משנה תרומות י ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצהא, הרי זו אסורה.

שעורים שנפלו לתוך הבור של מים, אף על פי שהבאישו [מימיו], מימיו מותריןב.

משנה מנוקדת

תַּפּוּחַ שֶׁרִסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה, וְחִמְּצָהּ,

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם,
אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ [מֵימָיו], מֵימָיו מֻתָּרִין:

נוסח הרמב"ם

תפוח שרסקו,

ונתנו לתוך העיסה, וחימצה -
הרי זו אסורה.
שעורים, שנפלו לתוך בור של מים,
אף על פי שהבאישו - מימיו מותרין.

פירוש הרמב"ם

זה התפוח הנזכר, הוא של תרומה בלא ספק.

ופירוש שריסקו הוא, משכתשו מקצת כתישה.

וכבר קדם לנו, כי כשהחמיצה התרומה לחולין, שאותן חולין תרומה.

ושאר המאמר מבואר:

פירוש רבינו שמשון

ריסקו. כתשו לשון כתישה בחטים וריסוק בתפוחים ובשום ובוצר ומלילות (עדיות פ"ב מ"ו) וחלות דבש (שבת פכ"ב קמג.) ובתפוח של תרומה איירי שנתנה לתוך העיסה של חולין וכן שעורים איירי בשל תרומה ובירושלמי (שם) תני רבי יוסי מתיר רבי אחא בשם רבי יוסי ברבי חנינא מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר ר' יוסי כדעתיה כמה דו אמר תמן אין תבשילו תבשיל ברור כך הוא אמר הכא אין חימוצו חימוץ ברור דשרי גבי שבת בישול שאינו ברור בפרק כירה (דף לח:) תנן לא יפקיענה בסודרים ורבי יוסי מתיר וכולה סוגיא איתא נמי התם בריש חלה ובסוף כל שעה ומשום דהוי חמץ נוקשה כדאי' בריש כל המנחות באות מצה (דף נד.) חשיב ליה חימוץ שאינו ברור ותימה הוא אי לענין פסח היה מתיר רבי יוסי והא בין רבי מאיר בין רבי יהודה אוסרין בפרק אלו עוברין (דף מג.) דלכל הפחות מדרבנן אסר רבי יהודה ואי לאו דמדמי לה לבישול מצינן למימר דלא אסר מילי אחריני דוקא אמר ר' יוסי:

מימיו מותרין. דנותן טעם לפגם מותר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תפוח - של תרומה שרסקו ונתנו כשהוא מרוסק וכתוש לתוך העיסה וחמצה הואיל וחולין מחמת התרומה נתחמצה העיסה אסורה לזרים:

אע"פ שהבאישו - מחמת השעורים של תרומה, מימיו מותרים:

פירוש תוספות יום טוב

וחמצה. כהאי גוונא תנן במשנה ד פ"ב דערלה. ומסיק במנחות דף כד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. אבל נוקשה הוי. והתוס' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות. עי' בא"ח סי' תס"ב. והא דאסורה כל העיסה כתבתי *) במשנה ו' פ"ה:

מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) והמצה. ומסיק במנחות דכ"ד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. והתוספ' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות:

(ב) (על המשנה) מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תפוח שרסקו וכו':    בפ' כל המנחות אמרי' דאפי' לרבנן דפליגי התם בברייתא אר' חנינא בן גמליאל ואמרי דאין מחמיצין לשתי הלחם וללחמי תודה בתפוחים משום דלא הוי חמוץ מעליא דמי פירות אין מחמיצין הכא לענין תרומה מודו דאסור דאע"ג דלא הוי חמץ גמור חמץ נוקשא מיהא הוי. ובירוש' דפרקין ודרפ"ק דחלה ודשבת פ' כירה ודפסחים פ' כל שעה תניא תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה ה"ז אסורה ור"י מתיר פי' דלא חשיב לי' חמוץ. ר' אחא ר' אבהו בשם ר"י בר חנינא מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר כמה דר' יוסי אמר תמן בפ"ג דשבת ולא יפקיענה בסודרין ור"י מתיר דבשול חמי חמה אין בשולו תבשיל ברור כן הוא אומר הכא אין חמוצו חמוץ ברור:

שעורים שנפלו וכו':    תניא כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסורין דברי ר"מ ר"ש אומר לשבת אסור לפגם מותר ומתני' ר' יוחנן אמר במחלוקת ור"ש בן לקיש אמר דברי הכל ואי' נמי בירוש' פ' בתרא דע"ז:

תפארת ישראל

יכין

תפוח:    תרומה:

שרסקו:    צערריעבען:

ונתנו לתוך עיסה:    של חולין:

אף על פי שהבאישו מימיו:    ע"י השעורים:

מותרין:    דנטל"פ מותר. אף דבכה"ג משביח ולבסוף פוגם כמבואר בירושל'. ולא קיי"ל כן (שו"ע יו"ד, קיג):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים