משנה שקלים ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מצרפין שקלים דרכונות -

מפני משוי הדרך.

כשם שהיו שופרות במקדש - כך היו במדינה.

בני העיר - ששלחו את שקליהם,

נגנבו, או שאבדו -

אם נתרמה התרומה - נשבעין לגזברין.

ואם לאו - נשבעין לבני העיר,

ובני העיר - שוקלים תחתיהם.

נשבעו -

נמצאו, או שהחזירום הגנבים -

אלו ואלו שקלים - ואין עולין להן לשנה הבאה.

(ב) הנותן שקלו לחברו - לשקול על ידו,

ושקלו - על ידי עצמו,

אם נתרמה התרומה - מעל השוקל.

שקלו - מן ההקדש,

נתרמה התרומה, ואחר כך קרבה הבהמה - מעל.

ממעשר שני, ומדמי שביעית - יאכל כנגדו.

(ג) המכנס מעות, ואמר:

"הרי אלו לשקלי" -

בית שמאי אומרין:

מותרן - נדבה.

בית הלל אומרין: מותרן - חולין.

"שאביא מהן שקלי" -

שווין - שהמותר חולין.

"אלו לחטאתי" -

שווין - שהמותר נדבה.

"שאביא מהן חטאתי" -

שווין - שהמותר חולין.

(ד) אמר רבי שמעון:

מה בין שקלים - לחטאת?

אלא שהשקלים - יש להן קצבה,

ולחטאת - אין לה קצבה.

רבי יהודה אומר:

אף לשקלים - אין להן קצבה,

שכשעלו ישראל מן הגולה,

היו שוקלין דרכונות,

חזרו - לשקול סלעים,

חזרו - לשקול טבעים,

ביקשו - לשקול דינרין.

אמר רבי שמעון:

אף על פי כן - יד כולם שוה.

אבל חטאת -

זה מביא בסלע,

וזה מביא בשתים,

וזה מביא בשלש.

(ה) מותר שקלים - חולין.

מותר עשירית האיפה,

מותר קיני זבים,

קיני זבות, קיני יולדות,

חטאות ואשמות,

מותרן - נדבה.

זה הכלל:

כל שהוא בא -

משום חטא, ומשום אשמה,

מותרו - נדבה.

מותר עולה - לעולה.

מותר מנחה - למנחה.

מותר שלמים - לשלמים.

ומותר הפסח - לשלמים.

מותר נזירים - לנזירים.

מותר נזיר - לנדבה.

מותר שבויים - לשבויים.

מותר שבוי - לאותו שבוי.

מותר עניים - לעניים.

מותר עני - לאותו עני.

מותר מתים - למתים.

מותר המת - ליורשיו.

רבי מאיר אומר:

מותר המת - יהא מונח עד שיבוא אליהו ז"ל.

רבי נתן אומר:

בונין לו נפש - על גבי קברו.

הדף הראשי של משנה שקלים ב

משנה שקלים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב