ספר המצוות לאו רפב
<< · ספר המצוות · לאו · רפב · >>
הזהיר השופט שלא לנטות אחרי רבים כשתהיה התוספת איש אחד לבד. וביאור זה: כי כשתהיה המחלוקת בין הדיינין בחוטא, ואמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שהוא פטור, והיו המחייבין יותר ממזכין במניין איש אחד, הנה אינו מותר להמית החוטא ההוא. והזהיר האל את הדיין מהמית אותו עד שיהיו המחייבין יותר מן המזכין שניים.
והוא אמרו "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג, ב). רוצה לומר, לא תמשך אחרי איזה רוב שקרה במשפט מוות, וזה ענין יחדו "לרעות". ולשון מכילתא: אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין – שומע אני יהא חייב. תלמוד לומר "לא תהיה אחרי רבים לרעות". ושם אמרו: הטייתך לטובה – על פי אחד; ולרעה – על פי שניים.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו ברביעי מסנהדרין.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/lo282