העקר החמשי עריכה
בביאור הבינוניים והפעולים
א עריכה
דע כי הפעולה שנעשת עתה בזמן הוה נקראת פעולת הבינוני, ומורכב מן העבר והעתיד. והמשל, כשתאמר רְאוּבֵן אוֹכֵל, משמע שכבר התחיל לאכול ועדין יאכל. והנה אין ללשון הקדש פעל מיוחד המורה על זמן הבינוני הזה, כי מה שקוראים אנחנו בינוני, הוא נקרא לפי האמת שם הַפּוֹעֵל, והוא כדמות תואר.
ב עריכה
אכן יש הפרש ביניהם. כי שם הַפּוֹעֵל שהוא הבינוני לא יצדק לומר רק על אדם בזמן עשיית הפעולה ההיא, ושם התואר יצדק לומר על אדם שיש בו התואר ההוא אפילו בזמן שאינו עושה הפעולה. והמשל מִן גוֹנֵב וגַנָּב, הנה גוֹנֵב נאמר על איש בשעה שהוא גונב, אבל גַנָּב הוא שם תואר על איש שדרכו לגנוב, ואפילו בשעה שהוא ישן נקרא גַנָּב. וזה מה שפירש רש"י ז"ל על "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ" (שמות ט, ב) עיין שם.
ג עריכה
והפעול גם הוא נקרא בינוני, כי פעולתו עשויה בזמן הוה, והוא מורכב מעבר ומבינוני. והמשל, כשתאמר הַבַּיִת בָּנוּי, משמע שכבר נבנה ועדין הוא קיים. וזהו ההפרש שבינו ובין נִפְעַל עבר, כשתאמר הבית נִבְנָה, אפשר שעתה הוא נהרס או נשרף. והנה הפעול גם הוא כדמות שם תואר, וההפרש שבינו ובין התואר הוא ההפרש שבין הבינוני והתואר כמו שכתבתי.
ד עריכה
ולפעמים משמשים בשמות התוארים עצמם במקום בינוני ופעול, וזה דוקא בפעלים העומדים. והכלל: כל אותם שנמצא בהן תואר לא יבוא בהם בינוני ופעול, אך יבוא התואר במקום שניהם. והמשל: חָכָם, גִבּוֹר, גָדוֹל, זָקֵן ודומיהם, אין צריך לומר לא חוֹכֵם ולא חָכוּם, לא גוֹבֵר ולא גָבוּר, לא גוֹדֵל ולא גָדוּל, לא זוֹקֵן ולא זָקוּן. אבל אותן פעלים שאין בהם תואר, יבוא בהן הבינוני אבל לא הפעול. כמו עוֹמֵד, יוֹשֵב, הוֹלֵךְ, שׁוֹכֵב ודומיהם, אין צריך לומר עָמוּד, יָשׁוּב, הָלוּךְ, שָׁכוּב – כי הבינוני עומד במקום שניהם. ולפי שהבינונים והפעלים הם כדמות שמות, לפיכך ישמשו בהם אותיות מש"ה וכל"ב המשמשות בשמות, כמו שיתבאר בפרק השמושים.
ה עריכה
והנה לפי כוונת הענין יוכל אדם להבין באיזה מקום הם במקום בינוני או במקום תואר. כגון "הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית ד, ט) הוא תואר, בלשון אשכנז אוב הטר. "הֲשׁוֹמֵר אֶמֶת לְעוֹלָם" (תהלים קמו, ו) – בלשון אשכנז דער דא הוט, וכן כולם.