (Гасан-Ханъ) נכד עלי-שולטאן-כֿאן או בעק הנזכר, שיעשה הנחה להם במסים, ושיקח מהם רק חמשה רו"כ מכל בית לשנה, ולא ידרוש עוד מסים אחרים (באיזה שנה בקשו היהודים ממנו את הבקשה הזאת לא ידוע, רק זאת ידוע שממשלת אכֿמעד-כֿאן היתה משנת 1824 עד שנת 1843), ויפנה אכֿמעד-כֿאן לבקשתם, והראה את טוב לבבו, ולעדות נתן להם כתב תעודה אשר הסכים על הפרטים שלהם. גוף

הכתב של השר נאבד מהם, בעת מבוכת ומהומת המלחמה אשר היתה בשנת 1843 במדינת דאגעסטאן, כאשר החריב חאַדזשי-מוראַד (Хаджи-Мурадъ) העריץ את בתי ישראל בכפר דורגעלי ובכפר דזשענגוטאַיי. בעת ההיא ברחו היהודים מן הכפר דזשענגוטאַיי על נפשם להמלט במקומות שונים, ורק חמשה בתים נשארו שמה. ויהודי דורגעלי אף אם נשארו במקומם בכל זאת לא בנו שנית את חרבות בתיהם בחלק הכפר המיוחד להם, כי אם שכרו אז להם בתים למושב מן המושלמנים אשר הם יושבים בהם גם עד היום, ובעת הזאת נותנים הם את המס הגדול הראשון, אשר נתנו להשר עלי שולטאן קודם שקבלו התעודה מאת אכֿמעד-כֿאן נכדו. על כל דבריהם אלה העידו גם הזקנים המושלמנים מתושבי הכפר דורגעלי.

מן הכפר דורגעלי שמתי דרכי לפאת מערב דרך הרים ובקעות ועמקים, והגעתי אל ההר קאַראַול-טאַפאַ (Караулъ-тапа) הגבוה מעל פני המים 2550 רגל בריטאניא, דרך אותו הר, על אדמה שחורה הלכתי, ובאתי אל הכפר דזשענגוטאיי או דזשענגוטעיי, דזשענגוטאיי הגדול (Бол. Дженгутай).

הכפר הזה מיושב מקומיקים המדברים בשפתם קומיקית, והוא מקום מושב של הנאַיב השר על חבל הארץ הזאת, בו ימצאו 788 חצרים של מושלמנים, 6 בתים של ישראל, בסה"כ 794 חצרים, 2005 זכרים, 1916 נקבות של קומיקים; 16 זכרים, 18 נקבות של ישראל, ביחד 2021 זכרים, 1934 נקבות, בסה"כ 3955 נפש אדם.

היהודים יושבים פה ביחד עם המושלמנים, ושוכרים מהם בתים למושב, בית תפלה מיוחד וגם רב לא ימצא אצלם. הם מתפללים באחיד מבתיהם ודין ודברים ישפוט אותם הרב מדורגעלי, והדבר בגדול יביאו אל הרב הכולל אשר בדערבענט. מנהגיהם, דתיהם ותפלותיהם כמו אצל יתר אחיהם אשר במדינת דאגעסטאן.

במה שנוגע לדברי הימים שלהם ולקדמותם, הכל כמו שספרתי למעלה מאחיהם היושבים בכפר דורגעלי, ואלה זוכרים כי השרים האוצמים של מאדזשאליס נגשו אותם למאד, בכל מיני נגישות, עד אשר הוכרחו לעזוב את המקום ההוא וללכת לבקש מקום מפלט למו. רבים הלכו ונתפזרו בכפרים אשר במדינת טערסק ורבים במדינת דאגעסטאן, ומהם אשר באו אל השר עלי-שולטאן-בעק, אבי האַססאַן-כֿאן, ואבי אבי של אכֿמעד-כֿאן הנזכר, המושל על ארץ מעכֿטי, ויקבל אותם השר ההוא על פי האופנים הנזכרים למעלה בכפר דורגעלי. בעת הזאת אין להם שדות לזריעה, רק הם שוכרים בכל קיץ וקיץ אצל הגוים המושלמנים כברת ארץ, וזורעים עשב הטאבאק הפשוט ומוכרים בכפרי הגוים, ומזה הם מתפרנסים בדוחק גדול. יהודים מילידי רוסיא לא נמצאים במקומות אלה. מן הכפר דזשענגוטאיי יצאתי והלכתי במורד ההר עדי הגעתי אל הנחל מאָנאַס-אָזען, ועל יד הנחל היתה דרכי בחזרה אל הפר פאַראַאוּל, ומפאַראַאוּל שמתי דרכי דרך הכפר מוסעלים-אָאוּל, אל העיר טעמיר-כֿאן-שורא. בדרכים האלה פגשתי בכל פעם עוברים ושבים מן יושבי ההרים השודדים, אבל כאשר הלכתי בדרך רק ביום ולא בלילה, לא היתי כל כך בחזקת סכנה.

1. כן יכנה הנוסע את הדיאלעקט טאט הנזכר למעלה    ה.