נחמיאש על משלי ה ו
<< | נחמיאש על משלי • פרק ה' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס
נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃
אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע — כלומר, האשה הרעה הזאת לא תפלס אורח חיים עם אורח מות כדי שתבחר בדרך החיים, אלא נעו מעגלותיה. או מעגלותיה ממש על דרך משל. וכל זה לפי שאין בה דעת, וזה טעם לא תדע, ותהיה תי״ו תפלס ותי״ו תדע לשון נסתר על הזרה הנזכרת. או יהיה תי״ו תדע לנוכח המוזהר, וטעם הפסוק: נעו מעגלותיה ולא תדע בה עד שתלכד במלכודתה.
במדרש: כי נופת תטופנה שפתי זרה, תשמר מאשה זרה שלא תתעה אותך אחר קולה. ואחריתה מרה כלענה וגו׳, מה החרב זאת אוכלת משני צדדיה, כן אשה זונה מאבדת האדם מהעולם הזה והעולם הבא. מה כתיב בתריה? רגליה יורדות מות, שמורידות את האדם למות, ואי זה היא עומקה של מות? אלו ייסורין. מה כתיב בתריה? שאול צעדיה יתמוכו, אף על פי שנדון בייסורין בעולם הזה אינו ניצל מדינה של גיהינם, הוי שאול צעדיה יתמוכו.
ארח חיים פן תפלס וגו׳ — אמר רבי אבא בר כהנא: שלא תהא יושב ושוקל מצותה של תורה ורואה איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה. נעו מעגלותיה לא תדע, תני ר׳ חייא: משל למלך שהיה לו פרדס, והכניס בו פועלים, ולא גילה להם המלך שכר נטיעותיו של פרדס; שאילו גילה להם, היו רואים איזו נטיעה מרובה שכרה ונוטעים אותה, ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. כך לא גילה הקב״ה שכר המצוות, שלא יהו מקצתן בטלות ומקצתן קיימות.
ובמסכת פאה ירושלמי: ר׳ אחא בשם ר׳ אבא בר כהנא: אורח חיים פן תפלס, טלטל הקדוש ברוך הוא מתן [שכרה של] עושה מצוות להיות עושים באמונה, ע״כ.
ובתנחומא פרשת עקב מפרש פסוק זה גם כן על זה הדרך. אבל עניין הפרשה, שיראה שהוא חוזר על הזרה שכבר הזכיר, וכאשר פירש והתחיל להזהיר ולהבדיל מעליה.