משנה שקלים ב דפוסים

<< | משנה שקלים ב דפוסים | >>

מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך.

כשם שהיו שופרות במקדש, כך היו שופרות במדינה.

בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה, נשבעין לגזברים.

ואם לאו נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין תחתיהן.

נמצאו, או שהחזירום הגנבים, אלו ואלו שקלים, ואין עולין להן לשנה הבאה.

הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו, ושקלו על ידי עצמו, אם נתרמה תרומה, מעל.

השוקל שקלו ממעות הקדש, אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה, מעל.

מדמי מעשר שני, מדמי שביעית, יאכל כנגדן.

המכנס מעות ואמר, הרי אלו לשקלי, בית שמאי אומרים, מותרן נדבה.

ובית הלל אומרים, מותרן חולין.

שאביא מהן לשקלי, שווין שמותרן חולין.

אלו לחטאת, שווין שהמותר נדבה.

שאביא מהן לחטאת, שווין שהמותר חולין.

אמר רבי שמעון, מה בין שקלים לחטאת?

שקלים יש להם קצבה, וחטאת אין לה קצבה.

רבי יהודה אומר, אף לשקלים אין להן קצבה, שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות, חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבעין, ובקשו לשקול דינרים.

אמר רבי שמעון, אף על פי כן, יד כולן שוה.

אבל חטאת, זה מביא בסלע וזה מביא בשתים וזה מביא בשלוש.

מותר שקלים, חולין.

מותר עשירית האיפה, מותר קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, וחטאות ואשמות, מותריהן נדבה.

זה הכלל, כל שהוא בא לשם חטאת ולשם אשמה, מותרן נדבה.

מותר עולה, לעולה.

מותר מנחה, למנחה.

מותר שלמים, לשלמים.

מותר פסח, לשלמים.

מותר נזירים, לנזירים.

מותר נזיר, לנדבה.

מותר עניים, לעניים.

מותר עני, לאותו עני.

מותר שבויים, לשבויים.

מותר שבוי, לאותו שבוי.

מותר המתים, למתים.

מותר המת, ליורשיו.

רבי מאיר אומר, מותר המת, יהא מונח עד שיבא אליהו.

רבי נתן אומר, מותר המת בונין לו נפש על קברו.

<< | משנה שקלים ב דפוסים | >>