נחמיאש על משלי ו ל

(ל-לא) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב: ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן. בתוספתא בבא קמא ובמכילתא: המתגנב מאחר חבירו והולך ושונה פרקו, אף על פי שנקרא גנב זכה לעצמו, ועליו נאמר: לא יבוזו לגנב כי יגנוב, ע״כ. והפשט, לא יבוזו לגנב כי יגנב למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים, פירש הראב״ע ז״ל, טעם שבעתים, לפי שרוב תשלומין מגנבה הנמכרת הם חמשה, והרוב בנמצאת שנים, על כן אמר שבעתים. ונוכל לפרש כמו "שבע יפול צדיק וקם" (לקמן כ״ד ט״ז), שטעמו פעמים רבות, לא שבע ממש. וטעם הפסוק: ונמצא, אפילו ישלם כפלי כפלים מהגנבה שגנב או אפילו יתן את כל הון ביתו הרי יש תקנה בדבר; אבל נואף אשה לא ינצל בממונו.