תפארת ישראל על שקלים ג
משנה שקלים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על שקלים · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין
עריכהמשנה א
עריכהבשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: דכל השקלים כשנגבין אחת לאחת מהערים, נתנין ללשכה [ציממער בל"א] שבעזרה, וקאמר הכא דבג' זמנים בשנה תורמין מהשקלים בכל פעם קופה של ג' סאין כדי לקנות קרבנות צבור מהתרומה. ולא היו תורמין הכל בפעם אחד, משום הרחוקים שכבר כינסו שקליהן באחד בניסן ולא הביאום עדיין. ואף שכבר תרמו על העתיד לגבות [כפ"ב סי' ד'], נ"ל דאפ"ה ניחא להו בהכי' באופן שאפשר שיזדמנו שקליהן עצמן לתרומה [כלקמן מ"ג]:
בפרוס הפסח: בלשון יון פרוס הפסח היינו קודם הפסח, אבל חז"ל הסבו המלה לפרשה על דרך לשון הקדושה לשון פרוסת לחם, דל' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בדיני הרגל, לפיכך ט"ו יום קודם החג, דהיינו חצי זמן הדרישה נקרא פרוס הפסח:
בפרוס החג: סוכות, ור"ל אחר ר"ה מיד:
והן גרנות למעשר בהמה: ר"ל להכי קבעו זמנים אלו לתרומת השקלים, משום דאז הוא גורן למעשר בהמה לעשרן, ומצויין בהמות למכור. דאף שמותרין לאכול וולדות שנולדו בעדר קודם שיעשרום, אפ"ה רגילין הבעלי בתים לבלי למכור ולבלי לשחוט מהם עד שיעשרום, משום דאין להם הפסד כל כך בהפרשת המעשר, דהרי מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואין קרב ממנו רק האימורין. מיהו כשיגיע זמן המעשר, אסור לאכל מהנולדים עד שיעשר, ומה"ט נקרא גורן, דאז דינו כגורן שקובע איסור אכילה לתבואה עד שיעשר. ולהכי קבעו זמנים הללו למעשר, משום דאז מצויין עולי רגלי', דהרי היותר רחוק מירושלים הוה רק כדי הלוך ט"ו יום [כתענית ד"י ע"א], וע"י זה יהיה מצוי להן בהמות לקנות, ומה"ט קבעום ג"כ לתרומת הלשכה:
בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב: וטעם פלוגתיי' בפ"ט דבכורות:
מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי: ר"ל לשטתי' דס"ל א' בניסן א"כ א"צ רק ב' שבתות קודם י"ט א"כ ה"נ הוה סגי לומר א' בתשרי שהוא ב' שבתות קודם סוכות:
משנה ב
עריכהבשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה: כל פעם בקופה אחרת:
וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל: לידע איזה נתרם ראשון דמצוה לקנות ממנה תחלה, ואף דכשהגיע זמן תרומה שנייה, עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה, קונה קרבנות הצבור מקופה השנייה, וכן שלישית. וכשתושלם מעות שבקופה ג', ועדיין צריכים לקרבנות, אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב':
רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ"א בית"א גמל"א: דבבית שני היו ישראל רגילין יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ"ל דביש טעם מה, אין חוששין לקדושת הכתב בבית הקדוש:
אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות: תרגום של כתונת פרגוד, וחפות ר"ל מחופה. ור"ל שהבגד שלבש התורם, לא היה תחתיו [פוטטער]:
ולא במנעל ולא בסנדל: הם ב' מיני מנעלים ויש כמה דיעות מהו מנעל ומהו סנדל [עי' ב"י בטור אה"ע קס"ט]:
ולא בקמיע: ובכולהו טעמא שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות שבלשכה. מיהו מנעל וסנדל בלא"ה אסורים ללבוש בעזרה [כסוף ברכות], [ונ"ל דלהכי נקט מנעל וסנדל הכא, לאשמעינן. דבדכוותייהו נמי איכא חשדא ונ"מ אם הם של בגד, דאז מותר ללבוש בעזרה [כיבמות ק"ב ב'], עכ"פ משום חשדא אסורים]:
ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: נ"ל דלהכי נקט קרא בתרא. דאי מקרא קמא, הו"א דוקא בגורם שיחשדוהו אסור, כבני גד שמאנו לעבור לא"י, ועי"ז גרמו שיחשדום כאילו מתפחדין מכנעניים, להכי היו. צריכים להכריע דעת הרואה כשיראו הם עוברים לפני החלוץ. אבל הכא לא עשה התורם דבר שיגרום שיחשדוהו, דהרי כל אדם נמי לובש פרגיד חפות, סד"א דשרי, קמ"ל ומצא חן, דמשמע דלא לבד להנקות מחשד, אלא צריך שישתדל שימצא חן [וזה לפע"ד פי' הירושלמי כאן, דקאמר, איזהו חמור. והייתם נקיים. ר"ל מדגרס שיחשדוהו]:
משנה ג
עריכהוזורקו לפני התורם: מתכוונין היו שיפלו שקליהן, לקופה לקנות משקליהן הקרבנות, ולא יהיו שקליהן לשירי הלשכה:
שלש פעמים: נ"ל שעשה כן, ג"כ כדי לפרסם שברשות תורם, ולא יחשדוהו שתרם מדעת עצמו כדי ליקח מהמעות. ועוד דכשאמר לו תרום, ידע שיוכל להשגיח עליו בשעה שתורם:
משנה ד
עריכהתרם את הראשונה: תרומה ראשונה:
ומחפה בקטבלאות: הוא לשון יון, [איבארוואורף] בל"א, שהמעות הנשאר היה מכסה בעורות רכים, כדי ליתן על הקטבלאות, השקלים שיביאו אח"כ, ולא יתרום תרומה השניי' מהמעות שכבר תרם מהם:
שניה: כשהגיע פרוס עצרת, תורם קופה ב' מהמעות שעל הקטבלא אע"ג שיש עדיין מעות בקופה ראשונה:
שלישית לא היה מחפה: א"צ לכסות, משום דאין עוד תרומה אחריה:
מן הדבר התרום: ר"ל להכי צריך לכסות כל פעם, שמא ישכח ולא יקח תרומה שניי' מן השקלים העליונות, והרי מהתחתונות כבר נתרם [כך פרישו רבותי]. ולפעד"נ דשקלים שבאו בכל פרק השליכו לתיבה אחרת, וכל פעם כשתרם היה מכסה התיבה שתרם ממנה, לסימן שכבר נתרם ממנה [ולפ"ז שייך שפיר שכחה, שמא ישכח שכבר תרם מתיבה זו, משא"כ לפי' רבותינו ל"ל שכחה, הרי בל"ז הכל מעורבין. וי"ל]:
תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל: ר"ל משקלים שהביאו מא"י, אבל כוונת התורם היה שהתרומה תהיה גם בעד העתיד לגבות מכל ישראל:
ושניה לשום כרכים המוקפין לה: ר"ל מהסמוכין לא"י כעמון ומואב שהביאו שקליהם באיחור זמן: