אתחיל בו לבאר ו' הזמנים הנקראים פעולות, ואבארם שתים שתים, ואתחיל בעברים ובעתידים
א
עריכהדע כי העבר והעתיד הם עקרי כל הפעולות, ובהם יוכל אדם להסתפק ולדבר בם במקום כל שאר הפעולות. וכן דרך המקרא להשתמש בהם במקום בינוני, מקור וצווי, כאשר יתבאר.
ב
עריכהוהאותיות המשמשות בעברים להורות על גופי הנדברים הם אותיות תהימו"ן, ולעולם בסוף. והמשמשים בעתידים הם אותיות אית"ן, ולעולם בראש. אמנם אין צריך להאריך בדרך שמושן, כי תראה בלוח הבנינים אשר אחבר אם ירצה יי.
ג
עריכהודע כי עוד שלש אותיות ישמשו בראש העברים, וסימנם שו"ה, ועוד אדבר בם בפרק השמושים (בספר פרקי אליהו). והעקרית היא הוי"ו, ושמושה בשני פנים; האחת נקראת וי"ו החבור, והיא המחברת פׁעל לפׁעל או שם לשם וכולי, כמו שיתבאר בפרק הנזכר. והשנית נקראת וי"ו ההפוך, והיא המהפכת עברים לעתידים ועתידים לעברים, כמו שאבאר פה.
ד
עריכהדע, כשתרצה להפך עבר לעתיד, תשים וי"ו שואית בראשו, כמו מן שָׁמַר – "וְשָׁמַר יְיָ" (דברים ז יב), שהוא כמו וְיִשְׁמֹר, וכן "וְשָׁמְרוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (שמות לא טז) הוא כמו וְיִשְׁמְרוּ. ותמיד היא נקודה בשוא, זולת המבטלים המהפכים אותה לשורק או לפתח או לחירק, כאשר יתבאר בפרק הנזכר.
ה
עריכהואם תאמר, במה אדע אי זה היא וי"ו החבור או וי"ו ההפוך? דע, כשאין לפניה פעל עבר אַחֵר אז היא וי"ו ההפוך, ואם לא אז היא וי"ו החבור. ופסוק אחד סימן: "מִי פָּעַל וְעָשָֹה" (ישעיהו מא ד), והמשכיל יבין. וכן שני הו"וין של "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר" (ישעיהו ו ג) הן שתיהן ו"וי החבור, לפי שכתוב לפניהן "וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ" שהיא פעל עבר, בעבור הוי"ו הקמוצה שבראשה.
ו
עריכהואם ישאל שואל, והלא "יְכַסֶּה" ו"יְעוֹפֵף" אשר לפניהם הם עתידים, נשיב כי דרך המקרא לשים עתיד במקום עבר במקומות שהוא מדבר בדבר הרגיל להיות תמיד, כמו "וְאֵד יַעֲלֶה" (בראשית ב ו), "עַל פִּי יְיָ יַחֲנוּ" (במדבר ט כ) וכל אותה הפרשה.
ז
עריכהודע כי דרך המקרא לדבר בלשון עבר במקום עתיד, וזה לרוב בדברי נבואה, כי הדבר ברור לפני המקום כאלו נעשה כבר. ובתלים משלי איוב הוא להפך, כי רוב העתידים הנמצאים בהם הם במקום עברים, וכן בשירת הים (שמות טו) ובפרשת האזינו (דברים לב). אבל בספור דברי מעשה לא נמצאים כאלה רק מעט מזער.
ח
עריכהודע כי יש למלות הנוכח והמדבר בעדו ליחיד סימן אחר להכיר וי"ו החבור מוי"ו ההפוך; וזה, כשהם עם וי"ו החבור הם בטעם מלעיל על הרוב, כמו שדינם תמיד זולת וי"ו, כמו "וְאָכַ֚לְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם" (ויקרא י יט), "וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל הַנְּבִיאִים" (הושע יב יא), הם עברים, שהטעם מלעיל. אבל עם וי"ו ההפוך ישובו בטעם מלרע על הרוב, כמו "וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל חֻקָּיו" (שמות טו כו), "וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי" (ירמיהו א טז). וכן בכל הבנינים מכל הגזרות, חוץ מנחי למ"ד אל"ף או ה"א, שהם תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, כמו וְקָרָ֫אתָ, וּמָצָ֫אתָ, וּבָנִ֫יתָ, וּפָנִ֫יתָ ודומיהם.
וכלל אחד אתן לך בכל תשע גופי העבר, לדעת איזו היא מלעיל או מלרע.
ט
עריכהדע כי חמשה מהם תמיד מלרע עם הוי"ו וזולתה, והם פָּקַ֫ד, פָּקְד֫וּ, פָּקְדָ֫ה, פְּקַדְתֶּ֫ם, פְּקַדְתֶּ֫ן; ושנים תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, והם פָּקַ֫דְנוּ ופָּקַ֫דְתְּ; ושנים מהם זולת הוי"ו הם תמיד מלעיל, ועם הוי"ו לפעמים מלעיל ולפעמים מלרע, והם פָּקַדְתָּ, פָּקַדְתִּי, כמו שכתבתי. וכלל זה כולל בכל הבנינים מגזרת השלמים, חוץ מהנסתרים והנסתרת מבנין הִפְעִיל, הם על הרוב מלעיל כמו שיתבאר עוד.
י
עריכהודע כי שלשה גופים הנסתרים, שהם פָּקַד, פָּקְדוּ, פָּקְדָה, יש להם דין מיוחד; וזה, בהסמכם למלה זערה או למלה שהיא מלעיל, ישובו גם הם מלעיל, כמו "קָ֣רָא לָ֑יְלָה" (בראשית א ה), "וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ" (במדבר כז כא), "וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ" (דברים כה ח), "בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ" (איכה א ב) ודומיהם.
יא
עריכהודע כי בעתידים יש סימן אחר להכיר וי"ו החבור מן וי"ו ההפוך, וזה שוי"ו החבור היא נקודה בשוא, כמו שרמזתי לעיל בסימן ד, אבל וי"ו ההפוך דינה להיות נקודה בפתח ודגש אחריה, כמו וַיֹּאמֶר, וַתֹּאמֶר, וַנֹּאמֶר. והאל"ף, לפי שאינה מקבלת הדגש, תבא עליה הוי"ו קמוצה. וכל זה יתבאר היטב בפרק הנ"ל אי"ה.
יב
עריכההנה ידוע תדע כי בלשונות הגוים שלשה מיני עבר, והם עבר נשלם, ועבר בלתי נשלם, ועבר שכבר נשלם. אכן בלשון הקדש יבאו שלשתם באופן אחד, ולפי הענין יבואר כל אחד ואחד באחד משלשה האופנים האלו.
והנני אתן לך דמיון ממלת פָּקַד הנמצא במקרא על שלש הפנים: "פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם" (איכה ד כב) הוא עבר נשלם, בלשון אשכנז ער האט גידוכט, ובלשון לעז ויסיטו. "וַייָ פָּקַד אֶת שָֹרָה" (בראשית כא א) הוא עבר בלתי נשלם, הרי הוא כמו 'היה פוקד' , בלשון אשכנז ער גידוכט, ובלשון לעז ויסיטאווה. אבל לפי פירוש רש"י ז"ל הוא עבר שכבר נשלם עיין שם. "כִּי פָּקַד יְיָ אֶת עַמּוֹ" (רות א ו) הוא עבר שכבר נשלם, שהרי הוא כמו 'כבר פקד', בלשון אשכנז ער האט געדוכט, ובלשון לעז אויאה ויסיטאטו. וכן הוי"ו המתהפכת העתיד לעבר, היא מהפכתו לעבר בלתי נשלם על הרוב, כמו וַיֹּאמֶר, וַיְדַבֵּר, שהם מבוארים כמו הָיָה אוֹמֵר, הָיָה מְדַבֵּר, בלשון אשכנז ער זאגט, ער רידט. זולת בקצת מקומות כאשר יקדם לו עבר הנשלם אז גם כן הוא כמוהו, והמשל: "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְיָ אֹתְךָ" (בראשית ל ל), הנה הם כמו פָּרַץ ובֵרַךְ, בעבור מלת "הָיָה" שלפניהם.
יג
עריכהאמנם דע שאין כח בוי"ו להפך העתיד לעבר שכבר נשלם כי אם במקומות מעטים מאד, כמו "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח ה), שהם כמו כבר שָׁלַח וכבר הָלַךְ[1], כמו שפירש רש"י ז"ל עיין שם.
- ^ יש שהגיהו: כמו "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח ז), שהם כמו כבר שָׁמַע וכבר הָלַךְ. ואכן, על פסוק זה פירש רש"י: "וישמע יעקב – מחובר לענין של מעלה וירא עשו כי ברך יצחק וגו' וכי שלח אותו פדנה ארם, וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם וכי רעות בנות כנען, והלך גם הוא אל ישמעאל." ויקיעורך.