ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/צפון דאגעסטאן/דורגעלי והכפר דזשענגוטאיי
| יוסף יהודה טשארני | |
| ספר המסעות | |
|---|---|
| בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא ───── צפון דאגעסטאן ───── דורגעלי והכפר דזשענגוטאיי | |
| →הכפר בוינאק והעיר דעשלאגאר | |
הכפר דורגעלי (Дургели); הכפר דזשענגוטאיי (Дженгутай)
מן העיר דעשלאגאר שמתי דרכי בחזרה אל הכפר פאַראַול הנזכר למעלה, ומשם נטיתי לצד שמאל על ידי הנחל מאָנאַס-אָזען ובאתי אל הכפר דורגעלי, הדרך היתה יבשה וטובה, כי בימי גשמים קשה מאוד ללכת מפני רוב הטיט והחמר הרך והעמוק.
הכפר דורגעלי הוא אחד הכפרים הגדולים בחבל הארץ הזאת, בו ימצאו 819 חצרים של קומיקים, 32 חצרים של ישראל בס"ה 851 חצרים, 2011 זכרים 1892 נקבות של קומיקים; 86 זכרים, 89 נקבות של ישראל, ביחד 2097 זכרים, 1981 נקבות, בס"ה 4078 נפש אדם.
היהודים היושבים בכפר הזה מדברים בשפת פרס קדומה [1], ועם התושבים בשפת הקומיקית, אחדים מהם יודעים גם בשפת אַוואַרים (по аварски). החכמים (грамотные) שלהם ידברו גם בלשון הקודש, וכותבים אגרותיהם בשפת פרס ובכתב אשורית. הרב שלהם הוא השוחט והבודק והמוהל והחזן וגם המלמד לילדיהם, בבית הספר היו בזמני רק עשרה תלמידים. בית תפלה מיוחד אין להם, ויתפללו בבית אחד אשר הם שוכרים מן המושלמנים בעד שכר קצוב לשנה. את רבניהם או חכמיהם יבחרו מתוכם, או יקחו להם רב ממקום אחר, ויתנו לו שכירות מכל בית שני רו"כ לשנה. מלבד מההכנסה מן מילות, חתונות ומתים יהיה לו עוד אַ רו"כ בערך מכל בית לשנה, גם יקבל לפעמים מתנות מאתם לפני החגים כמו מיני אוכל ומלבושים שונים. כל הדברים הקטנים ישפוט הרב בעצמו, וכל הדברים הקשים יביאו אל הרב הגדול והכולל היושב בעיר דערבענט, אשר ישמעו כולם לדבריו. מנהגיהם, דתיהם ותפלותיהם הכל כמו אצל אחיהם אשר בעיר טעמיר-כאן-שורא.
לפי הקבלה אשר בידי היהודים באו אבותיהם לארץ דאגעסטאן מארץ פרס, באיזה זמן אינם זוכרים, ונתישבו בכפר מאדזשאליס אשר בפלך קאייטאַג-טאַבאַסאַראַן, המסים הגדולים אשר הניחו עליהם שרי הארץ ההיא לא יכלו שאת, ויבאו אל השר עלי עלי-שולטאן-כֿאן או בעק (Али-Султанъ-ханъ Ьекъ Мехтулинскій, לפני 1797 בערך) ויספרו לו את סבת צאתם ממאַדזשאַליס, ויבקשו ממנו שיתן להם מקום מושב בארצו, ושיהיה להם למגן ולמחסה. השר עלי-שולטאן-בעק פנה אל בקשתם, ויתן להם כברת ארץ בכפר דורגעלי ובכפר דזשענגוטאַיי, וגם הרשיון לשבת מיוחד מן המושלמנים והניח עליהם מס שלשה רו"כ מכל בית ובית לשנה, אלה אשר יזרעו עשב הטבאק ויעבדו גם עורות ישלמו חמישה רו"כ מכל בית ובית לשנה ושלשה עורות סאַפֿיאַן וארבע ליטרות טאבאק להנוקערים (למשרתיו), אח"כ היה המס הזה עליהם למשא, ויבקשו את השר אכֿמעד-כֿאן ממעכֿטי (Ахмедъ-Ханъ Мехтулинскій) בן האַסאַן-כֿאן (Гасан-Ханъ) נכד עלי-שולטאן-כֿאן או בעק הנזכר, שיעשה הנחה להם במסים, ושיקח מהם רק חמשה רו"כ מכל בית לשנה, ולא ידרוש עוד מסים אחרים (באיזה שנה בקשו היהודים ממנו את הבקשה הזאת לא ידוע, רק זאת ידוע שממשלת אכֿמעד-כֿאן היתה משנת 1824 עד שנת 1843), ויפנה אכֿמעד-כֿאן לבקשתם, והראה את טוב לבבו, ולעדות נתן להם כתב תעודה אשר הסכים על הפרטים שלהם. גוף הכתב של השר נאבד מהם, בעת מבוכת ומהומת המלחמה אשר היתה בשנת 1843 במדינת דאגעסטאן, כאשר החריב חאַדזשי-מוראַד (Хаджи-Мурадъ) העריץ את בתי ישראל בכפר דורגעלי ובכפר דזשענגוטאַיי. בעת ההיא ברחו היהודים מן הכפר דזשענגוטאַיי על נפשם להמלט במקומות שונים, ורק חמשה בתים נשארו שמה. ויהודי דורגעלי אף אם נשארו במקומם בכל זאת לא בנו שנית את חרבות בתיהם בחלק הכפר המיוחד להם, כי אם שכרו אז להם בתים למושב מן המושלמנים אשר הם יושבים בהם גם עד היום, ובעת הזאת נותנים הם את המס הגדול הראשון, אשר נתנו להשר עלי שולטאן קודם שקבלו התעודה מאת אכֿמעד-כֿאן נכדו. על כל דבריהם אלה העידו גם הזקנים המושלמנים מתושבי הכפר דורגעלי.
מן הכפר דורגעלי שמתי דרכי לפאת מערב דרך הרים ובקעות ועמקים, והגעתי אל ההר קאַראַול-טאַפאַ (Караулъ-тапа) הגבוה מעל פני המים 2550 רגל בריטאניא, דרך אותו הר, על אדמה שחורה הלכתי, ובאתי אל הכפר דזשענגוטאיי או דזשענגוטעיי, דזשענגוטאיי הגדול (Бол. Дженгутай).
הכפר הזה מיושב מקומיקים המדברים בשפתם קומיקית, והוא מקום מושב של הנאַיב השר על חבל הארץ הזאת, בו ימצאו 788 חצרים של מושלמנים, 6 בתים של ישראל, בסה"כ 794 חצרים, 2005 זכרים, 1916 נקבות של קומיקים; 16 זכרים, 18 נקבות של ישראל, ביחד 2021 זכרים, 1934 נקבות, בסה"כ 3955 נפש אדם.
היהודים יושבים פה ביחד עם המושלמנים, ושוכרים מהם בתים למושב, בית תפלה מיוחד וגם רב לא ימצא אצלם. הם מתפללים באחיד מבתיהם ודין ודברים ישפוט אותם הרב מדורגעלי, והדבר בגדול יביאו אל הרב הכולל אשר בדערבענט. מנהגיהם, דתיהם ותפלותיהם כמו אצל יתר אחיהם אשר במדינת דאגעסטאן.
במה שנוגע לדברי הימים שלהם ולקדמותם, הכל כמו שספרתי למעלה מאחיהם היושבים בכפר דורגעלי, ואלה זוכרים כי השרים האוצמים של מאדזשאליס נגשו אותם למאד, בכל מיני נגישות, עד אשר הוכרחו לעזוב את המקום ההוא וללכת לבקש מקום מפלט למו. רבים הלכו ונתפזרו בכפרים אשר במדינת טערסק ורבים במדינת דאגעסטאן, ומהם אשר באו אל השר עלי-שולטאן-בעק, אבי האַססאַן-כֿאן, ואבי אבי של אכֿמעד-כֿאן הנזכר, המושל על ארץ מעכֿטי, ויקבל אותם השר ההוא על פי האופנים הנזכרים למעלה בכפר דורגעלי. בעת הזאת אין להם שדות לזריעה, רק הם שוכרים בכל קיץ וקיץ אצל הגוים המושלמנים כברת ארץ, וזורעים עשב הטאבאק הפשוט ומוכרים בכפרי הגוים, ומזה הם מתפרנסים בדוחק גדול. יהודים מילידי רוסיא לא נמצאים במקומות אלה. מן הכפר דזשענגוטאיי יצאתי והלכתי במורד ההר עדי הגעתי אל הנחל מאָנאַס-אָזען, ועל יד הנחל היתה דרכי בחזרה אל הפר פאַראַאוּל, ומפאַראַאוּל שמתי דרכי דרך הכפר מוסעלים-אָאוּל, אל העיר טעמיר-כֿאן-שורא. בדרכים האלה פגשתי בכל פעם עוברים ושבים מן יושבי ההרים השודדים, אבל כאשר הלכתי בדרך רק ביום ולא בלילה, לא היתי כל כך בחזקת סכנה.
- ^ כן יכנה הנוסע את הדיאלעקט טאט הנזכר למעלה ה.