נחמיאש על משלי ו יט
| נחמיאש על משלי • פרק ו' • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר
וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃
(יט) יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. טעם יפיח, ידבר, שהדיבור ע״י רוח פיו, מגזרת "הפיחי גני" (שה״ש ד, ט״ז). ולפי שהרוח הולך ולא ישוב, מכנה דיבור הכזב בהפחה, לומר שאין בו ממש. והלא הוא אומר: "שקר אין לו רגלים", והכתוב פירש, יפיח כזבים, שהוא עד שקר.
ויש לדקדק, והלא ככר אמר לשון שקר, ומה לו להזכיר המדה הזאת שני פעמים? אם לא שנאמר, לשון שקר בדיני נפשות, דבר הלמד מסופו; מה כתיב בתריה? ומשלח מדנים בין אחים. דבר אחר: לשון שקר, פירוש, בדבר שיש בו הזק, שמעיד שקר בבית דין ומזיק למי שמעיד כנגדו, ועליו הוא אומר: יפיח כזבים ער שקר.
וכתב ר׳ דוד קמחי ז״ל, כי השביעית השקולה כנגד כולם היא עינים רמות, שעל ידי גסות הרוח לא יחוש אם יכזב, והמכזבו יקל בעיניו להורגו, ואם לא יוכל להרגו – יחשב עליו מחשבות און, ואם לא יפיק מחשבתו – ירוץ להרע לו בממונו, ואם לא יוכל – יעיד עליו להפסיד ממונו או להורגו בעדותו, ואם לא יוכל – ישלח מדיינים בין הוא ובין אחיו. ולדעתו ז״ל התחיל במאי דסליק מיניה, "ושבע תועבות נפשו", ומה היא? עינים רמות, וכן מצינו הכתוב אומר בגסי הרוח (להלן ט״ז ה׳): "תועבת הי כל גבה [לב]"; ואחר כך חוזר לספור: "שש הנה שנא ה׳". ורב סעדיה ז״ל כתב כי לשון שקר היא השביעית השקולה כנגד כולם, ותלה כל המדות בה, כי כולם נכללים בה, כאשר כתוב בספרי. אלא שקשה לי על דברו, למה הזכירה שנייה בסדר במניינם? או יזכירנה ראשונה או אחרונה. ודברי רז״ל האומרים כי משלח מדנים בין אחים היא השביעית – דברי קבלה הם ועליהם יש לסמוך.
בוויקרא רבה: כולם לקו בצרעת. עינים רמות – "ויאמר ה׳ יען כי גבהו בנות ציון" (ישעיהו ג, טז), וכתיב (שם, י״ז): "ושפח ה׳ קדקד בנות ציון", ואין "ושפח" אלא צרעת, שנאמר (ויקרא יג, ב): "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת" וגו׳. לשון שקר – ממריָם, שנאמר (במדבר יב, א): "ותדבר מרים ואהרן במשה", וכתיב (שם, י): "והנה מרים מצורעת כשלג". וידים שופכות דם נקי – מיואב, שהרג את אבנר, וכתיב (ש״ב ג, כט): "יחולו על ראש יואב". לב חורש מחשבות און – מעוזיהו, שביקש לבוז כהונה גדולה, וכתיב (מ״ב טו, ה): "ויננע ה׳ את המלך". רגלים ממהרות לרוץ לרעה – מגיחזי, שנאמר ((מלכים ב ה, כ): "ויאמר גחזי עבד אלישע" וגו׳ "חי ה׳ אם רצתי אחריו", וכתיב (שם, כ״ז): "וצרעת נעמן תדבק" וגו׳. ומשלח מדנים בין אחים – זה פרעה, ששלח מדיינים בין אברהם ושרה, וכתיב (בראשית יב, יז): "וינגע ה׳ את פרעה".
בתנחומא: "שש הנה שנא ה׳ ושבע" גו׳. ר׳ יוסי הגלילי אומר: ז׳ דברים אלו בסוטה נאמרו. עינים רמות, שהסוטה תולה עיניה באיש אחר, כמא דאת אמר: "יען כי גבהו בנות ציון". נואפת עם איש אחר ומתעברת ממנו ומשקרת לבעלה ואומרת: ממך אני מעוברת. וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און, ומתוועדים אימתי הם חוטאים ואומר זו לזה: באי זו מקום ובאיזה שעה? רגלים ממהרות לרוץ לרעה, בוודאי ממהרים לעשות החטא. יפיח כזבים עד שקר, אם נתפשו הם מכזבים ומשקרין ונשבעים ואומרים: משיחים היינו זה עם זה בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים, הרי ז׳ דברים קשים שהסוטה עושה.
בויקרא רבה: כי בתחבולות תעשה לך מלחמה – אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות. עינים רמות – "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו, ח); לשון שקר – "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט); וידים שופכות דם נקי – "וקשרתם אותם לאות על ידכם" (שם, יח); לב חורש מחשבות און – "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (שם ו, ד); רגלים ממהרות לרוץ לרעה – הוי רץ למילה, שבין הרגלים; יפיח כזבים עד שקר – "אתם עדי נאם ה׳" (ישעיהו מג, י); ומשלח מדנים בין אחים – "אמור לחכמה אחותי את" (משלי ז, ד):