ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שצב
לפדות בכור אדם, כלומר שמצוה על כל איש מישראל שיפדה מן הכהן בנו שהוא בכור לאמו הישראלית, שנאמר "אך פדה תפדה את בכור האדם" (במדבר יח, טו). ומצאנו במקום אחר שתלה הכתוב הבכורה בפטר רחם, שנאמר בסדר בא אל פרעה: "כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות יג, ב). ופירוש "פטר רחם" פתיחת רחם, כלומר שהיה ראשון לפתח רחם אמו. ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (בכורות מו.) שהבא אחר הנפלים, כל נפל שאמו טמאה לידה מחמתו, הבא אחריו אינו בכור לכהן מפני שלא פתח זה רחם אמו, שהנפל פתחו שקדם לו. אבל כל נפל שאין אמו טמאה לידה בשבילו, הבא אחריו בכור לכהן. ובמסכת נידה (דף כא.) יתבאר חילוק זה. ובמסכת בכורות (שם) יתבאר כמו כן איזהו בכור לכהן ולא לנחלה או בכור לנחלה ולא לכהן. גם אמר שם שיש בכור לכל ויש שאינו בכור לאחד מהם.
משרשי המצוה כתבתי מה שידעתי בסדר בא בא אל פרעה ועיין שם (מצוה יח).
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (בכורות מט.) שמצות הפדיון הוא משיש לו שלושים יום ומעלה, שיצא מכלל נפל, שנאמר "ופדויו מבן חדש תפדה" (במדבר יח, טז). ומצוה זו (קידושין כט.) מוטלת על האב. עבר האב ולא רצה לפדותו, מצוה על הבן לפדות עצמו משיגדיל. והפדיון הוא בין בכסף השווה חמש סלעים, בין בשווה כסף מן המטלטלין שגופן ממון; יצאו עבדים וקרקעות ושטרות, שאם פדהו בהן, אינו פדוי. חמש סלעים של פדיון האב, יכול ליתנם לכהן אחד או לכהנים הרבה. והחיוב ליתנו לכהן זכר ולא לכהנת, ד"אהרן ובניו" כתיב בכסף פדיון בכור. ואם רצה הכהן להחזיר לו הפדיון אחר שנתנו לו, יצא ידי חובה, ובלבד שלא יתננו הוא לו על מנת כן. ואם נתנו לו על מנת כן, אין בנו פדוי, עד שיגמור בלבו ליתנו לו מתנה גמורה. ואם פרש ונתן לו על מנת להחזיר ונתפייס הכהן בכך, בנו פדוי.
וכן למדונו רבותינו שבזמננו, שבסדר כזה עושין פדיון הבן: מביאין כוס יין והדס לבית אבי הבן או למקום אחר, והכהן שיבחר בו האב לתת לו פדיון בנו מברך תחילה על היין ועל ההדס. ואחר כך מברך ברכה זו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדש עובר במעי אמו, ולארבעים יום חלק את אבריו מאתים ארבעים ושמנה אברים, ואחר כך נפח בו נשמה, כדכתיב "ויפח באפיו וגו'" (בראשית ב, ז). עור ובשר הלבישו, ובעצמות וגידים סוככו, כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני" (איוב י, יא). וציוה לו מאכל ומשתה, דבש וחלב להתענג בו, וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו בתוך מעי אמו, דכתיב "חיים וחסד וגו'" (שם, יב). אמו אומרת: "זה בני בכורי, שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני". אביו אומר: "זה בני בכורי הוא, ואני מוזהר לפדותו, שנאמר "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג, יג)". "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שכשם שזיכית את אביו לפדותו, כן תזכהו לתורה לחופה ולמעשים טובים. ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיונם". ואבי הבן מברך שתים (פי"א מהל' בכורים ה"ה) על פדיון הבן, ושהחיינו. ונותן לכהן הפדיון הידוע, שהוא חמש סלעים כמו שקצוב בתורה, והם שישים ארגינ"ץ של כסף צרוף במשקל ארצנו. ואחר הפדיון, מברך הכהן שלוש ברכות אלו שכתבנו.
עוד כתב הרמב"ן זכרונו לברכה, שבשעה שנותן האב כסף פדיונו לכהן, שנותן בנו ביד הכהן ואומר לו הכהן איזה חביב עליך יותר, בנך או חמש סלעים הללו? והאב משיב: בני חביב עלי. מיד נוטל הכהן הדינרין ומוליכן בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה, חלוף זה, זה מחלל על זה, יצא זה לכהן, ויכנס זה הבן לחיים ולתורה וליראת שמים, יהי רצון שכשם שנכנס לפדיון כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ונאמר אמן. ונתן הכהן את ידיו על ראש הבן ומברכו כפי שיודע לברכו, כגון "יי שמרך וגו'" (תהלים קכא, ה) "כי ארך ימים ושנות חיים וגו'" (משלי ג, ב) "יי ישמרך מכל רע ישמר את נפשך וגו'" (תהלים קכא, ז), ומוציאו לכל חפצו. ויתר פרטיה במסכת בכורות.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בישראלים הזכרים אבל לא בנקבות, שכך קבלנו (קידושין כט.) שהאיש שהוא חייב לפדות עצמו הוא חייב לפדות בנו, אבל לא האשה שהיא אינה בת פדיה. וכן אינה נוהגת בכהנים ולוים (בכורות ד.) מקל וחומר אם הם פטרו ישראל במדבר מפדיון בכורות דין הוא שיפטרו את עצמן, ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם מז א), שאפילו בן ישראל הבא מן הכהנת או הלויה בנו ממנה, פטור מפדיון, לפי שהדבר תלוי באם, שבפטר רחם תלה הכתוב. והעובר על זה ולא פדה בנו משהוא ראוי, כלומר משעברו עליו שלשים יום, אם מת קודם שיפדנו בטל עשה זה, ואוי לו שנשא עונו על נפשו, ואף על פי שאין למצוה זו זמן קבוע, דבכל שעתא ושעתא אחר שלשים יום זמנה היא, אף על פי כן חכם לב יקח מצות. ויקדים ויעשה אותן מיד שאפשר לו, וחפץ יי בידו יצלח. ולפי הדומה, שהאב חייב לעולם לפדות בנו, ואפילו אחר שהגדיל הבן המצוה מוטלת על האב, וכמו שאמר הכתוב "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג, יג). הרי שהטיל המצוה על האב, וכן נראה בקדושין.
קישורים עריכה
קיצור דרך: tryg/mcwa/392