נידה כא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
השרוני נידון ככרמלי חי ולא מזוג חדש ולא ישן אמר רב יצחק בר אבודימי וכולן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט מאי טעמא אמר אביי של כל העולם כולו מחזיק לוג עושין אותו ממנה שני לוגין עושין אותו ממאתים כוס טבריא פשוט אפי' מחזיק שני לוגין עושין אותו ממנה ואיידי דקליש ידיע ביה טפי:
מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה המפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד:
גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים אבל של שאר מיני דמים טהורה ור' יוחנן אמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה לא נחלקו אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה רבי יהודה סבר זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של (מיני) ארבעת מיני דמים הויין ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים איני והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה המפלת חתיכה אדומה שחורה ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה קשיא לשמואל בחדא ולרבי יוחנן בתרתי לשמואל בחדא דאמר שמואל לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים והא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה וכי תימא כי פליג רבי יהודה אאדומה ושחורה ואירוקה ולבנה לא אלא ירוקה ולבנה למאן קתני לה אילימא רבנן השתא אדומה ושחורה מטהרי רבנן ירוקה ולבנה מיבעיא אלא לאו לרבי יהודה ופליג ותו לרבי יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה הא קתני אדומה ושחורה ופליגי רבנן וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אבל אאדומה ושחורה לא אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה אילימא רבי יהודה השתא ירוקה ולבנה טמאה אדומה ושחורה מיבעיא אלא לאו רבנן ופליגי אלא אמר רב נחמן בר יצחק באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה
רש"י
עריכההשרוני - מזוג:
נידון ככרמלי חי - דהכי נמי בדקי בכרמלי חי ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:
בכוס טבריא של זכוכית פשוט - טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:
מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה - משום נדה:
ואם לאו טהורה - דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא יב) כימי נדת דותה תטמא:
ר' יהודה אומר כו' - מפרש בגמרא:
כמין שערה - שער:
יבחושין - יתושין:
אם נימוחו טמאה - משום נדה דדם הוא:
מין דגים - נמי לאו ולד הוא וטעמא מפרש בגמרא הלכך אי איכא דם טמאה נדה ואם לאו טהורה:
תשב לזכר - ימי טומאת שבעה וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין:
לזכר ולנקבה - לחומרא ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא פ' כנקבה ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים:
גמ' של ד' מיני דמים - דקסבר היא גופה דם הלכך טמאה נדה אבל ולד לא הוי:
ירוקה ולבנה - לאו מארבע מיני דמים הן אלא אדום וכמימי אדמה וכקרן כרכום וכמזוג ושחור לא קא חשיב דהיינו אדום אלא שלקה:
לא אמרינן כו' - דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא:
למאן קתני לה - כלומר להודיע דבריו של מי בא:
אלא לר' יהודה - להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג:
ותו לרבי יוחנן וכו' - כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה ותו קשיא אחריתי לר' יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו': הכי גרסינן וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו' אלא לאו רבנן ופליגי:
פתיחת הקבר - הרחם:
בלא דם - דם לידה הלכך לרבנן כי ליכא דם טהורה ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לר' יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה דודאי דם אחר הוה ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:
קשתה שנים - בתוך י"א יום שבין נדה לנדה וראתה דם מחמת קושי:
ולשלישי הפילה - ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו:
ואינה יודעת - אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא:
תוספות
עריכהאלא בחתיכה של ד' מיני דמים. דקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא:
ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות. תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם:
לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה. וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס:
ואינו נאכל. דאימא לא ראתה ולא ילדה וב' קרבנות אין צריכה להביא משום דאימא ראתה וילדה דא"כ קושי סמוך ללידה הוא וטהורה כיון דלא שפתה מעת לעת דיש קושי לנפלים וכן צ"ל לרבי יהושע דסבר יש קושי לנפלים דאי אין קושי היה לה להביא שני קרבנות של זיבה דהוי ודאי נאכל ושל לידה דהוי ספק אינו נאכל דלזיבה וללידה לא סגי בקרבן חד מידי דהוי אחלב ודם כדאמרינן בפ"ב דכריתות (דף ט:) ולקמן בפ' יוצא דופן (דף מ.):
ראשונים נוספים
ה"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה. הא אמר כל של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה אלא אמר רב נחמן בר יצחק וכו'. וה"פ: וכי תימא הכי קאמר ברייתא, המפלת חתיכה אדומה ושחורה או ירוקה ולבנה אינה טמאה לידה אלא אם יש עמה דם טמאה נדה. הלכך אדומה ושחורה הרי היא עצמה דם וירוקה ולבנה צריכה דם טמא עמה ואם לאו טהורה הא לר' יוחנן א"א לפרשה כן שהרי הוא אמר שלשאר דמים ד"ה טהורה ובודאי מצי לתרוצי כדאמרן למימר דלא תיקשי ליה אלא בחדא מיהו אנן ה"ק לר' יוחנן דודאי לא מוקי לה אלא כפשוטה קשיא בתרתי.
ורש"י ז"ל גורס וכ"ת כ"פ רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה וכו' ולא נהירא לי דכי אמרינן דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, ע"כ ברייתא ה"ק אדומה ושחורה טמאה ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ורבנן גופייהו קתנו לה.
באפשר לפתיחת קבר בלא דם פליגי ובפלוגתא דהני תנאי וכו'. ואי קשיא הא לת"ק דברייתא גופיה ספיקא משוי ליה ואלו ת"ק דמתני' קאמר ואי לאו טהורה א"ל התם משום דילדה ואינה יודעת מה ילדה וחוששין ללידה וחוששין נמי לזיבה שמא עם הנפל יצא דם אבל שילדה לידה יבישתא העמד אשה על חזקתה וטהורה היא ועוד שהרי בדקו ולא מצאו דם וכן ללשון הראשון שאמר רבנן סברי לא אמרי' רוב חתיכות מד' מיני דמים הן קשיא ותהוי נמי מחצה על מחצה תהא טמאה מספק אלא משום האי טעמא הוא דהעמד אשה על חזקתה.
וי"מ דהתם ה"ק לא אמרינן רוב חתיכות מד' מינין הן ולפיכך טמאה גמורה אלא שאין שורפין כדאיתא בפ"ק, ואין פירוש זה נכון.
לא טמא ר' יהודה אל בחתיכה של ד' מיני דמים: פירוש דדם הוא דקרש פיואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.
ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הן: וא"ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י"ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (יח, א) ורש"י ז"ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר' יהודה, ומשום דר' יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה.
וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי' פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר' יהושע, ות"ק דר' יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר' יוחנן למעוטי האי רובא דר' יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת"ק דר' יהושע איכא מ"ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה א קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה: וה"פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ"מ אכתי קשיא לר' יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור' יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר' יוחנן בתרתי.
ורש"י ז"ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.
כך הגרסא בכל הספרים שרוני נדון ככרמלי חי ויש גורסין כשרוני נדון הכרמלי וגרס' זו יותר נכונה כי הכרמלי החי הוא שבא ללמוד ולדון מן השרוני המזוג שהוא שנוי במשנתינו:
המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה וכו': אסיק' בגמ' דקמפלגי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דרבנן סברי אפשר ור' יהוד' סבר אי אפשר ונראין דברי' כדברי רש"י ז"ל דבתולין וטומאה ודאי קמפלגי דר' יהודה משוי ליה ודאי ורבנן תולין והכי מוכח פ' כל היד גבי ההיא דא"ר יוחנן בג' מקומות שורפין את התרומ' ואמרינן למעוטי הא דר' יהודה דלרבנן לא שרפי' עלי' תרומה מכלל דתולין ואע"ג דההיא לפום לישנא קמא דלק' אמרי' לה לא מסתברא דפליגי לישנא קמא ולישנא בתרא בהא וכ"ש למה שפרש"י ז"ל התם דההיא אפי' ללישנא בתרא דלק' אמרינן לה ותדע דע"כ לא אמר דרבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומיהו דכיון דאפשר לא סגיא דלא להוי ספק דאורייתא ואי משום חזקה האשה דקיימא בחזקת טהרה הורעה חזקתה כיון דהפילה ופעמים דאיכא דם וכההיא דפרישנא גבי שליה בבית והא דקתני טהורה איידי דנקט לר' יהודה טמאה נקט הכי והא אשכחן גבי ההיא דתינוקת בצד העיסה דקתני מטהרין ופי' תולין כדברירנא התם ודכותה טובא ולזה הסכים מורי הרשב"א נר"ו.
המפלת כמין קליפה וכו' עד טהורה: נראין דברים דאפילו רב יהודה מודה בה דבהכי לא שייך לומר דאין פתיחת הקבר בלא דם ותדע דשקלי וטרי בגמ' אסיפא דהמפלת כמין דגים אי אתיא כר' יהודה או לא ובהא לא אמרי' ולא מידי.
גמרא ותו לר' יוחנן וכו': נ"ה הישנים וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא אמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה והלשון הזה עמום דמאי קושיא היא זו לומר דאדומה ושחורה פליגי רבנן ורש"י גורס וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה ואלא אדומה ושחורה למאן ה"ג לה דאי לר' יהודה אפי' בירוקה ולבנה נמי פליגי אלא לאו לרבנן ופליגי והקשו על גירסא זו דדילמא רישא ד"ה וה"ק המפלת חתיכה אדומה ושחורה ד"ה טמאה אבל ירוקה ולבנה אם יש בה דם וכו' לכך פי' הרמב"ן ז"ל הגרסא הא' דה"פ וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה כלומר דנדחוק לו' דרישא ד"ה היא וכדפרישנא סוף סוף תיקשי לך ברית' מיהת מירוקה ולבנה דמשמע הכא דפליגי כדאמ' ואת אמרת כי לד"ה טהורה וכיון דכן לית לן לדחוקי מתני' דאידך פירוקא אלא דנשבקה כפשוטא ופליגי רבנן אף באדומה ושחורה וקשיא לר' יוחנן בתרתי ומדנקטי' בכולה סוגיין ירוקה ולבנה בחדא ש"מ דס"ל דדם ירוק טהור לגמרי ובחזרה דעקביא במס' עדיות וכדיתיבנא בפ' דלעיל ונקטי' בכולה סוגייא ד' מיני דמים משום בכלל אדום כדאיתא לעיל.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נידה (עריכה)
המפלת חתיכה כו' ורבנן סברי לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות הכא פירש המורה דלא איתחזק האי רובא דהא וודאי אית להו דרוב חתיכות של ארבעה מיני דמים הן אבל לא בעי למיסמך אהאי רובא משום דמעוטיה נמי שכיח כמה פעמים וחייש לשאר מיני דמים והילכך לא מיטמו לה היכא דאין עמה דם דאיכא למיתלי בארבעה מיני דמים ואיכא למיתלי בשאר דמים הילכך אינה אלא ספק והא דתנן טהורה דמשמע לגמרי למעוטי טמאה דרישא דהוה טמאה נידה קאמרי טהורה כלומר טהורה מנידה ותלויה היא ואמר ב"ש ולפום האי פירושא ר' יהודא מטמא טומאה ודאית דסמיך אהאי רובא ובפרק לעיל פירש גבי אלא למעוטי רובא דר' יהודא אף על גב דאמר זיל בתר רוב חתיכות הכי גמר נה ר' יוחנן דטומאה דקאמר ר' יהודא לתלות קאמר ולא לשרוף ורבנן סברי לא אמרי' זיל בתר רוב חתיכות פירש דלא סבירא להו רוב חתיכות של ארבע מיני דמים הן ומה שפירש הנה מפי השמועה נ"ל עיקר דלא אמרי' זיל בתר רוב חתיכות הכי משמע דאע"ג דרוב חתיכות של ארבעה מיני דמים הן לא אזלי בתריה משום דמעוטא נמי שכיח דאתי וכי אזלי בתר רובא היכא דמיעוטא לא שיח אבל הכא דשכיח מיעוטא איתאע ליה רובא דאי כפרושה קמא הכי הוי ליה למימר ורבנן סברי רוב חתיכות לאו של ארבעה מיני דמים הן ולפום האי פירושא תניינא הכא בענין לפרושי למעוטי רובא דר' יהודא למימר דלא עבדינן כוותיה ולא סמכינן אההוא אלא כרבנן דלא סמכי אההוא רובא:
אלא א"ר נחמן בר יצחק באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי אי קשיא כיון דטעמא דר' יהודא השתא לאו משום רובא הוא מאי אתא ר' יונן לעיל למיעוטי דאמר בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי תשובה ר' יוחנן בתר סברתיה אזיל דסבר דטעמא דר' יהודא משום רובא הוא וכי אמר הכי ברייתא לא שמיע ליה:
קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה כולי אי קשיא הא אמרן בפרק דלעיל אמר ריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן הא אמרן לקמן מתניתין כשלא הוחזקה עוברה וכי אמר ריב"ל כשהוחזקה עוברה וכי אמר ריב"ל כשהוחזקה עובררה והאי דתני קשתה שנים רבותא נקט דאע"ג דקשתה שני ימים לא מחזקי' לה דולד הפילה אלא כיון דלא הוחזקה עוברה ספק לידה הוא וטעם המורה בזה לא נראה לי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה