משנה תרומות יא ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק יא · משנה ב | >>
דבש תמרים ב ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר כל מי פירות של תרומה, רבי אליעזר מחייב קרן וחומש.
ורבי יהושע פוטר.
ורבי אליעזר מטמא משום משקה.
אמר רבי יהושע, לא מנו חכמים שבעה משקין כמוני פטמיםג, אלא אמרו, שבעה משקין טמאים, ושאר כל המשקין טהורין.
דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִים וְחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת, וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ;
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה.
- אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִין כְּמוֹנֵי פַּטָּמִים,
- אֶלָּא אָמְרוּ:
- שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין:
דבש תמרים,
- ויין תפוחים,
- וחומץ סתווניות,
- ושאר כל מי פירות של תרומה -
- רבי אליעזר - מחייב קרן וחומש.
- ורבי יהושע - פוטר.
- רבי אליעזר - מטמא משום משקה.
- אמר רבי יהושע:
- לא מנו חכמים שבעה משקין - כמונה פטמין,
- אלא אמרו,
- שבעה משקין - טמאים,
- ושאר כל המשקין - טהורים.
חומץ סתוניות - הוא חומץ העשוי מן הענבים שבימי החורף. והוא מגזרת "כי הנה הסתיו עבר"(שיר השירים ב, יא), והוא שם לזמן הגשם.
ורבי אליעזר מחייב קרן וחומש לאוכלו בשגגה כמו שקדם, לפי שהם אצלו כתרומה ממש, וכמו כן כל המשקים.
ורבי יהושע פוטר מן החומש.
וגם רבי אליעזר סובר, כי דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ענבי הסתיו מקבלים טומאה משום משקה, והם נכללים במה שאמר השם יתברך "ובכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא"(ויקרא יא, לד). והעיקר אצלנו, כי שבע משקין בלבד הם שמקבלים טומאה, ועליהם בלבד ועל תולדותיהן אמר הכתוב "וכל משקה אשר ישתה", והם גם כן שמכשירין את הזרעים לטומאה.
ואמר לו רבי יהושע, לא מנו חכמים שבעה משקין כאדם שמונה עיקרין שריחן טוב, כדי לפטם בהם מה שרוצה להשביח, ולפנים שאין כוונתו באלו שמנה בלבד, אבל הכוונה כל דבר שריחו טוב בין שיהיה מאלו המנויים או זולתם, אבל מנו חכמים אותם, על שאין מטמאין ואין מכשירין לטומאה שום דבר מן המשקין אלא אלו השבעה בלבד, והם היין והטל והמים והשמן והחלב והדם והדבש. ושם "דבש" סתם בלי שום יחוס, נופל על דבש דבורים בלבד. ועוד יתבארו דיני אלו משקין ותולדותם לגמרי במסכת מכשירים מסדר טהרות.
והלכה כרבי יהושע בכל זה:
חומץ סתוניות. ענבים שמתבשלים בסתיו יינן חומץ ושאר כל מי פירות חוץ מיין ושמן מחייב קרן וחומש זר האוכלן בשוגג ורבי יהושע פוטר בפרק העור והרוטב (דף קכ:) פליגי בדון מינה ומינה ואוקי באתרא:
לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטומין. כלומר אין חכמים מפטמין שמונין במיני בשמים שלהן שלא בדקדוק שמונין וחוזרין ומוסיפין אלא בדקדוק גדול מנו במס' מכשירין (פ"ו מ"ד) שבע משקין ולא יותר ובירושל' (הל' ב) א"ר יוחנן בשם ר"ש בן יוחי אם יאמר לך אדם ח' משקין הן אמור לו הרי טל ומטר מין אחד הוי [ומנו אותן חכמים שנים] אי הוייא חורן לא הוי מתנינה בפ' בתרא דמכשירין מנו חכמים הטל ומים בשנים שהיתה קבלה בידן שבע משקין ואם היה אחד שלא מנו היו מונין אותו וטל ומטר היו מונין [בא'] תניא דבש תמרים ר"א מחייב במעשר א"ר נתן מודה היה ר"א שזה פטור מן המעשר אבל היה אומר ר"א לא יאכל מן הדבש עד שיתקן התמרים ומודה ר"א שאם תקן את התמרים כאן ודבשו באספמיא שפטור דבש תמרים רבי אליעזר מטמא משום משקים אמר רבי נתן מודה היה רבי אליעזר שאין מטמא משום משקין על מה נחלקו על שנתן לתוכו מים שר"א מטמא משום משקין וחכמים אומרי' הלך אחר הרוב ירוש' (שם)על דעתיה דר' נתן ר"מ ור"א בן יעקב ור"א אמרו דבר אחד דר"מ דאמר אין מי פירות בטלים לעולם ר"א בן יעקב דאמר ציר טהור שנפלו לתוכו מים כל שהוא טמא וההן ר"א דהכא מה טעם דר"א וכל משקה (ויקרא, יא) מה טעמא דרבנן דכתי' אשר ישתה (שם) ובמסכ' בכורות (דף כג:) מייתי הא דר"א בן יעקב:
סתוניות - ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו, ורגילים לעשות מהן חומץ:
ושאר כל מי פירות - חוץ מיין ושמן:
מחייב קרן וחומש - לזר האוכלן בשוגג דחשיב להו משקה תרומה ממש:
ורבי יהושע פוטר מחומש - אבל קרן חייב, ולכתחלה אסורים לזרים:
מטמא משום משקה - טמאים, ומטמאים, ומכשירים זרעים לקבל טומאה כשאר משקים, דכתיב (ויקרא יא) אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה:
כמוני פטמין - כפטם הזה שמונה צרורות בשמים שלו שלא בדקדוק וחוזר ומוסיף עליהם, אבל חכמים בדקדוק מנו שבעה משקים, שאלו בלבד טמאים ומטמאים ומכשירים הזרעים לקבל טומאה, ואין להוסיף עליהם. ושבעה משקין שמנו חכמים הם מים, טל, יין, שמן, דבש דבורים, חלב, דם. והלכה כרבי יהושע:
דבש וכו'. אם עבר ועשה דבש מתמרים וכו'. עיין לקמן:
[*ושאר כל מי פירות. כתב הר"ב חוץ מיין ושמן. כדפירש בריש מתני' דלקמן. עיין שם]:
כמוני פטמין. מוסב על חכמים לפיכך אמר מוני לשון רבים. והכי אסברה לה הר"ש בלשון רבים. והר"ב נמשך בפירושו אחר לשון הרמב"ם דאסברה לה בלשון יחיד. [*ושם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם]:
שבעה משקין. עיין בפירוש הר"ב משנה ד בפרק בתרא דמכשירין:
[*ושאר כל המשקין טהורים. עיין בפירוש הר"ב במ"ז פ' אחרון דמקואות]:
(ב) (על המשנה) דבש תמרים. אם עבר ועשה דבש מתמרים כו'. ועיין מתנתין דלקמן תוי"ט:
(ג) (על המשנה) פטמים. שם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם:
דבש תמרים: בין שהפריש תמרים וזב מהם דבש בין שהפריש דבש לתרומה:
סַתְוָנִיוֹת: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל סתְוָונִיוֹת בשני ווי"ן. והוי"ו הראשונה קמוצה וכן בכל מקום שנזכר במשנה. ירוש' הוו בעיי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר' יהושע מודה דהא גזל הוא ביד הזר מה פליגין לשעבר הא בתחלה פי' משקין שזבו מן התמרים בעודם טבל אף ר' יהושע מודה דאסורין באכילה עד שיתרום והתניא דבש תמרים ר' אליעזר מחייב במעשרות ור' יהושע פוטר לא קשיא כאן שזבו משנטבלו דהיינו כשראו פני הבית כשהן פרי וזבו משקין מהם אסורין לכתחלה וחייבין בקרן דמשקין היוצאין מן הטבל כטבל כאן כשזבו עד שלא נטבלו מותר לאכול מהן בלי הפרשת תרומה ומעשרות. ומודה ר"א שאם עשר על התמרים כאן וכבר זבו משקין מהם אפי' באספמיא מותר ולא אמרי' דהוי טבל דהא לא עשר על הדבש מילתי' אמרה שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים. תניא ר"נ אומר לא שר' אליעזר מחייב במעשרות אלא שר"א אומר שלא יאכל מן התמרים עד שיעשר על הדבש מילתי' אמרה שהוא מעשר מן התמרים לפי דבש ולפי תמרים ע"כ. אבל בפי' הר"ש ז"ל הלשון כך תניא דבש תמרים ר"א מחייב במעשרות אר"נ מודה היה שזה פטור מן המעשר אבל הי' אומר ר"א לא יאכל מן הדבש עד שיתקן התמרים ע"כ וכ"ה ג"כ בתוספתא פ"ח דתרומות:
וחומץ סתווניות: יש גורסין וחומץ ספוניות לשון סופי ענבים:
ר"א מטמא משום משקה: תניא ר"נ אומר לא שר"א מטמא משום משקה על מה נחלקו על שנפל לתוכו משקה שר"א מטמא משום משקה וחכמים אומרים הולכין אחר הרוב. על דעתיה דר"נ ר"מ וראב"י ור"א שלשתן אמרו דבר אחד ר"מ דו אמר אין מי פירות בטלין לעולם ראב"י דתנן בפ' בתרא דמכשירין ראב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא והדין ר"א דהכא. מ"ט דר"א דכתיב וכל משקה מ"ט דרבנן דכתיב אשר ישתה ור"א ס"ל דאשר ישתה מיבעי לי' פרט למשקה סרוח א"ל חכמים משקה סרוח אין הפרות והעופות נמנעין מלשתות מהן והלכך נמי מכשירין ומודה ר"א לחכמים במי ים הגדול שאפי' הם סרוחים מכשירין דהכתוב קורא אותם מים שנאמר ולמקוה המים קרא ימים. ומודה ר"א לחכמים במי תרדים ובמי שלקות שאינם מכשירין דהנהו אפי' לבהמה לא חזו ע"כ. ובפ' כ"מ אמר מר בר רב אשי דאין מברכין על דבש תמרים רק שהנ"ב דזיעה בעלמא הוא דאין לך פרי הניתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד כדעת ר' יהושע:
כמוני פטמים: נראה דפטמים בשב"א הפ"א גרסי' לה דקאי אמיני בשמים ומוני דנקט ביו"ד לשון רבים אפטמים הרבה דבעלמא. ר"ל מוכרי הבשמים או רוקחי המרקחת. אבל בתוי"ט כתוב כמוני פטמים מוסב על חכמים כו'. אמנם לא משמע מתוך לשון רש"י ז"ל דמוני דהוי לשון רבים קאי אחכמים כדפי' הוא יצ"ו אלא דה"פ חכמים שמנו בקצרה ובדקדוק מנו ולא כדרך הרוכלים והפטמים שמונים הבשמים שלהם בקול רם להשמיעם לקונים שפעמים מוסיפין ופעמים גורעין ופעמים מזכירין בהכרזתם שם בשמים אחרים שלא הזכירו עדיין כלל במבוי זה. ובירוש' ר' יוחנן בשם ר' שמעון ב"י אם יאמר לך אדם שמונה משקים הם אמור לו הרי טל ומים מין אחד הם ומנו אותם חכמים שנים אילו הוה לון חורן לא הוון מנוניה:
ושאר כל המשקין טהורין: משמע אפי' מלקבל טומאת עצמן:
יכין
דבש תמרים: בעבר ועשה מהן דבש:
וחומץ סתוניות: ווינטער טרויבען. שאין מתבשלים עד החורף ולכן עושים מהן חומץ:
ושאר כל מי פירות של תרומה: חוץ מיין ושמן:
רבי אליעזר מחייב קרן וחומש: לזר האוכלן דחשוב משקה:
ורבי יהושע פוטר: מחומש אבל קרן משלם ולכתחילה מודה דאסור. וטעמי דפוטר משום דלא חשיב משקה רק זיעה בעלמא הוא. מיהו באכל הפירות בעצמן. אע"ג שתרומתן מדרבנן לכ"ע חייב בקרן וחומש דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון (יומא לא, א):
ורבי אליעזר מטמא: לאלו:
משום משקה: דמכשרי ומק"ט ומטמאי לאחרים ככל ז' משקין:
אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני פטמים: געווירץ קראֵמער. שמונה בשמים שלו שלא בדקדוק:
אלא אמרו שבעה משקין טמאים: מכשירי ומק"ט ומטמאין:
ושאר כל המשקין טהורין: אמקט"ו כלל [ועי' רמב"ם וראב"ד פ"א מאוכלין ה"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת