משנה שקלים ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

פרוכת שנטמאת בוולד הטומאה, מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד.

ואת שנטמאת באב הטומאה, מטבילין אותה בחוץ ושוטחין אותה בחיל.

ואם היתה חדשה, שוטחין אותה על גג האצטבא, כדי שיראו העם את מלאכתה שהיא נאה.

משנה מנוקדת

פָּרֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטֻּמְאָה,

מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים,
וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד.
וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻּמְאָה,
מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ,
וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל.
וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה,
שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטַבָּא,
כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּן [נ"א: מְלַאכְתָּהּ] שֶׁהִיא נָאָה:

נוסח הרמב"ם

פרוכת שנטמאת -

בוולד הטומאה - מטבילין אותה בפנים, ומכניסין אותה מיד.
באב הטומאה - מטבילין אותה בחוץ, ושוטחין אותה בחיל, מפני שהיא צריכה הערב שמש.
ואם הייתה חדשה - שוטחין אותה על גג האיסטווה, כדי שיראו העם את מלאכתה שהיא נאה.

פירוש הרמב"ם

בתחילת סדר טהרות נבאר לך האבות והתולדות נקראות ולד הטומאה.

ובמסכת פרה תמצא זה הלשון, אמרו כי כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה. אם כן אינה נטמאת זאת הפרוכת מצד שהוא כלי בולד הטומאה אלא במשקה.

ועוד יתבאר לך בתחילת כלים, כי הכלים המטמאים במשקין אינן צריכין הערב השמש אלא אם נטמאו באב הטומאה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פרוכת שנטמאת בולד הטומאה - שנגעה במשקין טמאים, שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים, גזירה משום משקה דזב וזבה כגון רוקו ושכבת זרעו שהם אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים מדאורייתא:

מטבילין אותה בפנים - ואינה טעונה שילוח מחוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה:

ומכניסין אותה מיד - שאינה טעונה הערב שמש:

נטמאת באב הטומאה - בשרץ או בנבלה:

מטבילין אותה בחוץ - דטעונה שילוח, כדאמרינן בפרק בתרא דעירובין, המכניס טמא שרץ במקדש חייב:

ושוטחין אותה בחיל - חוץ לעזרה:

פירוש תוספות יום טוב

פרוכת שנטמאת בולד הטומאה. ואם תאמר דבמשנה י"ג פרק כ"ד מכלים פי' הר"ב דוילון מקבל טומאה לפי שהשמש מתעטף וכו' ומתחמם בו והאי פרוכת ליכא למיחש שיתחממו בו דאסור להנות ממנו. תירצו בתוספות דפרק קמא דביצה דף י"ד דכיון דאמרינן [בפ"ק דסוכה מוסכות על הארון] דכייף ליה מיכף עילויה דארון והוי אוהל הלכך יש לו תורת כלי ומטמא אף בולד הטומאה א"נ כשהיו נושאים הפרוכת ממקום למקום נותן הכלים לתוכה א"כ יש תורת כלי עליהם ע"כ. ולתירוץ בתרא ניחא טפי לפירוש הר"ב במשנה דלקמן דמפרש לפרוכת בפרוכת האולם. ומשמע דהיינו נמי פרוכת דאיירינן ביה הכא. ועיין מ"ש לקמן בס"ד ועוד דאנן פרוכת סתמא תנן ואמרינן ביומא בפרק הוציאו לו דף נ"ד ובפ' שני דייני דף ק"ו די"ג פרוכות היו במקדש שני. ז' על ז' שערי העזרה ואחד על פתח האולם ואחד על פתח ההיכל ושתים לדביר ושתים כנגדן בעלייה וכתבה הרמב"ם בפרק ז' מהלכות כלי המקדש ועלה כתב למתניתין דפרוכת שנטמאה וכו' ובכולהו פרוכת דלאו דדביר לא שייך תירוצא קמא:

נטמאת באב הטומאה. כ' הר"ב כדאמר בפרק בתרא דעירובין. בגמרא דף ק"ד ע"ב:

על גג האיצטבא. עיין במשנה ד' פ"ד דסוכה. [*ועיין במשנה ח' פ"ג דתענית]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרכת שנטמאת וכו':    עד סיף סי' ה' ביד פ"ז דהלכות כלי המקדש והעובדין בו סי' י"ז י"ח וגם פה מצאתי שהגי' הר"מ ז"ל שֶׁנִטִמְאָה המ"ם בשב"א והאל"ף קמוצה:

שנטמאת בולד הטומאה:    פי' ע"י משקה דהא אין ולד הטומאה מטמא כלי אלא ע"י משקה גזרה משום משקה זב וזבה כדאיתא במסכת נדה: ומצאתי שכתב החכם הר"ר סולימאן ז"ל ויש לפרש דמיירי בשאר פרוכות שאינם תלויות אלא מונחות שהרי שתים היו עושין בכל שנה ואותם שהם מונחות יש עליהם תורת בגד ומטמאות ולא דמו למטפחות ספרים המצויירות שהם טהורות לפי שאינם משמשי אדם לפי שאלו ברגלים תולין אותם בעזרות בשביל בני אדם הבאים והוו כאילו הם משמשי אדם וקצת ראיה לזה מדקתני ואם היתה חדשה שוטחין אותה וכו' ואם בתלויה עסיקינן ודאי שהיא חדשה שהרי מחדשין אותה בכל שנה ואפי' אם תהיה מד' וחמש שנים עדיין היא חדשה אלא נראה דלא מיירי אלא באותם שכבר הניחום וגנזו אותם עד כאן לשונו ז"ל: ופי' הר"ש שיריליו ז"ל מטבילין אותה בפנים מיירי בנטמאת בפנים ומטבילין אותה בבית הטבילה של פנים דתנן בתמיד וביומא דטבילת בית הפרוה היתה בקדש ע"כ:

ושוטחין אותה בחיל מפני שהיא צריכה הערב שמש:    כך צ"ל פי' ובחיל מותרין טמאים ליכנס כדתנן בפ"ק דכלים:

ע"ג האיצטבא:    בהר הבית שעשוי כולו איצטבאות כדאמרי' הר הבית סטיו ע"ג סטיו: וממילא שמעינן מינה דהכא גרסינן גב בבית:

כדי שיראו העם את מלאכתה שהיא נאה:    פירש הרש"ש ז"ל דשתים היו צריכין כל שנה כדתנן לקמיה ויתנדבו מעות לממונה על הפרכת ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

פרוכת שנטמאת בולד הטומאה:    אע"ג דאין כלי מקבל טומאה רק מאב הטומאה. הכא בנטמא ממשקין טמאין מיירי דמטמאין לכלי עכ"פ מדרבנן, דגזרי' אטו רוקו וש"ז ומימי רגליו של זב וזבה, שהן אב הטומאה דמטמאין לכלים מדאוריי'. ואף דשאר ווילן אינו מקבל טומ' רק משום דשמש מתעטף בו. והכא בפרוכת ק"ק אסור בהנאה. הכא בלא זה מקבל טומאה, מדמונח כפוף על הארון [כסוכה ד"ז ב'] להכי תורת כלי עליו [כ"כ תוס' ביצה די"ד ב']:

מטבילין אותה בפנים:    בים של שלמה שבעזרה וא"צ להוציאה כשנטמאה:

ומכניסין אותה מיד:    לתוך ההיכל, דטומאה דרבנן א"צ הערב שמש [עי' פסחים פ"א סי' ל"ד]. וה"ה בשאר כלי המקדש, רק נקט פרוכת, מדבעי לאשמעינן סיפא. דכשהיתה חדשה וכו'. ונקט הך דינא הכא, אגב טומאה וטבילה דנקט לעיל מינה בסכין וקופץ, ואגב זה נקט נמי אח"כ טומא' בשר הקדשים:

ואת שנטמאת באב הטומאה:    בשרץ או נבילה וכדומה:

מטבילין אותה בחוץ:    דצריך להוציאה מהעזרה כשנטמאה:

ושוטחין אותה בחיל:    הוא מקום פנוי בהר הבית סביב לעזרה מבחוץ אבל לא בעזרת נשים. דאין טבול יום נכנס לשם (משנה, כלים א, ח):

ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא:    דהר הבית עשוי אצטבאות מקורין [ועי' פסחים פ"א סי' כ"ב]:

כרי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה:    כדי שגם העומד מרחוק יהיה יכול לראות אותו הא אם שטחוהו בחיל לא יכלו לראות יפיו רק העומדים בסמוך לו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים