ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/עו
שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות כשיהיה התוספת איש אחד לבד. וביאור זה כי כשתהיה מחלוקת בין הדיינים בדין אדם אחד ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שאינו חייב, והיו המחייבין יותר על המזכין אחד -- שלא יעשה הדין בחוטא כדברי המחייבין, שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג, ב), כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מוות, וזהו לשון הכתוב שאמר "לרעות", כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם, כלומר שההכרע אינו אלא מחמת איש אחד. אבל כשיהיה ההכרע בשניים אפילו לרעות -- מטין על פיהם. ובמכילתא: הטייתך לטובה על פי עד אחד, ולרעות על פי שניים.
משרשי מצוה זו, לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למידות השם ברוך הוא, וממידותיו שהוא רב חסד, כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין.
ומשפטי המצוה בפרק רביעי מסנהדרין ("אחד דיני ממונות"), כמו שכתבתי למעלה במצות עשה של "אחרי רבים להטות". והעובר עליה וחייב ברוב המכריע באחד -- עבר על מצות מלך, וענשו גדול מאד, שגורם לאיבוד נפש שלא כדין.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/076